|
פעם היה לי פה חתיכת דפיוצר
מאחורי הקלעים ישנם:
158 יצירות שבמבט של כמה שנים לאחור
עדיף שישארו לא מקוונות
רובם מתקופה אחרת
שאני כבר לא זוכרת
אז החלטתי להוריד
האמת שאני בעיקר מציירת...
:)
הגמד לא ידע אז מדוע, ולא שאל הכיצד.
רק לחש לו בשקט, פ ח ד.
|
בפעם אחרת שהיא ניסתה היא נפלה במקרה על נהג חדש שנוהג ליד אבא
שלו בשלבים הראשונים שהוא עוד עם מלווה.
ואבא שלו לא הפסיק לצעוק עליה שכולם עושים הכל כדי להכשיל
נהגים חדשים, אפילו קופצים להם לאמצע הכביש, ואפילו לא שם לב
אליה.
|
חגית, גדלה בסביבה, שגרמה למונחים שלה להיות שונים מאוד משל
אחרים.
|
פגשתי בה פעם אחת לפני כמה שנים, כשהיא היתה נמוכה, תמימה
וקטנה.
ישבתי על הספסל הציבורי שליד הבית שלה, כשהיא היתה בדרכה חזרה
מבית הספר, לא יודעת בדיוק באיזו כיתה היא היתה אז, אבל נדמה
לי שהייתה לקראת סוף היסודי.
אני רק ישבתי, מעבירה את הזמן, בוהה...
|
הניקיון לפסח, תמיד הצריך ממנה כוחות נפש מאומצים, אצלה זה לא
היה נגמר בלזרוק כמה דפים לפח ולהעיף את הבגדים.
כשהתחילה לסדר, תמיד גילתה את מה שהחביאה שם מתחת.
כשהייתה פותחת את המגירות תמיד גילתה דברים שהעדיפה לשכוח.
|
"כל הקלפים על השולחן" טל אמרה לגל, "עכשיו רק צריך לקבל
החלטה".
"רק" היא חוזרת על עצמה בציניות קלה, מבינה שמה שאמרה לא ממש
פשוט.
"אז מה את רוצה" גל חצי שואל חצי מתריס, "שניפרד?" בולע את
הרוק ושואל.
|
כל אחת מהידים שלי ידעה בדיוק מה היא רוצה, יד ימין רצתה
להרוג, לשבור ושיהיה הרבה דם, ויד שמאל רצתה שלום.
|
כל מי שיש לו לב אחד
יודע בוודאי
כמה חולשה יש ב
אולי
כמה חולשה ודי
|
רק הטמטום
הוא זה
שבהינף יד
בלי לדעת כיצד
|
לעולם לא יגמרו לי המילים
בכדי לנסות להסביר
בכדי לעשות נחמה
בכדי לנסות להרגיע נשמה
|
אחד אחד נתתי לך
ואת,
ספק אם חייכת.
|
בין הררי מציבות
מונחת ילדה
שאת דמה
שתתה האדמה
בשקיקה
|
מפה לשם מתגלגלים
פותחים חלון
סוגרים וילון
|
מוקדש לכל אותן לילות
שהעברתי בניסיון
למצוא מעט שינה
|
עוד כמה דקות,
אהיה במיטתי,
אשים שקל בקופת התרומות שלי בחדר
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
איוב מקלל את
יום הולדתו: "יא
בן זונה!" |
|
