[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על מירב ראםאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי מירב ראם
פעם.(וקצת היום)

האהובים עלי במיוחד:

בסיפורים:
לחבק, את יודעת?
מודה ועוזב
מכתב
ערב לזכרי
תאונה קתולית
ד"ם

בשירה:
שיר לבת
כסלו
7 קצרים
אהבה יד ראשונה
ארץ הפלאות
עגה נשית
אחרית
מה אתה זוכר?
קולה לילה
חבל על דאבדין ולא משתכחין




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
את לא קונה בגד בשביל לתקן אותו?
נכון.
אהבתי את הביטוי, את הדימוי- מה שזה לא יהיה.
אבל לפעמים אתה נתקע וחייב לקנות בגד כי אין לך אחר אז אפילו
אם זה לא הולם אותך במאה אחוז...

שוב אני בונה חומות מקלפי טארוט שחזו לי שבר.
בשרב הכי כבד אתה לי קרח, ואני נמסה אליך כדרך כל האדם.

זה לא שמלה זו חצאית. עניתי. בולעת את הגושים האלה של
ההתרגשות. ממשיכה לעמוד זקופה.
והוא חייך. אז תקפלי אותה קצת וקדימה. לחבק את יודעת? ולא
חיכה שיהיה לי נוח ודהר.

שפיריות כחולות. פס אדום באמצע. משקשקות את הכנפיים שלהם אל
מול חלונו.

"זהו. את יכולה לראות את הענייין כגמור"
מחייל אלי עוד חיוך אחרון. מחליק את הטפסים לנרתיק שלהם,
הכחול, וממתין שאפנה את מקומי.

היום הולכים להרוג אותי.
זה בטח נשמע כאילו גמרתי למישהו את העוגת יומולדת והולכים
לגלות שזו אני.
אבל לא.

"קר לפרחים שעומדים שם בגשם", איתמר אומר וקוטף לי שניים.
"תשמרי אותם אצלך".
"לי קר בפנים" אני עונה. איתמר לא מחבק וקובע לי: "כי את
מתחבאה מאלוהים".

מה? אין חתולים בצפונית לטיבט? וחתולות?
ירושלים היא מקום טוב למדוד אותך בעיניים.

באמצע אני מתעצל, גם ככה את לא תזהי אותי אחרי הבוקר שאחרי.
אז אני לוחץ pause, משאיר אותך חצי ענן חצי עוגיה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
כבה לנו עוד פעם אור.
לקראת הסוף
אנחנו רק מתחבאים
האחד בשני.

היום לא הבאתי
איזמל
לחתוך לך את הקרביים

ואל תדאג-
אהיה בסדר
בזמן שתקח את הזמן
לפנות לי קצת זמן,
למצוא את עצמך.
(ועוד כל מיני דברים)

כמו מבטחים ללא חוף
כמו מקלט ללא עיר.
רק רציתי להאיר
את עיניך
לזעוק בתחינה
"הנה מערבולת סוף"

הסנדלר מאגריפס מוכר לי כפפות יד שניה.
ואומר לי לתת לך יד.
ראשונה.
לפני שיצודו אותך ליליות ממני.

כמה לאות.

עוד הריון הזוי
אני חוזה עתיד לכשל
אהבה רצופת ממטרים
של התפעמות לא בשלה
ואני בשלי.

עדיין חולמת
איש
מקמר את זויות הריח

כך אני רואה אותך מאחורי הקלעים של
הזכרון

פתלוגית, ניתן להפריד את האיברים שלי
להשיט בפורמלין
ולחכות שתצוף האמת

אל תוך מצולות השינה
לא באים בשניים.
אז אני מעייפת את עצמי,
שטופת זיעה מטפסת
לגמור לפניך

היי לי אם ואחות.
כבי את האור,
אני לא נרדמת ככה.
כסיני בשמיכות.
כבי לי את החושך,
הוא מפחיד אותי.
ותשלחי לי איזה קרן אור אחת.

תן לי לנחם אותך
לפני שאתה הולך עוד פעם לאיבוד.
האהבה שלנו מתה-
אלף מיתות משונות.
עכשיו עכור

סוף הקיץ,
הבהוב אחרון של ים.

דינוזאורים צהובים חגים
מסביב לקליפות שהשרנו

אולי הייתי צריך
להכניס לה מכות
לתת לה לבכות
לא לחכות שהיא תחליט.
אני רק מהנהנת בינתיים
(בסופ גם אמחא לו כפיים)

אין בי מנוסה,
לא ניצחון ולא תבוסה,
ולא פשטות.

אני
שטר חוב חיוור
שאתה
מתאמצ לפרוע
באלימות אילמת.

חמש שעות.
מלאך אחד חטף סטירה.
אני בינתיים אסתתר
בקונכיה

עוד שבוע.
תמיד הכי מפחיד לפני ש...
ואתה הרי רגיל לשזור
זרי זרדים לשערי.

בבית הקברות-
תמיד קר.
וגם תמיד מאוחר מדי.

מרוב חתכים,
מרוב חריטות אור בעור
נוצר לי כיס בלב

רק לילי
הכאב שלה חרוט
על נייר פפירוס
מאוכל.

לא רגועה, היא אומרת.
ואם רק הייתי חוזרת
על זה שוב הייתי
מדויקת

תשכחי כי שתק עבורך
וריגש
וסימר את עורך.
עכשיו יש לך קבר
במקום ששכן לו הלב...

תבוא אלי עכשיו.
תזכיר לי תמונה מטושטשת
כשהאהבה שלנו

גם חלקים שלו
(והוא אפילו לא יודע)
פזורים על קרחות
מנסים להתחבר

עברו ימים- כמה אני נקיה ממך.

ברבות הימים אשב
אחשוב
איפה עצמתי עיניים

אני רוצה שתראה אותי בלילה-
עד שיעבור הסער
עד שתהיה מוכן לסלוח

צל כהה על עיניי שלי
תצלם אותם בפעם אחרונה
בזכרון
לדראון עולם שלך.

הנה אני מתפשטת
כמו אביונה חסרת מעצורים,
מחפשת הצדקה
כמו שיר.

תשתה ותזכור:
לגימה אחרונה תמיד מצמיאה.
תעדיף לחכות כל היום
כל הלילה

קריעות

פרפר
בלב שלי
מנגן לי מנגינות
של חג.

חלקים
אני נותנת לך אותי
בעטיפת שוקולד
מקומטת.

שומעת שיר חדש מנגן בתוכי
אהבה.

ידיים קטנות שלך אהובתי,
נוגעות מתוך חלום
מה את ממששת?
את עורי ושערי

בטח עוד פעם אתעורר:
אמא תנאם
אבא יכבה סגריה
לתוך מאפרת חייו
האינסופית

וגמרתי אומר
להיות שקטה.
כמו חתול רע או שבע,
כאילו נוח לי בתוך
עצמי,

פעם כבר עמדתי על סף תהום
והצלתי אותי.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני לא פרייאר.
אני לא אחד שנותן שישפילו אותו.
אז נשכתי אותה.
לא התכוונתי להכאיב- רק להזהיר אותה שגם אני מסוגל.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
עברו איזה 24 שנים.
נותר עוד תחנון אחרון.




שחור הוא רק
ורוד כהה!

(שיווק "ברבי
הגותית
המופלאה")


תרומה לבמה





יוצר מס' 5114. בבמה מאז 15/8/01 1:56

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למירב ראם
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה