|
יש אנשים שאסור לצחוק איתם.
יום אחד עמדתי ברמזור של אזור התעשייה. הנהג באוטו לידי לא
בזבז זמן ושאל "מוכר?". לא חשבתי פעמיים ועניתי "האוטו לא
למכירה, אבל אם אתה רוצה - אתה יכול לקנות אותי". הייתי בטוח
שהוא יהנה מהבדיחה.
|
"אם הייתי חולה הייתם נותנים לי ימי מחלה?", שאל, "יופי. אז
אני מת. תנו לי ימי מוות".
|
לא נותרה ברירה: היא תפסה אותו בחצי נלסון, חפנה את פניו בידה,
סחטה לו מיץ לימון לעין, וברחה משם עם חומר ההרדמה
|
כעבור חודשיים בא הד"ר, הוריד עליה פטיש 5 קילו ופוצץ את הגבס
לחתיכות, אך לא הדודה היתה בפנים אלא אחד פינטו, חסר בית בן 41
מאשדוד, שלאחרונה נוהג לפלוש לתוך גבסים. "עוד פעם אתה?", שאל
ליפשיץ. אך פינטו היה מטושטש מכדי לענות לו.
|
"זיכרו רגע זה, כי יום אחד הנכדים ישאלו איפה שמעת לראשונה על
הביצים של לוקאש".
|
בחיים שלי לא זכיתי בהגרלה. שלחתי עטיפות מסטיק, שלחתי מכסים
של צנצנות ריבה, שלחתי לוטו - וכלום.
|
אריה ישב בפתח החנות-חומרי-בניין שלו וחיכה לקליינטים. שתה קפה
ועוד קפה ועוד קפה ואף אחד לא נכנס. הוא הביט על מדף כלי
העבודה וחשב לעצמו: איך, איך קוראים בשבדיה למפתח שבדי?
|
בקושי שיכנעתי אותה שזו היתה תאונה - ועד סוף הגולאש היא פקחה
עליי עין.
|
יחסו האמביוולנטי לכל דבר - מים, חצילים, נשים, תחבורה ציבורית
וכו' הרחיקה ממנו את חבריו, והגרוע מכל - הוא כל הזמן הדביק את
עצמו במחלות
|
|
|
"אני רוצה
משתמש!"
סופסוף אתר
שמתחשב בעולים
חדשים... |
|
