|
יליד תשל"ד. 74
אני כותב,
לתת לזה ביטוי.
לא פה.
בחיי.
זה כל הסיכוי.
שירה שלי רוצה,
כואבת בוכייה
נעה במחול, זורחת בשבת
|
עובדי עבודה זרה
נתצו מסגרותיכם
|
אתה מקבל את זה ככה.
כמו שזה.
בלי הניכור. העיבוד. נגיעות הידיים.
|
הקשיבי גאולה שלי
יש תקווה.
...
היי שלום לעת עתה , יפתי,
חרזי עד שובך חרוזי נשמתי.
|
הצד שנבנה חגג עד עתה
בשיר וריקוד
כאילו במסיבה
|
גם מים רבים
לא יכסו על האהבה
|
מטביע עיצבי בקירות,
בפינות, במאורות
בונה מחסומים. שלא יבלוט מהלב לפנים
וגם כאלה שאת לב הרגש עוצרים.
(שיר בשלושה חלקים)
|
אוהב אותך נורא
אך בגדייך לא מתאימים לאווירה
|
האם נחש הוא סודה ?
ואולי זהו רז נשמתה ?
|
ואני רציתי
שלא תבייש את המבקש
|
העין, כאילו ברוורס, נאספת
פנימה, מסרבת לגשת
למציאות.
|
והרציונליות מתחילה לה פתאום לדבר
כל כך הרבה קשקושים
קשה לשער.
|
אבל,
הנה הם רוקדים
לצלילי מוסיקה בוכרית
|
המחשבה נפתחת לאט היא אמנם מקרטעת
אך לצו מצפונה נשמעת
|
רמז בתוך העלילה שמסמל גבורה ופחד נוראי
|
|
|
למה תמיד אנשים
כותבים על עצמם
בגוף ראשון או
שלישי?
גוף שני במכתב
התאבדות |
|
