|
יליד תשל"ד. 74
אני כותב,
לתת לזה ביטוי.
לא פה.
בחיי.
זה כל הסיכוי.
שירה שלי רוצה,
כואבת בוכייה
נעה במחול, זורחת בשבת
|
עובדי עבודה זרה
נתצו מסגרותיכם
|
אתה מקבל את זה ככה.
כמו שזה.
בלי הניכור. העיבוד. נגיעות הידיים.
|
הקשיבי גאולה שלי
יש תקווה.
...
היי שלום לעת עתה , יפתי,
חרזי עד שובך חרוזי נשמתי.
|
הצד שנבנה חגג עד עתה
בשיר וריקוד
כאילו במסיבה
|
גם מים רבים
לא יכסו על האהבה
|
מטביע עיצבי בקירות,
בפינות, במאורות
בונה מחסומים. שלא יבלוט מהלב לפנים
וגם כאלה שאת לב הרגש עוצרים.
(שיר בשלושה חלקים)
|
אוהב אותך נורא
אך בגדייך לא מתאימים לאווירה
|
האם נחש הוא סודה ?
ואולי זהו רז נשמתה ?
|
ואני רציתי
שלא תבייש את המבקש
|
העין, כאילו ברוורס, נאספת
פנימה, מסרבת לגשת
למציאות.
|
והרציונליות מתחילה לה פתאום לדבר
כל כך הרבה קשקושים
קשה לשער.
|
אבל,
הנה הם רוקדים
לצלילי מוסיקה בוכרית
|
המחשבה נפתחת לאט היא אמנם מקרטעת
אך לצו מצפונה נשמעת
|
רמז בתוך העלילה שמסמל גבורה ופחד נוראי
|
|
|
אם לא היה
תיסכול היו
חייבים להמציא
אותו, מה היינו
עושים בלי
תיסכול וקרטיב
מישמיש ולהזיע
בחורף, טלוויזיה
חינוכית, מרוץ
הביקעה, אידס
והעוזר של
היטלר... האמת
היא שהיטלר זה
רעיון של סבתא
שלי אבל החוזים
נשרפו בליל
הבדולח כך שאי
אפשר להוכיח
כלום.
מאיר רוזוביץ
בביקור במחנה
פליטות. |
|
