|
בחוץ קודר הכל שחור,
באופק רואים ענן אפור,
הקיץ כבר עבר,
והנה עוד עלה אדום נשר,
|
כשזיכרון עולה מציף את העיניים
והדמעות אט אט נופלות
קשה להרים ראש ולהביט בשמיים
|
עיניי המבכות על אכזבה
פניי המבקשות תקווה
|
למה נס, למה לא קורה
למה לה אתה לא מגלה,
האם יש לך מקום בלב
|
למה המוות בא בלי להתריע
למה ככה פתאום הוא מגיע...
|
|
|
מה זאת אומרת
שאתה לא באמת
השטן,
ומה היו כל
ההצעות האלו,
אתה מתכוון שאני
לא אוכל לזיין
כל
בלונדינית שאני
רואה?
בסדר ג'ינג'יות
אני מוכן.
מה אתה צוחק,
הי, תחזור הנה,
מה זה צריך
להיות.
חוצפה.
יעקב פופק מבין
שנפל קרבן
לבדיחה אכזרית
ומחליט לנקום
בסלוגן הבא. |
|
