|
איש.
עדיין מתפלא על הגורל שהעניק לו אישה נפלאה כל כך
וטובל כל כולו בגאווה נינוחה על ארבעת הילדים
המדהימים שלו.
שוכן בין צוקיהם האדומים של הרי יהודה לרוגע הישנוני
של ים המלח, מה שמפתה אותו לכתוב לעתים, לקרוא לעתים
ואפילו להרגיש לעתים.
היה נשפך להם דמם.
והם הכבש השחוט
|
אני שולח לך נשיקה.
נא לתפוס.
|
באים מולי אנשים עם רגליים קטנות.
שלום שלום, אני אומר,
בונה את עצמי על מבוכתם,
ט-טם!
|
אני מזהה את מצבך
בחדות של גיליוטינה.
אתה עקר, ושותה בלי סוכר.
נשמע לי שאתה מיותר.
|
אתה תמיד לא מתכוון
אתה מומחה בכוונות טובות, לא כן?
פעם אולי תגיע לרקיע
ואיש אליך לא יגיע.
|
בסדר אודיסיאוס.
אתה לא צריך להסביר.
אתה לא חייב לי הסברים.
התעכבת. אני מבינה.
|
"השלכנו את יוסף אל הבור", לחש יהודה
לאביו
הזקן, "כדי שילמד לטפס"
|
יושבים אנשים וערוותם
מונחת.
האם זה מה
שביקשת?
הם שואלים
ומגחכים.
|
אתה חזק כמו עץ, אמרתי אל העץ.
|
כאן פינת ישיבה אישית
שתה את המים שלך והסתלק
אתה ועלעלי הדשא - רמוסים בסוליות
העור של נעליך.
היכן, נעליך?
|
כשכפות רגלייך מתפנקות
בחיקי.
והצללים מתפנקים בין כפות רגלייך,
וחמוקייך בין הצללים
|
"ובכן" אני אומר
נואף ומעלס את הצלילות
המתפנקת בחיקי.
|
הבל פה תועה
שהשארתי בין תפניות גופך
|
נרגש זה לא ממהר
אני לא יכולה להישאר.
יותר.
|
- אתה יפה כמו יצחק. יש לך שערות לבנות
- יש לי גם מצח גבוה. גם מצח גבוה.
|
- אתה לא מתחרט אף-פעם על זה שאנחנו ביחד?
אתה מבין למה אני מתכוונת...
- לא
|
אני
לא יכולה
לא
רוצה, לא
סולחת
|
אני מריח מתחת לדלת אנשים שעוברים בחוץ
ומאמץ את האוזן
ששומעת קולות,
|
שמעי נא יקירתי.
האם את שומעת?
|
אזלת-ידו של שאול המכונאי, אינה אלא תוצאה
של רסיס גדול,
שניתק את ידו
מכתפו
|
לנחמן תוזיק
היה סוס, שאהב לעשות
אמבטיה, כשרגליו כלפי מעלה.
|
|
|
להוסיף סלוגן
לבמה.
שעה אני מסתכל
על הכותרת הזאת
ואני לא מצליח
לחשוב על סלוגן
טוב.
|
|
