לא חשבתי לרגע שאהיה במקום הזה, אני מרגישה שיש לי תקליט שבור
בתוך הראש. מה אני לא מבינה? מה אני עושה לא נכון? אותם רגעים
שהלכו לאיבוד, מה יכולתי לעשות עימם.
אז עוד אחד הלך, ושוב אני לבד. כמה מפתיע, בעצם לא. אומרים שמה
שהיה לאו דווקא שיחזור על עצמו. באמת? אז איך זה ששוב אני
מוצאת את עצמי יושבת כאן, עם אותה תחושה של כישלון? יש אהבה,
ולא, היא לא מנצחת.
אומרים שהחיים
הם זין אחד
גדול...
אבל זה ממש לא
ככה...
החיים תמיד
קשים!
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
