|
כמה פרטים עליי:
אני אוהבת לראות טקסט קטן ושחור שמתאר אותי :)
מוכנה להמשיך לקרוא
מוכנה ללמוד כרכים
מוכנה לחכות
לנחש סימנים
|
The earth is gone
The sun will not shine
The world has not ended
But i have just died
|
There's silence when I sleep,
a sweetness of the self.
The world turned off to wait,
|
Life have begun for you,
My sweetest friend.
|
i live in dull sureness
not seeing the light
i miss the sweet aching
the learning, the fight.
|
אתה בן זונה כי כשעזבת אותי,
ואני השתגעתי, אתה רק טרחת להדגיש
כמה טוב לך איתה.
אתה בן זונה, כי גם אחרי הבחור הבא
התגעגעתי אליך ולא אליו.
|
מנגו, בננה, קמצוץ קינמון
דמעות ופסיכוזות אגרתי המון
|
רוצה להתגנב לחדר שלך בחמש בבוקר
להעיר אותך ולגרור למרפסת
|
תמיד היית טוב במבחנים.
עברת גם את שלי.
הם היו מטומטמים ולגמרי בלתי נחוצים
ואין לי מושג למה הייתי צריכה אותם.
למה לא יכולתי להבין שאתה באמת אוהב אותי.
|
נמשכת לחום.
לא מגיעה.
רק אשלייה.
נפגעת שוב.
ידעת שזה יקרה.
|
תסביר לי שוב. מה לא בסדר?
אתה אוהב אותי ואני אותך.
תגיד לי שוב: היא רק ידידה.
|
באמצע הלילה
סיגריות וקפה
לב שבור
על ילד יפה
|
את ההרגשה של להעביר יד על הלחי שלך
שום דבר לא יוכל להחליף.
|
לא נרדמת. צריך להתעורר מוקדם. צריכה לישון.
|
גם אם הכוס תפול ותתנפץ בזמן שעוד פעם יבזיק בי זכרון מתוק עד
כאב, היא לא תצליח להשבר לרסיסים קטנים מספיק.
|
עכשיו אתה לא פה ואני לא יכולה בלעדיך.
אני כ"כ צריכה אותך.
לא ידעתי להעריך אותך.
אבל אני לא יכולה בלעדיך.
|
"אסתר אמרה שכנראה המכללה חטפה". הוא חוזר אחרי חצי שעה כי לא
נותנים להכנס ואנחנו יושבים לראות באפי.
|
תמיד חשבתי שאני יותר טובה ממך דווקא בדבר היחיד שבו אני כ"כ
דפוקה.
|
כשאני שמה לב לטעות הכנפיים של הפרפר כבר נשברו.
|
המילים שאמרת מהדהדות במוחי. "מהדהדות" נשמע רע. המילים שלך
היו כה מתוקות. הן לא מהדהדות.
|
אתם כנראה מאוהבים.
אותי כבר הספקת לשכוח. זה קל. אני יודעת שזה קל.
|
אין אור בקצה המנהרה. זו רק הרכבת הבאה שתדרוס אותי שוב כי אני
כל כך תמימה.
|
אתה יושב שני כסאות ממני ואנחנו מתעלמים אחד מהשני. ניכור
מוחלט. אפילו החברה שלי שיושבת בינינו לעולם לא תוכל לנחש שאתה
היית החבר שלי.
|
תלטף לי את השיער.
תנשק אותי.
תיגע בי ברוך.
|
I opened my heart and filled it with flies
Slowly and cruelly the hope slowly dies
|
סתם דברים שכתבתי לאדם שהיה מיוחד לי, לפני שהחלטתי לפרסם.
הוא לא קרא אותם. הם רק ביומן שלי.
זו לא בדיוק המטרה של היומן של אס"ט.
ובכל זאת
|
|
|
ההתייחסות
ההומוריסטית
למספר 42 כאל
משמעות החיים
היא הגיג-סרק
חלול ועקר אשר
החל עם סופר
חנון משועמם
וכעת הוא רווח
כבדיחה פרטית
דבילית בקרב
כותבי סלוגנים
חסרי חיים!
פרובוקטורית. |
|
