|
מיטל נולדה בשנת 1987 לבית מסורתי-דתי. בגיל 14
החליטה לנטוש את החצאיות והסידור ולצאת אל העולם
בסערה...
היא התחילה להתמקד בציור והלכה לנסות את מזלה בתיכון
אמנויות מכובד...לאחר 4 שנים סיימה שם בהצלחה ובין
רגע פשטה מעליה את בגדי האזרחות לטובת שנתיים וארבעה
חודשי שירות בצבא ההגנה לישראל בבסיס נידח אי שם
בדרום ארצנו הקטנטונת.
כיום תמצאו אותה באיזו עבודה זמנית, מנסה למצוא את
עצמה, דרך ציורים, שירים והנוף התל האביבי המוכר
שאליו כל כך התגעגעה בשנתיים האחרונות.
הרגישות והאהבה האינסופית שלך כל הזמן מפאר,
אי אפשר להסתיר את האהבה שלי אלייך, אהובתי.
מתי רק תהיי שלי?
|
כעת, כשטעמתי מטעם השכול,
ירדו הצבעים בדרגה אחת פחות מצבען הרגיל.
מה שנותר עכשיו הוא להלבין הכל,
ואת הגעגועים והכאב לשמר בצנצנת צבעים ישנה,
רמז לכך שהיה פה טוב.
|
פותחת
כמו את הראש בשבילו
משתדלת לא לצעוק
|
ילד רואה
ילד רואה ואינו שומע
ילד רואה ואינו שומע את הצעקות
|
ארחף בין ההרים
כציפור בעלת מיני צבעים
ואדע שאני פה רצויה
אני שוב נאהבת
|
אתמול כשחשבתי עליך העליתי חיוך
כאילו אתה כאן איתי, נוכח
שלושה שבועות נראים לי כמו נצח
|
אני קצת שבעה עכשיו.
אשתה קצת מהמים
- אולי בהזדמנות הם ירוו אותי יותר.
|
נעמדת מולו
ושומעת בקולו
רשרוש של עצב
או אולי של שמחה
אולי זה הוא
או שמא זו היא
נעצרת מולו
מציירת דמותו
|
עוטה בגדיו השחורים ויוצא אל העיר הגדולה
שותה מהחלב הקר
ומשתין בסמטה
מה עשה לי החתול השחור, בשקט אני לעצמי תוהה
|
הפרח פורח ולאחר מכן
נובל.
כך גם אתה.
כך גם אני.
|
נוסעת - לא יודעת לאן,
עוצרת בצד,
עוד התקף של חלומות,
נרגעת.
|
נעשית אדומה.
בסחרור קל ממשיכה לרוץ.
בורחת ממשהו, הכיוון לא ברור.
|
היא רצה כשידה הימנית מחזיקה חזק בחזה,
היא מתנשפת כאילו רצה כבר כמה קילומטרים.
|
מנסה להבין את אלוהים
אח!
אילו מניעים היו?
למה?
|
בגובה מטר שבעים וקצת,
היא מחפשת בחור.
|
לפחות עוד פעם אחת לראות
לפחות עוד פעם אחת להיראות
להרגיש מה שצריך להרגיש
|
מנסה לברוח
מהמציאות
לא משנה מהי
רק מנסה לברוח
|
גופי כולו רועד,
כששמעתי מה קרה קולי נדם,
סחרחורת-כמו ההתרסקות שלך במדבר.
היית קרוב רחוק כזה
|
נגיעה ועוד שאיפה,
הגוף כבר רוצה לחדול, אך המיינד ממשיך לחיות בשלו.
|
שמש. ירח. כוכבים.
מתוק. מלוח. מר.
|
אם רק את הפצע ניתן יהיה להסתיר,
רק אם חוויה טובה תהיה,
רק אם חיוך יעלה על פניי,
הפצעים יחלו להירפא
|
איך זה קרה שככה דרכיי נחסמות
ואין לי יותר גישה לעשות דברים סתם דברים
כאלה שדוחים אותי בדרך כלל
|
טיפשה את, מורדת צעירה,
ניסית לברוח מהמציאות,
אבל בעצם מה שעשית, זה ברחת מעצמך,
וזה גרם לך להיות פגיעה.
|
ביום מיוחד שכזה,
מרגישה טהורה,
נקייה מכל הדברים שנאמרו עד עתה.
|
דרבן דרוס,
בכביש רטוב בדרום.
|
לבדה היא רואה. את אשר ראתה במראה היחידה, במראת השירותים.
המראה הלא אהוב של מישהי בוכה, המראה הלא אהוב של מישהי כואבת.
שאין לה כבר תקווה באיש, שנדמה שכבר אף אחד לא מרגיש.
|
נמאס לי לא למצות
נמאס לי לחכות
נמאס לעשות דרכים ארוכות
בשביל דבר אחד קטן
|
כעת אני שבורה
אמנם עם חצי חיוך
כי אין סינונים ואין ניתוק ממשי
אבל עדיין האמנתי ואאמין
שהוא האחד. האחד בשבילי.
|
שומע הכול בהדהוד רחוק. שקוע במחשבות משלך.
"כולם זונות", אתה חוזר ואומר. אבל האמירה נשחקת.
|
מצויר עם טושים
גודל היצירה - גיליון
|
מבוסס על צילום שצילמתי. צויר בטושים ובעטים. גודל
היצירה-גיליון.
|
ציור מהתבוננות בתמונה שצילמתי. גודל היצירה-גיליון
|
ציור של עשרה מטרים על מטר וחצי.
עבדתי עליו בערך חודשיים וחצי.
|
חבק אותי חזק אליך
ואל תעזוב
אל תעזוב כי-
אני אוהבת רק אותך
אני נושמת את כולך
אתה שומע ?
האם אתה יודע?
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
ונחיה
מדקה לדקה
נמצא עבודה
זמנית בחוף תל
ברוך
אהמ
זה לא הולך ככה
במקור, נכון?
אד המתאבד |
|
