|
אני בודקת אופציות לחיים
ההיצע לא גדול
|
נמאס לי לא לדעת כלום
נמאס לי לא להיות מסוגלת לכלום
נמאס לי מהמגבלות
נמאס לי מכל הניסיונות
|
תקופה מאוד ארוכה שלא מצויינת
חולפת לה כעוד יום רגיל ומוכר
הלב כואב הלב דואב
|
נולד לתוך מציאות שכזאת
עם בית בכפר, באר מים, משפחה וחיים
עלה בספינה לארץ עם מדבר
נלחם בשפה שנשברה לו בפה
הוא לא חשב עצמו מסכן, הוא לא חשב עצמו סובל
הכיר את האשה שילדה לו המשכיות
הוא ידע שקשה אך לא חשב להתייאש
|
זהו אינו שיר אופטימי
זהו שיר עם מסר די ברור
אהובי שלי שנמצא בחוץ
לא שומע לא רואה
|
אחרי הכל, השמיים איתך עדיין נופלים
אחרי הכל, כל התקוות נמוגו ואין אף חיוך
אחרי הכל, גילנו שהשווא אצלנו עיקרי.
אחרי הכל
|
את כבר לא איתי רק אצלי בזיכרון
תאונה, התרסקות, חיים שנדמו
את כבר לא איתי יודעת שאת שמה
ילדות שנהרסה לי ממכונית אחת שבורה
|
אתה יושב לך בחדר
כותב עוד שיר או שניים
היא מתכננת תוכניות
מפה ועד לעוד שנתיים...
|
אתה קורא אלי בכל יום
אבל הם לא יודעים
הם עסוקים בעצמם
מורדים ורק נלחמים
אתה בא אלי תמיד, ומתנחם אצלי בחדר
אבל הכול חשוך וזה כבר מאוחר
|
יש חלום והוא קיים אני רואה אותו שם
אני רוצה לגעת מתפתלת ושומעת
אתה עוזר, מחבק, הורס גומר
אני יודעת את הדרך אני ממתינה לסימן
זה יבוא זה יגיע זה כבר כמעט כאן
|
חוסר בטחון - מוכר בביטוח לאומי בתור נכות?
|
סובבת את כולם וכולם סובבים אותה
אך היא לבד
מתמודדת עם החיים
בנסיונות לברוח מהם
|
אני רוצה להתעורר
ולקחת את עצמי בידיים
יש לי תקווה
אתה עוזר לי בצרה
|
אתה חושב ללכת על הכל
מרגיש שאתה יכול
נהרות של עצבות
נהרות של כאב
|
ואיך זה שאח אומר לרצוח חתולה
ואחות אומרת לרצוח ילד
צעקות, צרחות
אבאב מתערב "לכי לעזאזל"
|
איך השמש יורדת עלינו בחשכה
מרדימה את כל אשר ער
מכבה ציפיות, משחיתה תקוות
|
אולי זה החיבור המיוחד שלנו
אהבה, כאב, צורך
|
המציאות מידפקת, אני לא עונה, לא רוצה
נגררת אליהם בעל כורחי ואז מתמודדת
כבר לא בוכה עדיין צועקת, אני נלחמת על מה ששלי
והכל שלי, אהבה, מחילה, ידידות וכאב.
|
עצרי , נשמי והתחילי
עצרי-לרגע ותביני שאף אחד לא נגדך
נשמי - את החופשף את לא כבולה
|
רק טיפה של חסד
טיפה של אמון
טיפה של חיבה
השגרה כבר לא עוזרת
|
האם לכולם כבר לא אכפת?
ממשיכים לחיות את חייכם בעיוורון מוחלט?
מרגישה שממה עמוקה בנשמה
לבד ביקום, אני המחליטה
|
למה אני לא מסוגלת לומר לו "אני אוהבת אותך",
והרי הוא בחיים.
ואיך זה שאני לא יכולה לומר לו שאני מבינה למה הוא עשה את מה
שעשה, והרי הוא עוד פה.
למה האטימות מכה בי וכובלת אותי בכבלים שקופים?
|
אני עדיין חושבת ובעיקר מאמינה
שמה שיש בינינו זה חברות
רק חסרה לה ההבנה...
|
הוא אמר לי שאני יכולה להשיג המון רק אם אני אמצא את המקום
שלי
ושאלתי אותו אם הוא יודע איפה המקום הזה
ועם איזה קו מגיעים אליו
|
אז עכשיו רע, ואחר כך?
אין עוגן, אין אהבה, אין אמא
לאט לאט, זה מתחיל
מריבה שם, תאונה פה
מוות מכל הצדדים
זה מחלחל בתוכי
ומתחיל לשקוע
|
ניסיון מעורר רחמים להתעורר
כלום, תנו לי רצון,
עוטפת את עצמי בגלימת זהר,
מאזינה לשיר אשר ממעט
את מה שיש בתוך ראשי.
|
לא אמרתי שכבר אין "אותנו"
הפסק להבין את מה שלא היה
החלומות הם רק שלנו
יהיה מה שיהיה אנחנו עוד נדע
|
מעניין אם יש מישהו שאוהב שגרה...
אני חושבת שיש לפחות אחד כזה, כי שלשום ראיתי סרט ישן, והסרט
התחיל בהגיגים של הגיבורה, והיא שאלה את עצמה מה היה קורה אם
השגרה הכל כך מושלמת שלה הייתה נשברת... ואיך החיים שלה
ייראו...
|
גל של ענווה תופס אותך
מדיף את ריח הלא יכול
תקוות שמתגלגלות
והופכות לריקבון, הופכות לריקבון והופכות לריקבון
|
מחיאות כפיים צורבות
מבט שקוף ומילים גבוהות
בתוכן הצטברות של כלום
|
|
|
רואה מה שקורה,
לארי?!
זה מה שקורה
כשדופקים זר
בתחת, לארי!
זה מה שקורה!
כשדופקים!
זר!
בתחת!
נציג חברת "תודו
שזה נשמע יותר
טוב באנגלית" |
|
