[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על מיטל בכראל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי מיטל בכראל היוצרים המעריכים את מיטל בכר

לרשימת יצירות השירה החדשות
אני בודקת אופציות לחיים
ההיצע לא גדול

נמאס לי לא לדעת כלום
נמאס לי לא להיות מסוגלת לכלום
נמאס לי מהמגבלות
נמאס לי מכל הניסיונות

אתה תלך לאשתך

תקופה מאוד ארוכה שלא מצויינת
חולפת לה כעוד יום רגיל ומוכר
הלב כואב הלב דואב

נולד לתוך מציאות שכזאת
עם בית בכפר, באר מים, משפחה וחיים
עלה בספינה לארץ עם מדבר
נלחם בשפה שנשברה לו בפה
הוא לא חשב עצמו מסכן, הוא לא חשב עצמו סובל
הכיר את האשה שילדה לו המשכיות
הוא ידע שקשה אך לא חשב להתייאש

כעס
זהו אינו שיר אופטימי
זהו שיר עם מסר די ברור
אהובי שלי שנמצא בחוץ
לא שומע לא רואה

יחסים
אחרי הכל, השמיים איתך עדיין נופלים
אחרי הכל, כל התקוות נמוגו ואין אף חיוך
אחרי הכל, גילנו שהשווא אצלנו עיקרי.
אחרי הכל

געגוע
את כבר לא איתי רק אצלי בזיכרון
תאונה, התרסקות, חיים שנדמו
את כבר לא איתי יודעת שאת שמה
ילדות שנהרסה לי ממכונית אחת שבורה

אלוהים
די אלוהים.

אתה יושב לך בחדר
כותב עוד שיר או שניים
היא מתכננת תוכניות
מפה ועד לעוד שנתיים...

אתה קורא אלי בכל יום
אבל הם לא יודעים
הם עסוקים בעצמם
מורדים ורק נלחמים
אתה בא אלי תמיד, ומתנחם אצלי בחדר
אבל הכול חשוך וזה כבר מאוחר

תחושתי
יש חלום והוא קיים אני רואה אותו שם
אני רוצה לגעת מתפתלת ושומעת
אתה עוזר, מחבק, הורס גומר
אני יודעת את הדרך אני ממתינה לסימן
זה יבוא זה יגיע זה כבר כמעט כאן

הרהור
חוסר בטחון - מוכר בביטוח לאומי בתור נכות?

סובבת את כולם וכולם סובבים אותה
אך היא לבד
מתמודדת עם החיים
בנסיונות לברוח מהם

הרהור
אני רוצה להתעורר
ולקחת את עצמי בידיים
יש לי תקווה
אתה עוזר לי בצרה

בדידות
אתה חושב ללכת על הכל
מרגיש שאתה יכול
נהרות של עצבות
נהרות של כאב

גיהנום
ואיך זה שאח אומר לרצוח חתולה
ואחות אומרת לרצוח ילד
צעקות, צרחות
אבאב מתערב "לכי לעזאזל"

כעס
איך השמש יורדת עלינו בחשכה
מרדימה את כל אשר ער
מכבה ציפיות, משחיתה תקוות

אהבה
אולי זה החיבור המיוחד שלנו
אהבה, כאב, צורך

תחושתי
המציאות מידפקת, אני לא עונה, לא רוצה
נגררת אליהם בעל כורחי ואז מתמודדת
כבר לא בוכה עדיין צועקת, אני נלחמת על מה ששלי
והכל שלי, אהבה, מחילה, ידידות וכאב.

חלום
עצרי , נשמי והתחילי

עצרי-לרגע ותביני שאף אחד לא נגדך
נשמי - את החופשף את לא כבולה

גיהנום
רק טיפה של חסד
טיפה של אמון
טיפה של חיבה
השגרה כבר לא עוזרת

האם לכולם כבר לא אכפת?
ממשיכים לחיות את חייכם בעיוורון מוחלט?
מרגישה שממה עמוקה בנשמה
לבד ביקום, אני המחליטה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
למה אני לא מסוגלת לומר לו "אני אוהבת אותך",
והרי הוא בחיים.
ואיך זה שאני לא יכולה לומר לו שאני מבינה למה הוא עשה את מה
שעשה, והרי הוא עוד פה.
למה האטימות מכה בי וכובלת אותי בכבלים שקופים?

אהבה
אני עדיין חושבת ובעיקר מאמינה
שמה שיש בינינו זה חברות
רק חסרה לה ההבנה...

ג'ננה
הוא אמר לי שאני יכולה להשיג המון רק אם אני אמצא את המקום
שלי
ושאלתי אותו אם הוא יודע איפה המקום הזה
ועם איזה קו מגיעים אליו

יסורים
אז עכשיו רע, ואחר כך?
אין עוגן, אין אהבה, אין אמא
לאט לאט, זה מתחיל
מריבה שם, תאונה פה
מוות מכל הצדדים
זה מחלחל בתוכי
ומתחיל לשקוע

ניסיון מעורר רחמים להתעורר
כלום, תנו לי רצון,
עוטפת את עצמי בגלימת זהר,
מאזינה לשיר אשר ממעט
את מה שיש בתוך ראשי.

לא אמרתי שכבר אין "אותנו"
הפסק להבין את מה שלא היה
החלומות הם רק שלנו
יהיה מה שיהיה אנחנו עוד נדע

מעניין אם יש מישהו שאוהב שגרה...
אני חושבת שיש לפחות אחד כזה, כי שלשום ראיתי סרט ישן, והסרט
התחיל בהגיגים של הגיבורה, והיא שאלה את עצמה מה היה קורה אם
השגרה הכל כך מושלמת שלה הייתה נשברת... ואיך החיים שלה
ייראו...


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
גל של ענווה תופס אותך
מדיף את ריח הלא יכול
תקוות שמתגלגלות
והופכות לריקבון, הופכות לריקבון והופכות לריקבון

מחיאות כפיים צורבות
מבט שקוף ומילים גבוהות
בתוכן הצטברות של כלום




בזמן האחרון שלי
צועקת סלוגנים
מבמה חדשה בזמן
המשגל.




החבר של שלי.


תרומה לבמה





יוצר מס' 45291. בבמה מאז 28/11/04 23:17

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למיטל בכר
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה