[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי מירב כהן
ילידת 86.
.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הפרפר הכתום בטח כבר גוסס. הוא עוד מעט ימות ואת סוף חייו הוא
בחר לבלות כאן, בבית הספר שלנו. בין עשן הסיגריות לאווירה
העכורה.
תברח מכאן, צעקתי לו בפנים, זה לא מקום אידיאלי לשעות אחרונות.
אבל הוא נשאר לו על השיח.

למנשה יש חווה. לא חווה רגילה, חווה מיוחדת. במקום לגדל חיות
שיגדלו להיות מנה עיקרית בחייהם של בני האדם, מנשה מגדל
צפרדעים.

כמה סיבובים יצטרך הכדור הזה שאנחנו חיים עליו לעבור כדי שאני
ישכח??

פעם הייתה עירה קטנה עם מאה אנשים. כולם הכירו את כולם. אני
אומרת פעם כי העירה הזאת כבר לא קיימת. היא נהרסה. הושמדה על
ידי מאה האנשים שחיו בה.

אבל אחרי החלב והעוגיות שהיו טעימים מכל חלב ועוגיות שזכו אי
פעם להיכנס לפי, השיחה הפליגה למקומות עמוקים. דיברנו על הצרות
שלצערי לא חסרות לאף אחד, על משמעות היותנו כאן ועל החיים
בגדול. מתחת למעטפת המכוערת והלא מטופחת, התגלתה נשמה מדהימה,

אני בת 35. אני עובדת סוציאלית. נשואה עם שתי ילדים. פעם,
רציתי בכלל להיות סופרת. לכתוב סיפורים קצרים. פעם, לא חשבתי
שאני אתחתן. ובחיים לא חשבתי שאני אגיע למצב שבו אני נמצאת
עכשיו

אורבן לג'נד
הכלבה שלי כבר נכנעה לי והתיישבה על השמיכה שלה. אני שוקלת אם
להיכנס הביתה. כמה זמן כבר אפשר להסתכל על השמיים...? נכון,
זה יפה וזה מדהים... אבל זה רק גורם לי להרגיש יותר ויותר
קטנה, אפסית.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
Cause me from all people, I know how much he loves those
moments when he is alone with pink floyed, and it's me who
ruins it, go in his thoughts. Feelings, memories...
He his probably thinking about me right now.
He hopes he's not.

סוריאליזם
לידי ראיתי גמד קטן. "תקשיבי, אין לי זמן, אני נותן לך את
המשאלה שלך ומתחפף, תפסי, טוב סלאמת". הוא זרק לעברי מצלמת
וידיאו ונעלם. נשמתי עמוק, הדלקתי את הג'וינט שוב וניסיתי
להבין מה קורה לי. גמד? מוזר...

אני שומעת רעש מוזר מהחלון וניגשת לבדוק מה גורם לו.
גשם. הגשם הראשון.
אני עדיין לא החלטתי מה אני אוהבת יותר, חורף או קיץ, אני בכלל
אוהבת את הסתיו והאביב אבל בגלל שהם קצרים, לאהוב אותם זאת מן
התחמקות מלהחליט.

משהו שמצאתי בזמן שסידרתי את החדר... לפי הכתב והנייר זה נכתב
לפני שנתיים... עוד קטע בנאלי על השיגרה המעיקה.

אותו כוח משיכה שמושך את הגלים חזרה לים, ממשיך ומושך אותי
חזרה לאותו מקום. לאותה הרגשה.
לפעמים אני מרגישה במין high כזה ומחליטה שטוב לי, ואז אני
חוזרת להרגיש שכל מה שכל מה שעשה לי טוב הוא שטחי, ושמתחת לפני
השטח תמיד היה לי רע.




זהו סלוגן
מתוחכם כן, כן.
אתם רק לא
מבינים את
הרבדים של עומק
והומור שחבויים
בו.

דגנרטים!



האדם החכם.


תרומה לבמה





יוצר מס' 13984. בבמה מאז 9/7/02 19:29

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למירב כהן
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה