[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מאירה תמיר
"אלמלא המילים איך הייתי נשאר"
שלמה ארצי מתנגן ושר
ושושנים אדומות מתנגנות אצלי בחדר עכשיו
ילידת 1954
מתעדת חיים לאורכן ולרוחבן של השנים
אמא לחמישה ילדים אהובים וסבתא לארבעה נכדים מדהימים
וכל שנבקש לו יהי


אל היצירות בבמה האהובות על מאירה תמיראל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי מאירה תמיראל היוצרים המעריכים את מאירה תמיר
כעבור איזה 10 שנים חוזרת בשמחה ובאהבה הרבה מים
זרמו בירדן מאז
העיקר התגעגעתי

כול מה שנכתב מאז

יש שיאמרו
נעלה השמחה על הצער
ואחרים יאמרו
לא
כי הצער נעלה על השמחה
ואני אומר
השניים כרוכים ירדו לעולם
וכי יארח אחד מהם אל שלחנך
דע כי האחר נם על משכבך.

מאת:
ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן.

אחרי שרוב היצירות שבאתר אוגדו והתקבצו לספר
הביכורים שראה אור ושמו בישראל "תוכה כברה"
ובהדפסה במהדורה מורחבת נוספת ב"נרקיסים"
מרוגשת ומתרגשת שמחה לשתף
הנה הוא נולד האלבום "שושנים אדומות" עכשיו

רומנטיקנית ללא תקנה ולמרות היום כבר לא תמות מאהבה
הראש בעננים והרגליים נטועות עמוק באדמה.
שדות של אירוסים ואקדח טעון געגועים
שלמה ארצי מתנגן ושר כמו שהיא אוהבת
ושושנים אדומות מתנגנות אצלה בחדר
וכל מגע קל בהדק
וצרורות של אותיות מתרגשות נסערות  ואות אחר אות
נכרכת
לחיבוקים ונשיקות
ול-כן- היא עדיין אוהבת
לכיסופים ולשקיעה מזדקנת לגאות ולשפל,
ולעוד טיפת דממה מדממת.
והמילים זורמות
מכל מקום בכל רגע נתון אפשרי
היישר אל המקלדת.
כותבת ומתעדת חיים לאורכן ולרוחבן של השנים
בין העשייה וחדוות היצירה קופאית במגה בעיר ריבוע
הכחול.
לרוב רגישה וידידותית לסובבים אותה
ילידת 1954 אם גאה לחמישה ילדים אהובים וסבתא לארבעה
נכדים מדהימים
טעם החיים.
בת מזל מאזניים טיפוסית והצתה ממש מאוחרת
מאחלת ומייחלת לעצמה
להתעורר כל בוקר אל אורך הרוח והחוכמה
ולהצליח לאמר תמיד את המילה הנכונה
וללדת אותה שוב קצת יותר חכמה.

תודה מיוחדת והמון אוהבת
לביתי אביה תלמידת י"א מצטיינת, מיוחדת במינה,
מוכשרת, פרפקציוניסטית ומהממת,
את מחיאות הכפיים הסוערות הראשונות קיבלה בהיותה בת
5 בגן המוזיקה בערד
ומאז לא הפסיקה לשיר.
זכתה ולא פעם במקום הראשון בתחרויות שונות לכישרונות
צעירים.
ריגשה בקולה  בכל טכסי בתי הספר שלמדה בהם.
בארבעת השנים האחרונות שרה ורוקדת בלהקה היצוגית
"נעורי גבעתיים"
על הבמה מרגישה הכי- הכי בבית.
תודה למחווה הענקית שלה על הביצוע המדהים של 7 מתוך
עשרת השירים שבאלבום
הכולל שיר בדואט עם הבן שלי דרור בעל הקול הרדיופוני
העמוק.
ודואט מרשים עם השחקן מר הטנור עדי צ'זרה.
שיר נוסף בביצוע יוצרת וזמרת בזכות עצמה רחלי
וולשטיין.
ושני ביצועים של ריטה זבולוני.
מלחינים: רומן גרין עדי צ'זרה ומולי אלון.
כל השירים עברו עיבוד תמלילי להלחנה על ידי אלישע
בורוש ואנוכי.
כל השירים הוקלטו באולפני שיר של רובי ראובני.
כל השירים עברו מסטרינג באולפני הוק סטודיו על ידי
שמוליק.
הפקה והפצה: רובי ראובני ואחים ראובני.
                                        והלוואי
וכל שנבקש לו יהי.

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=EMKFLM&c41t4nzVQ=FG
תודה לכל מי שסייע שפרגן שתמך באופן ישיר או
בעקיפין
זמן להודות לכולם מקרב ליבי תודה תודה תודה

ולהנאתכם
http://www.shiron.net/artist?type=lyrics〈=1&prfid=12180&wrkid=27186


http://meiratamir.shir4u.org.il/home.asp

כל מילות השירים שבאלבום שושנים אדומות
http://www.mp3music.co.il/music/showprofile.aspx?cid=5907
ובאתר שירונט
http://www.shiron.net/
ניתן לרכוש בכיף...
באתר המוסיקה הישראלית
http://he.israel-music.com/
בחיפוש "שושנים אדומות"

כול המילים כל המנגינות...

כתבות שזכיתי להם
http://www.facebook.com/#!/album.php?aid=166260&id=656682349

ועכשיו גם להורדה בסלקום ובאורנג' "שושנים אדומות"

והכל הכל זה רק בגלל הרוח הגבית הנושבת בגבי....
תודה.

כל הזכויות שמורות.

ולסיום
ועם כל הכבוד הראויי
המלצה לכולם לקרוא פעם פעמיים ושלוש....ועד אין סוף
http://stage.co.il/Stories/537304180#top




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מלאכים אלוהים והשטן
דיבוק צא דיבוק צא.....
מלמלתי וחשבתי על איך שאני מוכרחה והלוואי והייתי יכולה ושאולי
הגיע סוף סוף הזמן לעזור לו לצאת ולה להימלט.


לרשימת יצירות השירה החדשות
תחושתי
אתה לי האדם ציפור גן עדן בלבן
המרקדת נוצותיה מרהיבות בשובן
בלהט שדה קוצים ואודם שושן
אל תוך הלילה הרוגש במרווחי הזמן

תחושתי
את שראית אותי מתגלגלת
כמו כדור שלג במדרון
שסופו להתנפץ בתחתית
ולא בחזיון

עצב
לפעמים אני חושבת
לו היה ניתן להתגלגל
הייתי מתגלגלת חמישים שנות
במהירות האור

ג'ננה
אז נולדתי באחד לאוקטובר
אלף תשע מאות חמישים וארבע
בשכונת אבו-טור בירושלים
בדירה ענקית ורחבת ידיים

הרהור
אוספת את עצמי בחזרה,
את חלקי גופי ונישמתי
שפיזרתי
והתפזרתי,
אני אוספת.

תחושתי
אתה האדם
אתה לי ציפור גן העדן המרקדת נוצותיה מרהיבות יופיין
בשובן

תחושתי
לפעמים אני חומדת לצון
אמיתות מיסרות מלהגת
באמת-המידה הרצויה
ב'מליציות' המחיבת

תחושתי
לפעמים אני חומדת לצון אמיתות מייסרות
אני מתחמקת
באמות המידה הרצויה במליצות מחייבת
בלשון

דלתות נעולות ותריסים מוגפים
ושלט גדול
"אין כניסה היום"

יחסים
לפעמים אני רוצה לברוח
פשוט נגמר לי הכוח
לפעמים אני משלימה עם כל העובדות
לפעמים אני מתעלה מעל מילים מדודות
וכותבת געגועים ואהבות גדולות.

אהבה
אינך יודע
כמה זה משמעותי בעיניי
כשאתה מכוון את צעדיך
וכשאני לא משתרכת מאחוריך

תחושתי
בשעות הקטנות של הלילה
אני פורמת חיים
ומלפפת חוטים חוטים

בדידות
אולי מחר אהיה גברת
מתהדרת באדרת לא לי
למענך אחבוש מצנפת
מצונפת באמיתות שלי

עצב
מחר אלבש את שמלת המעטפת
מקושרת בסרט מקושטת אתעטף
צחוקים צבעוניים
בשיחות נאות ובחולין

תחושתי
הרוח שבי כמו אביב מתעורר
כמו פרפר אל הצוף שאוהב
צמא לאהוב

אהבה
אתה לא תשוב אלי
מנפנף בצ'ק פתוח וכרטיסים מלוא הטנא
ארד כסף וזהב

בדידות
האם יהיה לי קר
כמו בשנה שעברה?

תחושתי
אני יוצאת וטורקת את הדלת בפעם האחרונה
הכאב הולם לב בחוזקה בזעם העצור הנצור
עוקרת את הלב החם והאוהב והכואב ומנפצת
לרסיסים.

יחסים
ובאנחת רווחה
סובבתי על עקבי
והלכתי,
ממך.

אהבה
קודם לכן לגמנו בירה בלגית כהה
טבלנו נאצ'וס מקסיקני באצבעות מקושתות
במטבלים בטעמי הראשית הבריאה

ג'ננה
האלוהים שלי
מת וחי מת וחי
פעמיים בשבוע לפחות
מת וחי מת וחי מת וחי

תחושתי
גם אני רוצה להשתטח
על קברו של רבי שמעון בר יוחאי
ורבי אלעזר בנו

ג'ננה
עכשיו
אנחנו נמצאים משני צידי המתרס
רק דלת פלדלת קרה מאלצת ראש מול ראש מורכן ניפגש

תחושתי
מול מפרץ פתוח
הנושק למרחבים
ירח עגול חיוור
משייט בין ערפילים

תחושתי
מול מפרץ פתוח
הנושק למרחבים
ירח עגול חיוור
משייט בין ערפילים

עצב
הסתיו נותן בי אותותיו
במשב הרוח המרענן
בין לבין
בין הים והחם

הומור
הדרך בה אני הולכת
להגשים חלומות
היא דרך מנהרות אפלות
עקלקלות ומסועפות

מצב
אחרי נדודי שינה של למעלה משנה
בצידו של ירח אפל
מתעתע ומתפתל
הייתה לי הלילה הארה

אהבה
אהבתי האהובה והישנה עומדת לנחות בקרוב
בטיסת אשמורת הבוקר אולי בשעת חצות

עצב
באפלת הלילה שהיה
התחדדו חושי
הפליגו בינם לבין עצמם
אל טירת החלומות

הרהור
פעם מגביהים עוף בהתמוגגות ושמחות
ופעם יורדים ומשתוקקים משם לעלות.

הרהור
צפיחית בדבש ליקקתי רק בירח,
אחר האכלתני מרורים.

אהבה
הספירה לאחור עם המבט אל מעוף הציפור
חולפים מטוסים בקצב של אחת לשתי דקות
לפעמים יותר לפעמים קצת פחות.
אני יושבת במרפסת ומשננת את המילים המתרגשות
שאתה לוחש מתוך המכשיר הקטן בקו אווירי ישיר משם לכאן.

תחושתי
אני לעולם לא אצליח להתרגל
לטעם המלוח של הדמעות
לעצב שלי המתעצב
המתעצם יותר ויותר

עצב
רק זעקת שבר אחת נישמעה, מתוך הדממה,
"יהודה, השמים בוכים יהודה"

זכרונות
אלף לילה ועוד לילה חלפו
מאז אותו הלילה.
משום מה חרוטה לי בזיכרון התמונה

ואולי זה רק אוושוש געגוע
מזדקר מזדקף
מתאכזר
ואולי לא

תחושתי
בימים האלה ובזמן הזה כשאני נועלת שערים
בסוגרים ובריחים
מתבודדת
לפחות עד תום הרוח הרעה השולטת

תחושתי
דומה לאותם הימים
ש'זיהום' האוויר הכבד מרחף
והחול ממדבר סהרה
עוכר השמחה

תחושתי
פלוס מין תכשיט מהודר
יפה חכם שורד חזק
יצא חי
מביט סביבו

תחושתי
רומנטיקנית ללא תקנה ולמרות הכול היום כבר לא אמות מאהבה
הראש בעננים והרגליים נטועות עמוק באדמה.
שדות של אירוסים ואקדח טעון געגועים
שלמה ארצי מתנגן ושר כמו שאני אוהבת

עצב
איתן מת על הוופל בלגי החם
עם הרוטב מייפל המתוק המתוק הזה מעליו
הממתיק המלאכותי של המחלות

אהבה
אתה שוכב על המיטה הגבוהה שלך
בקומה השתיים עשרה בדיוק מעל למפרץ
מבעד לחלון הזכוכית הענק

תחושתי
זמן העתיד הרחוק ביותר שאני יכולה לחשוב עליו
ולתכנן תוכניות
הצטמצם לכדי
הזמן שאני אוחזת את כף ידי האחת

מרחם אשר זועזעה,
בכל אמות הסיפים,
הרחם הזאת אשר נשאתני,
תשעה ירחים,

אהבה
אנחנו עומדים חבוקים לזמן ממושך מבלי לנוע. שקט הס הס
משילים מעלינו זמן ומרחק
מתח דאגה וחשש וגעגוע אייי

תחושתי
עכשיו אני מקיאה!
כל בוקר בזמן האחרון אני מקיאה
את כל השקרים כולם
בעיקר את אלה בצבעי הארגמן

תחושתי
עכשיו
אני קופצת שפתיים
הם מתחפרים בשתיקתם בינתיים

כמיהה
זקוקה לאהבה
שתנחם כשקשה
שתחמם כשהכל קופא.

תחושתי
משנפלו כל החומות
לקול תרועת החצוצרות

תחושתי
הנה

אני שוב או כמו תמיד כאן

המילים עדיין זורמות אל המקלדת

לא סרסו אותי

לא מיואשת לא מאוכזבת

תחושתי
איך שבא לי למות לי פתאום
ככה סתם פתאום
היום

רוח שובבת משתובבת
אצלי בבית
משלושה כיווני אויר
טפטוף של סתיו הגשם הראשון

אהבה
הגשם הכה בעוצמה כל הלילה
המרזבים לא הכילו את המים
הוצף הגג
וחלחלו

געגוע
הלילה מתעורר בי חציו רדום חציו תדהמה
אל תוך אשמורת הבוקר הקרירה
התקווה שבי הלילה עדיין לא נמוגה
כוס קפה מתרפקת מתפנקת לה על השידה

עצב
מעליות תמיד מעוררת אצלי את פחד הגבהים שבי
והרק שלא אפול ותחושות הבטן שלי שאני מתעלמת מהן
כשנדמה שאני עומדת

ג'ננה
זאב מיילל מול ירח עגול
בינתיים אני
צונחת בגדול

הומור
ערפילי הבוקר הקרים
לוטפים בחיבה אצבעותיה
מסמיקים

הרהור
אני דולה מבאר מים חרבה
מילה ועוד מילה

געגוע
הנה אני באה הלילה עד אליך
להאדיר בפאר חלומותיך
התזכור?

געגוע
הנה אני באה
באה עד אליך
להאדיר בפאר חלומותיי
וחלומותיך

ג'ננה
כל יום אני דוחקת את הקץ ביום
כל יום ביום כל יום ביום
למה?

אהבה
את שערך אני מלטפת זמן מה
ונושקת לך באהבה הכי הכי
ילדתי.

עצב
מזליקה התקרבה אלי ואמרה "שבשבת הלכה."
"לאן? שאלתי" כאילו והיא התכוונה למשהו אחר לגמרי.

ג'ננה
ככל שאני מתרפסת בפניו
שפופת גב
נטולת כוח ומנוח
ושמחת חיים

זכרונות
על ספסל האבן בטיילת
התיישבתי היום כמו באותו היום
שחלקנו שקיעה מזדקנת
ברוח קלילה מבשרת
תם החום הגדול.

עצב
רגע לפני שהלילה עוצם בי העיניים
אורות פנסי המכוניות מהבהבות עדיין
מפספסים פסים מתרוצצים הלוך ושוב
אצלי על הקירות

הרהור
ואני
בין לגימה ללגימה
בין נשימה לנשימה

תחושתי
על אם הדרך
אני מותחת איברים רפויים
פנים באדמה כבושות
מצהילות

עצב
ואני כמו רוח רפאים מרחפת מעל
טרמינל אחת טרמינל שתיים ושלוש

זכרונות
ולכל מי שיגיב ויפרגן ולכל מי שלא
הרבה אהבה, אור ושמחה, געגוע
ותודות ענקיות.

הרהור
נעוריי הוליכו אותי שולל
ובגרו טרם זמנם
כשהפכתי באחת
להיות.

ג'ננה
עכשיו אני בשלבי התעוררות
מביטה בשעון כבר צהרים הו אלוהים
כמה זמן לא התעוררתי עם החיוך הזה של השבע שינה על הלחיים
האצבע עדיין כואבת

תחושתי
זה סימן
בתוך האפתיה
הלכה לאיבוד האמפטיה
והסימפטיה

תחושתי
כבר אינני מצחצחת יותר חרבות
עייפתי ממלחמות של צדק צדק תרדוף
רק מטשטשת את העקבות.

ביקורת
ובהרי אררט שם מעבר לקשת
יושבים וסובאים ובראשם
מלך מלכי חלם
משחקים בביצים
מנותקים
חותמים על התקציבים.

תחושתי
אם לא נדבר על אהבה
על מה נדבר? על מה?

כעס
על סדר היום
ובמיידי
השקט הנפשי שלי
המדומה

הרהור
אני רוצה למחול לך
על עלבונות עבר
כשאני פוסעת הווה
וחולמת מחר.

תחושתי
האנרגיות מתארגנות ומתקבצות
לי על אדן החלונות
כמו על ראש מפל
עם המון-המון פוטנציאל

ג'ננה
ענן אפר וולקני מתפרץ
ויין יין יין

תחושתי
העצב העצוב הזה שלי
מנסה בכל כוחו ומאודו להסתיר פניו מפניך

הרהור
ככל שהזמן מאבד את עצמו לדעת
כך נפשי יותר ויותר מתפכחת
מזדקקת ומצטללת
מתוך טירוף הדעת הדעת והטירוף

אהבה
בקרוב תשוב.
אהבתי תשיר לך הולדת
מאושרת ומחודשת

עצב
משוררים סופדים היטב למתים
ובעיקר את מותם
תמיד רציתי להיות משוררת
אבל אינני נמהרת

עצב
איתן מפשפש בכיסים של המכנסיים
אני שומעת ומזהה את צליל צלצולי השקלים הקטנטנים
מהחדר הסמוך

כאב
הצחוק שלי מסתובב במעגלים
מנסה לתפוס זנבו
ומנסה להצחיק את עצמו

יחסים
לפעמים את באה
בדיוק באותם רגעים
כשאני כואבת את הזמנים
הכואבים

הומור
אם נכנס פתאום לסניף לקוח סר וזעף
ויאמר לכי הביתה עבר כבר זמנך

זכרונות
אני מוכרח לסיים את המאמר היום
והתיישבת מול צג המחשב
כשאמרת לי בקולך המתנצל
רק כמה דקות אהובתי ואני כבר חוזר

תחושתי
לו יכולתי להיות אנוכית
ולו לרגע אחד ויחידי
לו יכולתי לחשוב קצת ורק על עצמי

תחושתי
עכשיו אנחנו משני צידי המתרס
נפגשים רק לרגע היוצא ונכנס
טיפה ועוד טיפת דממה מדממת
חור שחור נפער בלב

געגוע
לפעמים אני רוצה לתפוס את הזמן
ולכבול אותו בשלשלאות פלדה
כשפתאום בין אחת לשתיים אחר חצות
את מעקצצת לי בתוך המחשבות

מצב
אל תבקשי ממני היום להביט לאחור
זה יהיה יותר מידי בשבילי להיות
לדבר לך זכרונות אפלים

הרהור
המילים שלי נצורות במצור
על גג המגדל העגול של בנייני עזריאלי
הנשקף בקו האופק

תחושתי
קודם לכן לגמנו בירה בלגית כהה
טבלנו נאצ'וס מקסיקני באצבעות מקושתות
במטבלים בטעמי הראשית הבריאה
כרסמנו מהר לסיים תוך דקות אחדות

תחושתי
בבטן שלי יש גידול
בואו נגיד מן כזה הריוני התחיל בקטן וגדל וגדל לממדים של חודש
תשיעי
חייב לפרוץ לעולם

הרהור
רוחות סערה מטלטלות ענפי העצים
נערמים תפוזי החושחש והלימונים
בגינה אצל השכנים

תחושתי
מחדדת חושים, כורעת בכאב
ללדת אותי קצת יותר חכמה
וציר אחר ציר חותך בזעקה
את השתיקה המדומה ..

תחושתי
שערים בסוגרים - אני נועלת
ובבריחים - חלון ודלת
עד תום הרוח הרעה השולטת
באני הנשלטת


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
זכרונות
כבר שבוע לפני החג ג'קו היה מסתובב בשכונה חסר מנוחה ועצבני,
עצבני זה לא מילה. אפילו נוח העיוור היה נושם לרווחה כשהיה
שומע את הרעש וההמולה

אוטוביוגרפי
"לקום מחר בבוקר
לשיר אותו בכוח
לשיר אותו בכאב...
ולהתחיל מבראשית"

ביקורתי
אני רואה מה שהם לא רוצים לראות. ביבי פעם צעק: "הם
מ-פ-ח-ד-י-ם". אני אומרת היום, הם מ-ת-ע-ל-מ-י-ם.
ביבי רואה צמיחה! קטנה, פיצפונת של צמיחה! אולי ראייתי השתבשה
עד כדי כך? אני לא רואה! אבל ביבי רואה!

ארצישראל
וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ותשקוט הארץ ?. שנה.

הומור
מנדל יושב על הגדר
בין לבין
בין העולם הזה ובין העולם הבא
בין החיים שממעל ובין המתים שמתחת
בין הגלגול הזה ובין הגלגול הבא. נושם חי ובועט

הומור
אני מדפדפת בפעם המי יודע כמה בספר "כוחו של תת-המודע" שקנית
לי במתנה. יש לו מקום של כבוד אצלי בספריה המיתמרת...

חוסר אונים
בזמן האחרון אני משילה מעלי יותר מתמיד כל יום עוד כמה גרמים
בגלל ה'צפרדעים'.

חוסר אונים
אני יושבת על הספה, איתן הולך אל המטבח, בדרך הוא אומר לי
שתיים גדושות סוכר קפה אחד וקצת חלב, וזה יוצא לו בדיוק-בדיוק
כמו שאני אוהבת וזה טעים ואני נהנית.

מכתב
אנא ממך היושב במרומים
תן אהבה, תן שלום, תן חיים

שירת הים


לרשימת יצירות הקומיקס החדשות
שירה מאויירת
אל היצירה


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צמד תמונות
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

צילום מוצר
אל היצירה
צילמתי שיתפתי...

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה
אז כעבור 36 שנה...
בעוד השמש קופחת על ראשינו ללא רחמים
מצאנו את הבית והוא עומד על תילו...

סלולארי/וובקאם
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
בלדה

זמן האושר כל כך קצר כשהוא כל כך מוחשי
כמה דקות בערך

אחר

בנועם אהבתך
בניחוח גופך
אני נזכרת
מעצם היותך לי
מסנוורת

אחר

שערים בסוגרים - אני נועלת
ובבריחים - חלון ודלת
עד תום הרוח הרעה השולטת
באני הנשלטת




אל הארכיון האישי (118 יצירות מאורכבות)
כיף לראות עיר
עולה בלהבות!




חגב מוזהב.
(אני נקבה, אבל
למה ציפיתם?
שאני אקרא לעצמי
"דובה זהובה"??)


תרומה לבמה





יוצר מס' 26412. בבמה מאז 22/9/03 22:59

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למאירה תמיר
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה