|
ובכן הם יסקלו אותך כשאתה מנסה להיות כל כך בסדר
הם יסקלו אותך בדיוק כפי שהם אמרו ולפי הסדר
הם יסקלו אותך כשאתה מנסה ללכת לביתך
הם יסקלו אותך כשאתה נמצא כל כך לבדך
אבל אני לא ארגיש כל כך לבד בלהיסקל
כל אחד חייב להתמסטל
הם יסקלו אותך כשאתה צועד ברחובות
הם יסקלו אותך כשאתה מנסה לשמור על הכיסאות
הם יסקלו אותך כשאתה צועד על הרצפה
הם יסקלו אותך כשאתה הולך לדלתך
אבל אני לא ארגיש כל כך לבד בלהיסקל
כל אחד חייב להתמסטל.
הם יסקלו אותך כשאתה בשולחן ארוחת הבוקר
הם יסקלו אותך כשאתה צעיר מוכשר כשיר ובכושר
הם יסקלו אותך כשאתה מנסה לשוב חזרה
הם יסקלו אותך ויאחלו לך בהצלחה
מה אומר לכם, אני לא ארגיש כל כך לבד בלהיסקל
כל אחד חייב להתמסטל
ובכן, הם יסקלו אותך ויאמרו זו סקילה אחרונה
הם יסקלו אותך ואז יחזרו בשביל עוד מנה
הם יסקלו אותך כשאתה רוכב ברכבך
הם יסקלו אותך כשאתה מנגן בגיטרה שלך
כן, אבל לא ארגיש כל כך לבד בלהיסקל
כל אחד חייב להתמסטל
ובכן, הם יסקלו אותך כשאתה כה לבדך
הם יסקלו אותך כשתצעד לביתך
הם יסקלו אותך ויאמרו "יש בו גבורה"
הם יסקלו אותך כשתנוח כבר בקברך
אבל אני לא ארגיש כל כך לבד בלהיסקל
כל אחד חייב להתמסטל
Rainy Day Women #12 & 35/בוב דילן
קם בבוקר, פותח ת'עינים, מותח ת'ידיים, בועט בשמיכה עם הרגליים
וחושב איפה הייתי אתמול?
תמיד טוב לפתוח את הבוקר החדש עם האתמול.
|
הלכתי לא מזמן ברחוב תל אביבי, בשעות ובסמטאות שאף אדם שפוי
אינו הולך בהם במיוחד כאשר הירח מתכסה והכוכבים מבשרים על משהו
אפל אשר הולך להתרחש. את זוכרת שפעם הייתי הולך לים, לשפוך
בפניו את מרירות נפשי, מעין "תשליך" אישי, ריקון כל המחשבות
|
אוסקר ישב לבדו בבית הקפה, מצית בדל סיגריה עזובה שמצא על גדות
הביוב. שואף לריאותיו את העשן הכחלחל שיכל להפיק ממנה, משתעל
בכבדות ובידו המיובלת מכסה את פיו בכדי שלא יראו את שיניו
הרקובות והשחורות.
|
כזו קטנה, הראה לי בשתי אצבעותיו, וכזו מעצבנת, פתח במלוא
רוחבו את ידיו.
אתה מבין? שאל.
כן, עניתי בלי להבין על מה או על מי הוא מדבר.
|
אתה שוב יושב באותו פאב שכבר נשבעת כל כך הרבה עשרות פעמים שלא
תשב בו אבל זה המקום היחידי שמכיר אותך ומרשה, בעצם מעודד
אותך, להיכנס לשביזות ולרחמים עצמיים שאתה כל כך אוהב עד שכרגע
אתה מתאר זאת בכתיבה כמעט חסרת מעצורים
|
סוויטי חוזרת היום לארץ.
טסה לה לחו"ל כדי למצוא לעצמה את הקארמה באיזה מנזר סובייטי
שהיה פעם חדר חקירות של הק.ג.ב.
|
גורל.
מושג שרודף אותנו כל החיים.
לדוגמא: בחור רואה בחורה יפה, הוא ניגש אליה, לוחש לה משהו
בנאלי באוזן על כך שהיא בחורה יפה שרק הגורל יכל להפגיש
ביניכם. עוד לפני שאתה מספיק לספור עד שלוש אתה מוצא את עצמך
בלי בגדים, אצלה בדירה וזוכה למבט היסטורי מעט היסטר
|
בכל פעם שאני נושא את עיני לשמים בלילה מלא כוכבים, אני מזהה
את מון - הנער שעל הירח.
בזמן שהירח ממעט את צורתו לצורת בננה, יושב מון בניחותא, מוציא
חכה ודג ליצורי הארץ כוכבים מלאים בחלומות, לפעמים הוא דג כוכב
של חלום בלהות אבל לילה לאחר מכן הוא מתקן את הטעו
|
כשסופר על דון קיחוטה המחפש את אהובתו דולצינאה, היא בעצם
חייתה עמו בביתו ורגילה לכל שגיונותיו של קיחוטה, שכן הוא
התמכר לספריו וחיפש את מה שכבר נמצא. דולצינאה לא התרגשה יתר
על המידה מחיפושי בעלה אלא מלאה את חובתה כרעיה אוהבת ותומכת.
רק בלילות, עת נשפה על הע
|
כבר שלושה ימים אני גר בדירתי החדשה, מרחרח את פינות הבית כמו
איזו חיה כלואה בשבי. ריהוטי הדל מעיד על טעמי המינימליסטי,
קומקום חשמלי בשביל להרתיח מים, מקרר לחלב, ארון לקפה וסוכר,
בסלון עציץ בודד של איזה צמח שעד היום איני מזהה מהו אבל הוא
בהחלט צהוב
|
" החיים הם די מוזרים" כתב פעם משורר ספרדי במאה ה14. ואכן
החיים נעשו לו די מוזרים מהשניה הראשונה שהוא השמיע את האמירה
הזו בפני חבריו לילדות.
אותו משורר שאת שמו כבר לא נדע, הוצא להורג בידי האינקווזיציה
באשמת חריגה מהקו הרשמי של הכנסייה הקתולית הדוגלת באמיר
|
באותה שניה חוויתי את חווית השיתוף שכה הרבה זייני שכל דיברו
עליה. הייתי בטוחה שבכל חדר וחדר בארצנו המצטמקת הסצנה הזאת
מתרחשת וכמה רציתי לצאת מעמי, לצאת מעצמי, לצאת מדעתי, לא
להתגייס באינפנטיליות של האומה המקיאה את חייליה מתוכה לתופת
נוראה.
|
אומרים שאקדח המופיע במערכה הראשונה יירה בשלישית.
אנחנו ירינו כבר כשהתזמורת החלה לכוון את הכלים.
|
אורות רחוקים, מה תרמזון אליי?
מה אתם מנסים לומר, איני מבין את שפתכם. הלוואי שיכולתי להתקרב
אליכם, להיות לידכם בשעות האפלות של חיי, ממש כמו אותו פרפר
לילה הנסחף לאורו המהפנט של פנס הרחוב, מתקרב ונדחה, קרב
ונדחה, קרב ומת.
|
המשורר יושב בחדרו הקט והדל, יושב וחושב, על מה לכתוב?
עוד פעם לכתוב על אהבה, זה נעשה כבר קיטש, אולם אלו הם חיי
המשורר, אהבה נכזבת למילה הכתובה.
|
את שומעת? אומרים ש 69 הייתה שנה טובה לתנוחה, הסינים קראו לה
שנת התנוחה ואני פה בשנת 2001 מנסה להבין כיצד מבצעים את
התנוחה הזאת לצלילי טראנס עם ערס נוהג בה. את רואה לורנה
|
.הרופא יצא לאחר כמה דקות והצטרף אלי לחדר המדרגות, לוקח ממני
סיגריה ושואף שאכטה ארוכה לריאותיו ומביט לעבר הארון חשמל.
כשרופא אינו מסוגל להישיר מבט לחולה בעיניו או למשפחת החולה
תדעו לכם שנפלתם על רופא טוב, רופא שהמוות עדין לא הפכו אדיש
לחיים.
קלשו הסיכוים
|
ירד גשם והעיר התכסתה באפור ערפילי, איזו דמות תצוץ משם? מביט
דרך חלון מסורג. ממתין, מצפה.
רופאיי אומרים שזה סימן טוב, הניתוח בהחלט הצליח אבל החולה מת,
הוא מת כבר מזמן, אתם שומעים? הוא התפגר כבר מזמן.
|
לקחת את הדיסקית?
- כן אמא, יש לי את הדיסקית, היא עדין במקום הרגיל שלה, על
הצוואר.
- שמור על עצמך שם, אל תנסה להיות גבור גדול, אתה מבין?
|
עכשיו אני נושמת.
לפני מספר שנים לא ידעתי שיש בכלל פעולה הנקראת נשימה אבל
עכשיו אני רואה את האדים משתחררים מפי כמו עננים קולטי מים
שחובקו בנשיקת גחלים לוהטות.
|
הפאב הוא אותו פאב
זה רק הצל שלי מולי
על הקיר המצולק
שותה את עצמי
|
ישבנו יחד עם עצמנו כמה חברים
אני עם הגיטרה ורד ומאיר הכמעט נשואים
יש חור באוזון העלתי נושא לשיחה הזויה
זה ממש אסון, ורד אמרה, בין שאיפה לנשימה.
|
יש עוד ביקום אלפי תקוות
שזורים בשלמות כוכבים דקיקות
יש עוד בעולם מחשבות טהורות
טבולות באודם שפתי נשיקות
|
יש עוד מקומות רחוקים
בהם חווים חיים שלווים
יש עוד איים עלומים
בהם נמים סודות גלויים
|
בפאב הבתולות שמונים ושתיים
אלוהים והשטן נועדו בין ערביים
שותים כוסית ערירית לבינתיים
בזמן שאיוב נצלב פעמיים.
|
ועדין יש בי קצוות שירים
פה ושם על מפיות מוכתמות
ועדיין מאוהב עד כלות במילים
ללא אור הזרקורים
ללא חיבוקים קרים
|
אני שותק אליך מבעד מילים וירטואליות
כן, המדע התקדם יפה
אין דיו בקסת
ואין שום נוצת אווז מפוטם
רק מקלדת ומעריץ מסומם.
|
אך דון קישוט נרדם
חולם חלומות של דם
על ענקים וארמונות
על דרקונים והצלת עלמות
|
הוא זה שתורם את המוזה לכתיבה
בלעדיו לא היינו כאן.
הוא האוהב האונברסאלי
ורגשותיו הם רופפים
|
לעולם לא תדע עד כמה אני עצובה
לעולם לא תשער עד כמה אתה חסר
כשאני עכשיו שוכבת במיטה
מחזיקה שלט מחליפה תחנות מהר
|
והנה אני שוב
במדי צבא
והנה את שוב
ממתינה
|
השנים היטיבו איתך
כבר הרבה זמן לא ראיתי אותך
קפואה כמו פסל שיש.
|
אם תפגשו אותה במקרה
אמרו שלום בשמי.
היא כנראה בעיר הישנה
מציירת לה תמונה עתיקה.
|
אמא כבר לי אמרה
הכל תלוי בשאיפה
גם ראש הממשלה
עשה פעם במיטה.
|
מעולם לא כתבתי לך מאומה
אפילו לא מילה פשוטה
המסתיימת בהברת אנחה
מעולם לא כתבתי לך מילה ברורה
ממחשבות לילה
מהרהורי הלא נודע
|
השיר הישן מתחבא לו במגירה
בין כל קורי הנפש,
בין כל זעקותיי הנושנות
זרוע שם הוא לבדו
|
נכתב אחרי עודף אלכוהול למחסור באהבה,כך שההפרש נשמר
|
כמשורר אטעם מהרפש
כמוזה תינקי מהדבש
כמשורר אשכחך לעיתים
כמוזה עלי תלבישי אזיקים
כמשורר עלי בלילה טהור למות
כמוזה תצווי לי לחיות
איתך בשמיכה דקה
בין ייאוש
לחוסר מימוש
|
הבית ריק, אבא
הוא ריק ממך
ריק יותר מהזמן
בו שכבת בבית חולים.
|
אז ככה
את מקשיבה?
פה ושם...
יש טיפש
|
רק לשתות עוד כוסית
וכך לרוקן את החיים
להביט לרחוב מתוך בית
לדעת שיש עוד שינויים
|
אל תספרו לי סיפורים
אל תשירו לי שירים
|
יש משהו במה שאתה כותב
אתה נשמע בן אדם מענין
תשאיר מספר יש סיכוי שנתעורר
תשאיר מספר ולמה אתה לא מתקשר
|
ועכשיו כשעזבת
אני בסך הכול צל
של עצמי בחדר כבוי
מכל תקווה אחרונה.
|
ג'ק קרואק לקח טרמפ בדרכים
כל הביפ בופ שיגע לו ת'מילים
תראה את המשוגע הזה
לא באמת תביט
|
התרחקת ממני
התרחקת ממני עד כדי מרחק
צעקת די.
חבשת מסכת אבן הרודיאנית
כי יש לך סגנון
אבל עם חריצים עתיקים
מתפוררים למגע יד
אנושית.
|
תמשיך לדבר
מה?
אין לך כנפיים?
|
כשדלתות נסגרות
הן נשמעות במשך דקה.
|
בעיר הזאת השמש לא יוצאת לפני
שמשאית האשפה משמיעה שיעול נורא
בעיר הזאת משפצים את רווחי המדרכות
בכדי שנוריד ראש ונלקט תקוות
מבין בדלי סיגריה זרוקות.
|
האיש שלא ידע יותר מידי
צעד ברחוב חלומות הראווה
ראשו מוטה למדרכה
כפות ידיו בכיסי מכנסיו,
|
אני נמצא מרחק אלפי קילומטרים מביתך
במה שאנשים משום מה מכנים הארץ הקדושה
שומע אותך שר על זמנים שהשתנו ותקווה ישנה
אבל הקול שלי השתתק ויותר מידי סיגריות צרודות בקולך
|
אז היא אמרה שמבחינתה זה נגמר
והיא מבחינתה
לא הבחינה במובחן ובמובן
|
יוסף קיבל צו 8 מילואים
אמרו לו לקחת נשק ומדים
אבל יוסף רצה קצת שקט בחיים
|
היא לא חכתה לו עם זר שושנים
כי השושנה הזכירה לו שקיעה נוגה
היא לא חכתה לו עם ספר שירה בידה
כי המילים תארו לו את עצם יופייה
|
המסע לשיגעון מתחיל בשפיות
במקום פסטורלי עם פרחים
צהובים פורחים
עם זימרת ציפורים של
בוקר
|
עוד כוסית וודקה
וסיגריה עזובה.
עוד מחשבות קיומיות ותהיות פילוסופיות
בין שתי נקודות
עובר קו אחד
שמאחר כבר שעתיים.
|
גשם ערפילי ירד באותו יום
ברכה לחקלאים ולמעיינות תהום
ניסיון להשכיח את העבר
השתדלות להבריח את המוכר.
|
הכשרון הרג אותו,
כן מיסייה, כן מאדאם
|
עושים שטויות במייק'ס
יותר מידי מחנק בספייס
THE MAN SHE TRULY LIKES
NEVER FOR ME SMILES
אוזו, קילקיני ועשן סיגריות
יובילו אותנו להזיות מסוחררות
|
כשאני שיכור
אני נזכר
בשמך
בר.
|
דומם צועדים
אט אט נשמעות טפיפות
רגלים.
|
אבל האם שיערת
שלי את המילה
שגופך הינו שירה?
כבי את האור אהובה
נערבב מיצי מילה
בזקיפות שירה.
|
בנה לעצמו חומה
ובשיא צריח מגדל
בו הוא מנפץ את שאר
החומות
|
זה יפה שאני מושפע
זה יפה שאת מודאגת
זה יפה שאני מופרע
זה יפה שאת נשארת
|
כוס קפה ובדל תקווה
נבלעים בתוך שניה כבויה
בתוך ארבעת קירות הדירה
שורט בתשוקה את נפשי
הדאובה
ויוצא מהסרט
להזיה
|
בשתיקתי אתעטף.
בתוגה הנוראה
השחורה
אתכנס.
|
בקצה סמטא של תל אביב הישנה
בפאב אפלולי של גורל לא נודע
יוני YOU KNOW WHO ניגן בגיטרה שחורה
שירים לעובדים זרים על תקווה ישנה
|
הנערה נהפכה לאישה
הילד הוא כעת גבר
|
היא אוהבת לדפוק ת'ראש
בזמן שצריך לנער סדינים
היא שונאת את העבר
מנקודת זמן שלא צפתה.
|
היי מי שתהיי
תמיד תהיי איתי
גם בליל משבר
בו אשוב חסר
|
כשכובים יוצאים בשעות הצהריים
זה אומר ששוב חשבת עלי
|
כל עוד הנר,
דולק.
מה כל עוד הנר
דולק?
|
חזי שואג אל ראשך
הניחי אותו עליו
אצבעותי תרות אחר גופך
בכדי לנגן עליו כפסנתר
|
כשלילה חורפי מטיל עליך עצבות
ואת חשה שאין עם מי לחלוק אהבות
בחדרי כותב לך שירי אהבה קצרים
זה מה שאני יודע לעשות,
לכתוב לך מילים.
|
יש לך את יונה וולך
על המדף
מפלרטטת בעדינות עם
דליה רביקוביץ'
|
אדם עיוור עמד באמצע הדרך ובכה
אדם עיוור יעמוד בסוף הדרך ויבכה...
בוכה ללא הפסק...
הראו לו את הדרך.
|
זה תחילת סתיו ובואי לא נקיא מזה
עכשיו כולם מתחילים להידבק אחד לשנייה לאותה שניה עלומה שבדקת
השעה
ברומנטיקה מזויעה
כי קר.
זה רק תחילת סתיו ולחזאי יש עניבה חדשה
בנתיים מתוקה תורידי מהבוידם עוד שמיכה
|
ואז הוא מחייך את חיוכו המפורסם
החיוך שהביא לו שונאים
וימים ארורים.
"מלכתי כל ימי על אנשים
מדוע במותי לא אמלוך על תולעים"
|
אני במרחק של אלפי מילים מעצמי
כותב אלייך בחצות הליל את שירי
על אודות דברים בלתי ניתנים לחיזוי
כמו שתיקה נוגה הנורה לכיווני
|
כל עוד כוכב נופל לחשיכה
כל עוד פנס הרחוב מאיר
כל עוד יש בליבי תקווה
|
השקיעה כיסתה מזמן את עינה
גוון שמים הואדם מסומק לחייה
פוסידון נושם את נשימותיו העמוקות
משליך את קצף ימו מבעד תהומות
|
רק אני, את ואלוהים
עדים
עד כמה השתוקקתי לאותם
אדים
רעילים
|
נתת לי לקרוא ספר של קארבר.
לא ידעתי שהוא יגלף אותי כך
ועוד בלי לשתות.
|
אני משער שרק התחלנו
כן
אני מתחיל לשער.
ציפור עדיין מלהיבה את חושיי
פרח מטריף את עיניי
ואת כל כך אמיתית
אוחזת את ידיי
לא משחררת לשניה
וזה כל כך טוב
כך אני משער.
|
כל אחד נושא את סל צרותיו על כתפו
מסדר יפה יפה את מובחריו מעל
מעלה ביכוריו לפני הכל יכול
והכל יכול בוחר את המאוסים
|
זו מלחמה
נשמעה תרועת החצוצרה
החלה עונת צייד האדם
אל תוך שינה טרופה
|
קיבלתי עט חדש
אני כותב בו
כעת.
מתנה הוא מאמי,
לא רק זאת קיבלתי
קיבלתי ממנה הרבה
|
בהתחלה הם כינו אותי נסחף
רק לאחר מכן מטורף.
הם באו עם ניצוץ בעינם
עם סדקי דתם בשפתם
שפתים מקולפות
שפתים מלוחות
שפתים ריריות
|
זו שקיעה על כביש מהיר
מאחורי גבי אורות העיר
המחר נראה כה רחוק
והבדידות תפסה לה צחוק.
|
... ואתה מדבר אליה
מיישיר מבט נוקב
מחזיק את היד
בצורה אינטלקטואלית
צורה נכונה
|
אדם בודד בבית קפה
סיגריה תקועה בקצוות פיו,
נזכר.
הגיגי מילים נזרקים בחלל
מוזיקה חרישית
זיכרון ישן.
|
אני כותב לך את השיר
שאולי אותך אלי יחזיר
התקשתי להעלותו על הכתב...
|
ציירי את הזיכרון, ציירי את השיגעון
ציירי את הכאב ואת הלב
עוד סיגריה הוצתה בשקיעה אדומה
ציירי כי זוהי בקשתי האחרונה.
|
אמא, הסירי ממני את הצמיד הכתום
לא נותר לי עוד כוח ללחום
עטוף בים חשוך של שנאה
חש שהמדינה בטביעה
|
אומרים לי להיות חזקה
בשקט לוחשים: "עולם אכזר"
אבל אני הרי האמא
עם הבן שהלך ולא חזר.
|
כותב על תחתיות הכוסות
מילים שאינן קשורות
מילים משוחררות
מילים הזויות
המצטברות לבדלי סיגריות
במאפירה בהירה לאור נר כהה.
|
עוד מעט בוקר ושחר חדש יפציע. זאב לכבשה ילחץ יד, עמי ישוב
להיות עם מאוחד,
תעשיית המזמרות תפרח וילדי לא יאחז שוב בקת האקדח.
היונה לא תסמל דבר משום שהיא רק מביאה את המחר
אין בנו עניים, אין בנו זקנים, לא תאמין, אפילו אין שביתת
נכים.
|
שאול אל תשאלני לשלומי שאול
רק הרשה לי להתקרב אל מסעדי כס מלכותך
ללטף את חריצי שריטותך
להעביר עליהם את שרידי ציפורני
לכרוע מול יגונך מלכי
לבודד יחד את יגונך ויגוני
מלכי.
|
הפליג אהובי בספינה לבנה
עת שקיעה במלוא אודמה
צבעה את מצולות נשמתו
אל מליחות ליבו.
|
קם בבוקר פותח ת'עיניים
מסתכל בשעון, מגלה שכבר צהריים
משליך רגליים על הרצפה, מחפש ת'משקפיים
כדי להביט ולראות הקלו המים?
|
אז דיברנו לתוך הלילה
על משמעויות היקום בעולם
קדום
|
אני אכתוב לך את השיר
העני ממעשים ותפילות.
הנני שר לך מילים
ריקות מתקוות נושנות.
|
לא ידעתי מדוע ועלמה
היתה אותה נערה עצובה.
כי מי יוכל לדעת תשובה
על שאלה שמעולם לא נולדה?
|
למה שלא תציירי אותי עכשיו
בדיוק כעת עבר לו הסתיו,
אל תתנצלי,אל תצטערי ואל תבכי
|
תמיד אהבת את הים
ואני את המילים.
|
אני אוהבת אותך צעקה האישה ברכות
אני אוהב אותך ליחשש הילד בנוקשות
ומיד כיבה רק את הסיגריה במאפרה.
מביטים אחד דרך פרופיל השני
|
הלילה הדליק את פנסי העיר
וקבצניה נעטפו לבין הכוכים
ורק אני עוד עומד כאן
בין הניאון לאפרוריות הלבנה
מזמזם שיר ערש לעצמי
עליך רם, עליך בני.
|
זה כזה עצוב שילדות האתמול ככה חלפה...
|
הם פוחדים מהשקט
מהשקט שלך
הם אומרים: הוא יותר מדי שקט.
|
בבית הקפה אשר היה פעם ביתי
אני יושב ומחיה את הפוזה...
|
אין דבר יותר עצוב ממשורר זקן
|
רק עוד כמה מילים אלי הטוב
רק עוד כמה מילים
|
הלכתי לא מזמן ברחוב וראיתי גרפיטי על קיר נסתר בתוך עיר
המתאר, "אין לי אח מתנחל" היה כתוב, "אין לי אח מתנחל בכל רחבי
ישראל."
|
נו... אלוהים שלי, מה קורה?
זה אני מדבר, מאיר, מכירים.
נפגשנו לראשונה לפני 27 שנה ומאז אני מחפש אותך.
אומרים שאתה מסדר את כל האירועים בעולם, הטובים והרעים, אז אני
בהחלט מבין שאתה עסוק מעל הראש ואין לך עוזרים...
|
איפה אשפת ברקי, היכן אפולו שינעים את זמני בנגינתו, היכן גביע
היין שלי, אותו נקטר שנהגתי לשתות לרוויה, היכן כל זה?
|
מכתב מספר 1
"בתגובה למה שכתבתם על מה שכתבתי בנוגע למה שכתבו אחרים חשתי
דחף לא מובן לכתוב."
בכבוד רב
שלומי טוב (דובר עמותת "השומר שהתבגר")
|
אשה: הכסא הזה פנוי?
גבר: תלוי.
אשה: במה זה תלוי?
גבר: תלוי מי רוצה להתיישב על הכסא?
אשה: ואם זו אני?
גבר: ואם זו את, מה?
|
לילך : מה אתה עושה פה ?
רונן : גר כאן. למה את שואלת ?
לילך : סליחה ?
רונן: למה מה עשית ?
לא משנה, בכל מקרה אני סולח.
|
יום/חוץ/ספינה שטה על הים/ברקע השיר של הביטלס " לוסי בשמי
היהלומים"
יונתן עומד על הסיפון, מביט ביד שלו המחזיקה כרטיס נסיעה, על
הכרטיס כתוב טיטניק.יונתן מביט מסביב ורואה מכונית גלידה נוסעת
לעברו/ היפי עם שיער ארוך יוצא מהמכונית
היפי:
SMOKE JOINT
יונתן
|
טל:
מושיק, מה אתה עושה פה?
מושיק:
טל, שכחת שדיברנו בטלפון
טל:
אהה... כן...
מושיק:
אני יכול ללכת אם אני מפריע לך או שאשכור שק שינה ואישן פה
בפתח.
טל:
בוא תיכנס.
(מושיק נכנס לדירה ישר לסלון)
|
שיכור : איך המסיבה ?
אמיר(בציניות) : נפלאה, פשוט נפלאה
שיכור : תרצה לשתות משהו ? יש לי פה בכוס משהו נפלא.
אמיר : הנה, תעשה לי טובה, תסיים את שלי (מושיט לעבר השיכור את
הכוס שלו, השיכור לוקח את הכוס ואמיר ממשיך ללכת בתוך המסיבה
ההומה אנשים מעונבים מהעשיר
|
אסיר א': תראה את הסמל, תראה איזה שלווה ניגרת מעיניו, כאילו
הוא מתפלל שהמחר יבוא, שהמחר יהיה בסדר.
אסיר ב': גורלו נגזר להיתלות
אסיר א: אבל תראה, הדבר לא ניכר
אסיר ב': הוא הרג את אהובתו, גורלו נחתם, זו הסיבה לשלוותו.
אסיר א': אבל כל אחד הורג את מי שהוא
|
לא ממש הבנתי, אבל זה לא מנע ממני ליהנות.
לא ממש הבנתי, אבל זה לא מנע ממני ליהנות.
לא ממש הבנתי, אבל זה לא מנע ממני ליהנות.
|
אדם חוזר תמיד אל כור מחצבתו, אל המקום שבו זוקק ונעשה כטבעת
כסף צרופה ומרהיבה. הנפש תמיד חוזרת אל מקור נביעתה, אל אותו
מעיין נסתר ואגדי המבטיח נעורי נצח, אל ארוניית ה"אמורה", מר
במתוק ומתוק במר - אהבה.
|
לוציפר, מלאך בשנות ה30 לאל מוות מצלצל בפעמון הדלת של רם בן
חורין, אדם בשנות העשרים המאוחרות לחייו.
רם פותח את הדלת לבוש בטרנינג וחולצת טי שירט עם הלוגו של
"אתא"
|
ניר
האם הצלחת למצוא תשובה לשאלה
הילה
ובכן ניר המשימה לא הייתה קלה. הייתי בנתניה בירת השרון ועיר
תיירותית בנסיגה ושם סירבו לשתף איתי פעולה בטענה שהם לא שמעו,
לא ידעו, הרגע הגענו ואנחנו לא משתפים פעולה עם מניאקים.
|
מנהל:
כן, אני מודע לקיומך, האם אתה מודע?
קון:
סליחה?
מנהל:
גם זה יגיע. שב בבקשה(קון מתיישב)
שם, בבקשה?
קון:
מה?
מנהל:
השם, השם, מה לא מובן למען ה'?
|
ניר
אכן קטע מרתק
דניאל
מה שצריך זה רק מצלמה ושחקנים שיעשו את העבודה
ניר
חשבתי שזה סרט תעודה
דניאל
בטח תעודה, אם לא הייתי עושה את הסרט הזה לא הייתי מסיים את
סם...
|
אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
|
|
אני אוהב את
עדי,
אבל היא לא
אוהבת אותי,
אני נשמע כמו
אופרת סבון
נדושה,
אולי אגלוש לבמה
חדשה?
ארגנטינאי על
דיאט ספרייט
|
|
