|
sadeyes
היא אישה בשלהי שנות ה 20 לחייה, אוהבת לאהוב, אוהבת
את החיים, אך בין הימים ללילות היא יורדת למקומות
אפלים ועולה מהם, בחיוך גדול ובשמחה אינסופית.
היא מאושרת, כך תמיד היא נראית. את מה שמתחולל בפנים
שם בליבה אף אחד לא יודע, אף אחת לא מצליחה לנחש.
אותה, אותה באמת.
ישנם אנשים, בעיקר נשים שפורצות אצלה חומות מידי
פעם, אך ברגע שנשברת חומה אחת, היא מיד בונה אחרת
גבוהה יותר.
כשהיא שואלת את עצמה למה, היא פשוט משיבה שיש לה נפש
רגישה. אך גם את התשובה הזו, היא תענה אך ורק לעצמה.
אף אחד ואף אחת לא תדע...
ואולי דווקא האופי הדינמי של המקום הוא זה שגרם לי סקרנות
מטורפת. ואולי דווקא בגלל שזה רחוק כל כך מ'עולמי', החלטתי שזה
יהיה המקום הנכון ביותר עבורי לכתוב בו.
אני לקראת סוף שנות ה 20 לחיי.
מאוהבת באהבה.
|
|
|
על קיר בתחנת
הרכבת נכתב ביום
בהיר אחד:
אלוהים מת - על
החתום, ניטשה.
למחרת נמצאה
הכתובת הבאה:
ניטשה מת, על
החתום אלוהים.
- אחד שמע בדיחה
בצ'ט ורץ לספר
לחבר'ה.
אבל הוא לא מבין
מי זו הניטשה
הרוסיה ההיא
שעליה מדובר... |
|
