[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אז בואו נלך לראות זיקוקי דינור
נהבהב חלומות
קצת לפני
שהשמיים נגמרים



זמש (זה מה ש...)
http://www.blabla4u.com/zemashe




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
וכשאני חושבת עליו אני רואה רגשות.
ובעיקר רגש של געגוע, ובתוכו תבניות רב מימדיות דמויות פירמידה
בהן מערות פיתוי שמתוך קירותיהן יוצאות ידיים מלטפות. מאחר
והמערות האלו נוצרו על ידי, הרי הידיים מלטפות את גופי העירום
שוב ושוב לכשתוקפת אותי הרגשת הגעגוע הזו..

בדיוק אז הוא נפטר.
גם מההרגל המיוחד של קנית שום דבר בכל מחיר.
כעת זה נעשה לי ברור לגמרי אני נעשיתי הסטוק שלו עד סוף ימיו.

איש לא יקנה אותי ממנו.

כל שעלה לנגד עייני היתה תמונת הג'יגולו שלי, זה שקניתיו
בתמורה לכוס בירה בפאב השכונתי, והוא שרוע במיטתי מכונס בתוך
עצמו

פנטזיה
השחוק שב לשפתיה והיא החלה לגדול למימדיה הטבעיים תוך שהיא
מקלפת עצמה ממגבלות נייר הקלף. בן דמותו התרומם ממקומו שמעבר
לשולחן התקרב אליה והחל להסיר את בגדיה תוך כדי ליטוף גופה.
היא נראתה מתענגת, גופה נרעד ונע קלות לנגיעות אצבעותיו.

אירוטיקה
...הגיעי אליו כלביאה, קמרי גופך בתנועות חתוליות, התרפקי אל
רגליו השתכרי מריחו, תני למגע עורו לעבור דרך קצות אצבעותייך
אל החיות שבתוכך לאותה נקודה שבה את היחידה שנוגעת שמרגישה
שצועקת את זעקות החיים שלך. תני לחום ירכיו לדבר עם כפות
ידייך, תני להן לפלוש.

זכרונות
איש איש באמונתו זכה במספר צנוע של חדרי בטון וחצי, אחוזת בית
מוסכמת, ובעיקר בכתובת להתחשבנויות, חשבונות וחיפושי קרובים:
בלוק X, שיכון עממי.

כשהיא מסרקת את שערי הארוך ואני שולחת את ידי לאחור ואוחזת בה,
היא אומרת בנימה משכנעת, "בשביל להיות יפה צריך לסבול." ומיד
אני מהרהרת בסבל הגדול שנפל בחלקה של הנערה שנבחרה להיות מלכת
היופי, ושוכחת את שלי.

... מנחם-עלים בא והוא חבק אותי ככה חזק ,נורא חזק ואני אהבתי
את זה. הוא שם את השפתיים שלו על השפתיים שלי והלשון שלו
התגלגלה לי בפה ואני מצצתי אותה כמו סוכריה, רק לא היה הרשרוש
הזה של נייר צלופן של סוכריה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
ניתן להצהיר
השתתפות
בפניה ישירה של פה אל פה

ניתן להשתמש בשוליים
כתחנת תדלוק קרובה
אין להוציא רגליים
מבעד לחלונות.

'שקט כאן' אומרת אליס 'ראי את הפרחים' היא אומרת כמו התכוונה
לומר משהו אחר והיא אינה אומרת ומתילדה אומרת לה שלא נאה להגיד
את זה ואת זה כשמתכוונים לומר משהו אחר.

תחושתי
היא עולה במדרגות מוציאה את המפתח
על הקיר ממול מדפים עליהם עציצים זנוחים
אין לה סבלנות לאבק עניינים של פעם
מתילדה מכסה את המנעול במדבקות פרסומת
מוצאת סיבה להתיז צבעים רועשים

משהו מוזר קורה למתילדה במחיצת השמחה
אצבעותיה לשות זכרונות חדשים
מצחה מתרכך
לקמטים הנמתחים מעפעפיה נוטפי הגיל

ישבנו על כוס קפה. קפה עם הל ריחני ומפתה כזה,כמו שמכינים
בעזה.
ספרת לי אבו אמיר, כי לימדו אותך שיש אנשים בעלי קרניים וזנב
והאמנת, כי ילד קטן מאמין למה שגדולים ממנו מספרים לו.

בלדה
היא יוצאת מהמיטה קצת לפני השעה תשע,
מרימה את החיים של אתמול צפופים בנייר
שהשליך נער העיתונים ליד הדלת,
נתפס לה הגב.

'הכל בלבול אחד גדול' אומרת מתילדה
מתאפרת באיפור חורפי ומזמנת את פיזור הנפש לבדיקה כללית
רוקחת תחושות והרהורים לתוך צנצנות שונות ומשונות
וממלאת לעצמה ניירות

"מעכשיו הערב שלך הרבה יותר מעניין", מבטיח הגלובס למתילדה
והיא מהנהנת בספקנות, ממשיכה לרדד חדשות ולטייח בקיעים בידיים
רטובות

'החיים חייבים לחדול להתגרות במשחקים של מוות'
אומרת מתילדה

מתחת למדים לבשה שכבות של אפודי מגן
לראשה כומתת חיל מצב במילואים

הכל התחיל בעובדה המצערת: מתילדה טעתה בדרך.
הכדור הפורח שבו הרבתה להשתמש, התפוצץ.

מתעוררת אחר הצהרים בחוסר אוויר
שום דבר חם או תרבותי לא מתקשר לדומיה
המשתרעת על הכורסא בסלון

והלא מצחיק הוגה בראשה ומעיק ועושה מין תנועות של הסתתרות
והיא לוחצת בידיה על הגולגולת כדי להיות פטורה

מתכונים.

לרעם קולך
מתנפצת
לאבק דאבה
מתאבך,

הגות
בריצה למרחקים ארוכים
המובן היומיומי של המאורעות פוקע
העולם עומד על הנפת רגליים

כאדם האוסף גזרי עצים להסקת ביתו
ועורם אותם לערימה גדולה,כך אני
כשבאה עלי העצבות הגדולה
עורמת את כל הפחדים
למגדל גבוה.

היי גברת, פתחי את הדלת
רוצה לנסוע דרכך בין מתים
לתמרן ביניהם כנהגת מרוצים ?

הוא היה שחקן
יש כמה גרסאות בנוגע להתרחשויות
אתמול ראיתי קטע
אולי ראיתי איך הוא מת

כיצד נכנסים לתוך פירמידה ?

ברגעי חסד
כשכנפיי קורעות שסע בשמיים
אני נוחתת

לפעמים היא מזדיינת חסרת שדיים
פניה מאדימות ממאמץ גהירה
והיא כולה נפרשת מתוך רחמה בהתזה אחת

וירטואלגו.

לאיש ללא שם יש מאה פנים, כמו לאנשים בסיפור בעיתון על שריפת
בתים או צרעת שעליה כותבים קצת פחות.

היא מזינה גחלים לוחשות
בעיתון ישן של רוחניות

מצב
כשהם יישבו אל השולחן המכוסה במפה
הם ייראו שלובים

נמלים על גב
שמש לוכדת גלים
אדום חי ממריא

כשיבול הבדידות
הצמיח גלות של תחושות
והימים החלו להתקלקל
ראיתי את שלדיי מרקדים.
עצמות ידיהם תופפו עצמם לגעת
בצלילים חלולים חלולים.

בא לי לקחת אקדח ולירות
בניהול העניינים ישר בין העיניים
לגרום לו להרים את המבט
ואת הידיים ולפזר את המועקה המשתלטת עלי
שניה לפני שאני הופכת לבת סמכא באופנה של הלוויות

כשתשבי לפני בתנוחה של מדונה אפרוט בך סערת ניגונים
בגל מזדמן של הפקרות ללא שובע
יתעופפו אנחות דרך חרכי התריסים.

תחושתי
האצבעות שלך
הולכות בדרך
העור שלי

גם החלומות שלך מעניינים אותי.
עדיף שנדבר על מחול.

משנוכח שהרחוב רדם,
כחכח השעון בחשיבות מרובה
נעמד על רגלו אחת לחמש
זווית אחת של פיו נשמטה.
מחוג השניות הפשיל שרווליו טווה מהלך.

ביקורת
על פי התיאור שהואלתי לתאר
הבלתי ניתן לאיתור שקע בחלום על
כיבוש האוורסט או על חיים בפנימיה של

ביום שהפלדה מתה
התרסקו כנפי חופש במעופן.

שואה
מתבוננת לתוכי
לתוך קרביי
לתוך מעיי
תולעת הסקרנות
נוגסת מותירה
גללים של חום.

בעוד דקות אחדות שוב תגיע רכבת.

ואני אקבל אותי
במנוחה
ככה
בפישוט איברים והראש בשמיים.

אפשר שזה הזמן לתלות מסגרות בגדלים שונים בגבהים שונים
להכניס לתוכן דמויות מסוג
שעוד לא הכרנו
הפנים לא יגלו מבקשי אהבה
הזונחים אחת קודמת כי
מצאו מספיק עלבונות שיצדיקו

בשקט שלפני הפזמון הבא הצלילים התנגנו

נוסטלגיה
'העולם צופה בנו' היא אומרת מגביהה עצמה...

על קרקע דביקה ושוליים של פרחי בר
אנשים עומדים בצפיפות
עיניהם תלויות בגלגל מסתובב

הגות
הדלת נטרקה ואור קטן נדלק בחלון הקטן
נצטרך מעצמו להיכנס

יחסים
מתכננים כל פרט. חופרים משני הצדדים. יום אחד נפגשים ויש
מנהרה...

הרהור
עומד איש באמצע השדה נשען על מעדר ובמוחו צץ הרהור
ילד, סתם ילד
עומד לו וחושב: ילד

אני עדיין יורדת במדרגות במנוסה
העובדה שאני עושה זאת בעליצות...

ולקרוא תיגר בשלטים קצרים עם
סימן קריאה נקודה ופסיק

העין מזדחלת בכהות חושים
לאורך רגליה החשופות של רקדנית קאן-קאן
בציור הקיר המתקלף,
התחושה מסתחררת כבר בקיפול הברך.

רגשות אווריריים נטווים
תולים על מרקם של עור,
פרפר עש בעיניים פקוחות
עוקב אחר נעל נשמטת,

אהבה
הנה הנה מעגלת קשת עם מטריה מקופלת
תוקעת יתד ו
מ
ג
ב
י
ה
ה את השמיים

איש קטן רוכב על נמלה
יעבור כברת דרך כשהוא תלוי באוויר

לא רוצה לשכב עירום
שקוע
מלוכלך באדמה.

מעולם לא התגלגלתי ברחובות או הסתבכתי בגללה בבעיות
מדי פעם פיתתה אותי.

עמוד השדרה שלך יהיה גמיש יותר
אם תפסיק להיות אסיר תודה נצחי
לכל מזדיינת תורנית מחסה ארעי של
אמא בהתנדבות
ללא שירותי כביסה ובישול

בסלע משולש כאבם, פטרון של מלאכים
בני אדם מחול ואדמה
דחוקים בין הבתים ראש אל ראש
והשער מנץ להם מלמעלה

רגליה פשוקות והיא מעבירה תחילה את האצבע
ואחר כך את כל שאר האצבעות

נלפתת על
כלונס רעוע
מזדיינת בתנועות מדויקות
של הקפה.

כשהפעמון צלצל
פתחתי לעצמי את הדלת

ביקורת
בשם הכבוד האבוד
בשם השררה
בשם הגיגי הנעלים
בשם עיסוקי הרבים
אני מעלה עצמי בדרגה

אינטרוספקטיבי
עכשיו זו נרגנות אחרת, סוג אחר של צלליות
מוטלים על השולחן:
זוג געגועים נושמים ואסופת בדיחות

אז בוא נלך לראות זיקוקי דינור
נהבהב חלומות
קצת לפני
שהשמיים נגמרים

יחסים
עוצמת עיניים לעבר החום השולח ידיים
וחופן את הגוף המתקמר אליו

פלסנו דרכנו לפסגת ההר
מקום טוב להפוגה
מישהו סיפר כי מקננות בו מחשבות
אליהן לא קל להגיע כי
השילוט בעייתי

עצב
בחלון הראוה לממכר דיכאון ועצבת
על זרועות הקולב
אני מתנדנדת

כשהלילה לובש טוקסידו
מענב עצמו לבנה
הירח מתמלא בסימפוניות

ברקע אדום של תותים, אנגן לך קצת פולניות
אתה תפשוט ידיים לצדדים תנסה
להמריא בניסיון להציל את קדושת הפסגות

אהבה קנטרנית בקצה השולחן
מבליטה שדיה המחוצפים
מקמרת גופה במתכוון

בלילה הזה, הייתי במיעוט עם עצמי
מגולגלת למופת בתוך הטבור

במראה החיים תלויים במהופך. קופסא של קירות זכוכית ללא
חלונות.
לקט שיבולים יצירת אמנות. חסידה מגולפת.

הזמנתי היום את אלוהים לשיחה

מסיבות שאינן תלויות
או תלויות
זו לא
אברא-קדברא היכולה לגרום לנסים

אינטרוספקטיבי
ובידיים הנשלחות לחיבוק
במין פינוק נעתר לגעגועים
שם היא נוגה

הגות
המקום מעצב את האנשים
ידיהם מגששות
ועל עיניהם משקפיים כהים.

נוקשת בדלת טרוניות, הולמת מילים / אולי בגלל קשתות של מחזורי
ירחים,
יתכן כי ממסע התרומות אני עייפה / ודומני כי הכל בגלל הסול לה
סי פה.

בצענו גלגול מסוכן וקפיצה
שרשרנו פעימות בחוטי מצילה
השגנו שפתון אדום לשפתיים
הגדלנו את פינו עד לאוזניים

מכל הדברים שבעולם
אני לא יודעת לגבור על
הרצון המטורף הזה
של האצבעות
לגעת
לגעת בך.

שולי מגבעת שחורה
עיגול עשן מתמר
אזני ארנבת לבנה

אולי הלילה, אראה משאלה מתרוממת אל על
במשק כנפיים פתאומי
כשתבחין בצל דמותי

אינטרוספקטיבי
והיא יודעת שהיא מתפרצת למקומות
שאבני דרך לא מספיקות לצמוח בהם

בבית הקפה ליד שולחן עם מפה משובצת
במרחק מה מהתאטרון הביתי, פוגה.

מחאה
האור כבה
והסהר יושב על גבו של
החושך צורף לובן

ארספואטיקה
הרהור חלקלק ודקיק מבצבץ
מבין כובע המצחייה לצעיף,
מתוך המעיל נתפרת
מזימה.

וגם המשיכה ותאוות הבשרים
גורמים לה
להיות נשכנית
מגרה
משפילה

ואופתע בעליל
כשאגלה כי אני חייבת
לממש את התחזיות
פן הדבר יהרוג את אבי
המת.

הדגמים הרגשיים נעשים
מקובעים
נוקשים
בתוך חזה הולם אדום. דום. דום. דום.

ביקורת
במחוזות אחרים פורצות להן עילות לעיתים מזומנות
אבל מדובר בעמים סוערים.

בדידות
מיטיבה את שמיכת החושך
חולמת עליך
וממתינה לעצמי שאקיץ.

אם מותר היה לי לחשוב על
עצמי כעל אחרת
ללא כתם גדול
בקוע כמו אזהרה
מתעלמת מההתעללות

די לי, גברת, להלך עם שק בעקבותייך
ללקט קלישאות של מה היה.
רוצה לרקוד, גברת ?
בואי !
רק אל תתני לי תשר של אהבה.

חזיז ורעם,
לך קינאתי מאנפפת
למראה שדודותיך -
כי לא הפילתן שריקת חרבך,
הן יידעו הבריות על כן:
הטיבו מילותיך
לכת בסרסורי שיריך
מי יתנני כך
מושחתת לרגליך.

יחסים
לפעמים, כשאתה אומר לי מותק
אני שומעת צליל נחבא של הליכה,

אם מותר היה לי לחשוב על
עצמי כעל אחרת

על הרחבה הענקית
שעון שפוך
המחוגים הסגולים מקרטעים סיבובים נגדיים
מאיצים את הזמן הצידה במחול אינדיאני סוגד שמש

קפצתי לביקור אמר ג'וני
מתוך סיפור אמריקאי משנות השישים

הוא מושך את תחתוניה כלפי מטה
ידה בתוך מכנסיו
אלוהים, הוא מתפשט

'חמודה שכמותך' קראה והרימה את אחייניתה נושקת לה נשיקה קטנה
שתבין 'מחר נלך לגן החיות'

נמאס לי לחכות ובינתיים להרוג פרפרים עם כרית או אגרטל
עכשיו אני מלטשת את הדקות של חיי כדי שיזהרו בצבעים של קשת

ושבוי הזיק
רון
למסכת.

ואסור לו למסור לפני ששואל
ואסור לא להשתמש לפני שמקבל רשות
ולא שיתנו לו שהוא יבקש
ואסור לו

הבית דלוק
יש פצע שלא נסגר עם
הדלת

הזרוע שהונחה ברישול על כתפיי
ציעפה את גופי במילים אילמות של חום...

הדרך נעה את עצמה, משלטת נופים
בקצב מנומנם של שיירת משאיות מיוגעת
ליקיצת פנסי רחוב חיוורים.

הסעודה האחרונה התבטלה
לבשורות טובות יספיק...

עומד בחדר המבוא
מתעכב לרגע, מטלטל מחשבותיו;
אישה תבכה למותו
תתייפח הכלבה

עומד בחדר המבוא
מתעכב לרגע, מטלטל מחשבותיו;
אישה תבכה למותו
תתייפח הכלבה

משמיעה לעצמי את פס קולך
מפזמת את המנגינה בעיניים עצומות

ג'ננה
חבטתי בפטיש sixteen טון על ראשה
אך דעתי לא נחה

עינייך רעבות,
שפתייך נפשקות קמעא
באיטיות לשונך עליהן
מעבירה.

אתה משמיע באזני את רחשי הבוקר וציוצי הציפורים
אני צוהרת לך שמיים רקועי כחול ולובן עור

אל תשאל אם אני אוהבת
רק קלוף את דמותי מתוך הראי
והנח לנשל ליפול לרצפה,
כל חיי מהם התעלמתי נוקשים בדלת
מכינים מסיבת הפתעה

הוא מאמן, אמרגן, מן הסתם גם
שחקן מול גרדום המציאות

העצים סביב נוטעים בי שקר של שורשים ובית,
השיחים מרשרשים ניגוני רוח איטיים,
אני מלקט חרוב גם את זה שהשליך עלי העץ.

ארספואטיקה
הכל יסתדר הוא מבטיח
טופח טפיחת ניעור על ישבנו
והמילים פותחות את המגירות ללא רחש.

מעופשת עד מוות
רומזת על רגלי המשותקת
מעמידה פנים כאילו היא אינה מכאיבה
מקיצה מאיבוד הכרה לשינה נים לא נים
מניעה אצבע להראות סימני חיים.

עכשיו אתה נשמע כמו תוכנית רדיו ממוחזרת
עוד רגע ישמע צפצוף שיגביר את כל המילים...

בלילה היא מתגנבת אל מיטתו
הריקה של הירח מעל
מעגן מפרץ החזירים

יש להמנע מסכסוכים עם חיילים
שממלאים את חובתם
יש להמנע
מסכסוכים

אובדת לעיניים ולאצבעות,
בערבוביית מילים וקולות

יולי הוא לא המקום אך הוא הזמן
לדון בטכניקות של החייאה

והמצב לא נברא אלא
ללטוש עיניים באהבה חסרת מעמד

"זה לא אני, זה הוא" יצעק הכאוס
ויגביר את הווליום של
המונוטוניה הנאומית המזיעה מהרמקולים
וזמזומו המתנקר של השקט ימשיך
להתחזות לרעש הלבן

פרקתי טל וגם תלתל
מתחת לזכוכית מגדלת
גדל הטל היה אגם
והתלתל מחצלת

כשהשמש השתרעה בעצלות על רקיע
וכיסתה עצמה בשמיכת עננים
עמדה על עמוד ציפור
ושרה

ביום שיצלוף בי הגעגוע
אדליק לעצמי את הרגש
ואתפוס את העולם במקום הרגיש

הסתיו הולך למות, מי יבוא להלוויה שלו ?
מי מלווה זקנים בחורף אל הקבר ?

אין קצה לאפשרויות הגלומות בשימוש בשמש
כאמצעי משוכלל לתכסיסנות אומנותית
בפעולה משחררת יסודות כימיים זעירים
הגורמים לתנודה חשמלית מדודה

ארספואטיקה
שם, בפינות המעוקלות
מתכווצים לי השירים

על גזוזטרה חולמת בחשמל אצבעות

קורא בי
מרטיב אצבעך
מעלעל בגופי
מותיר סימנך
בין קפלי ירכיי,

וסיננתי:
אני ?
ר.ג.ו.ע.ה

תולעים וזחלים הם שלב חיוני בהתפתחות,
מיני שלדים צונחים על ארבע,
אחוריהם באוויר מצחם נושק כמעט לרצפה וידיהם פשוטות לפנים.
מקדשים את ייעודם
להיות סיוט.

רגע לפני שהולך וחוזר, עוצר,
אוחז במגבעת התלויה על קולב
מסמר מחשבותיו תחתיה

ארספואטיקה
מרטיטה על הגב זוג כנפיים שקופות אווריריות
שזורות רירי רגשות פרפרניים,
בזרועותיי מטלטלת שלישיית מתכתשים;
תיבה הרפתקנית, מוזה קפריזית ושגריר של סיכונים.

כשנשענתי על תשוקתך
הסטתי לבי לנתיבי כזב

ג'ננה
שילטף את העור השואף לזיעה
ואחר כך
אזרוק אותו

רציתי שתאמר לי לקום קצת לפני שישכים
כדי שאת משחקי החושך שלי
אוכל להשלים

שואה
מפתה עורך דין לרכוש תא וידויים משומש
ובידיה החזקות
מעניקה מתוכו את הפתרון הסופי לאלוהים.

בדידות
עוברים זה ליד זו
כאילו כלום לא קרה,
שולף סיכת בטחון מהדק אותך,
שלא אפול לגבבה צבעונית
של סחורה סוג ב'.

עיר המתבשמת בריחות של אהבה כבושה
ומקשטת בסרטים את סירי בשר

ארספואטיקה
עכשיו כשיש לי שועל
לא צריך מילים
רק לעשות תנועות מעגליות
עם הזנב
ימינה ושמאלה

במוקדם או במאוחר
השנה כולה תהיה דצמבר

עלקרקעזרועפרימר

ממלמל מחזורית
בראשית ברא
בראשית ברה
ותפוח.

מחאה
ואיש לא יידע כי הקירות הגבוהים אליהם אנו נצלבים בלהט
הם לא פרי דמיון ואיש לא משמיד

אם לא תלחץ - ישמע צלילו של שעון מתקתק
אם תלחץ - יתעקש ורק מתוך שריפה יוותר

שואה
נשאה הרכבת
עוברי אורח
לוחשים בצפוף


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ישנן כאלו שמעידות על עצמן שהן כאלו, וטוב שכך .
הן אינן עוטות שמלות ערב צמודות או חצאיות עם שסע

אני יושבת מול מסך המחשב ומתגעגעת למבט ולנגיעת היד בידי.
אני כולי שקועה בידיים והאצבעות, כאילו הן עומדות בזכות עצמן.

הן המקרבות, הן השולטות, הן האוחזות, המלטפות, ואפילו בוכות
כאשר הן מנגבות את הדמעות מהעיניים, ומרגישות את ההשלה של הרגש
מתוך העפעפיים.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
לעיתים, אדם מתעורר וגעגועיו
פרוצים לכל עבר.


לרשימת יצירות המחזה החדשות
מערכון
... הראה לנו בדיוק היכן מצאו את אלוהים בפעם הראשונה
הקטגור: במחשבה, כבוד השופט
השופט: איזה מקום הוא זה? התוכל להצביע על המקום עצמו ולא את
השתקפותו?




אם היא נותנת
שתיתן עד הסוף




עוד משפט שהוצא
מהקונטקטס...


תרומה לבמה





יוצר מס' 3145. בבמה מאז 17/5/01 8:45

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למגי שגיב
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה