|
אני בדרך להיות בסדר
השביל החנוק מפרפר בגופך, נשלח בפקודה בלתי רצונית מהמוח שלך
אל זרם דמעה מלוחה שמורגשת בקנה נשמת אפך. היא מחליטה לעבור
בעיניך כדי לפרוץ החוצה ומתחרטת, נעצרת בקרנית העין ומתמוססת
רגע לפני יציאתה למסלול על הלחי שלך.
|
תהיה הבחור הרגיש, תהיה הכריזמטי. תהיה אתה. תחמצן את השיער,
תצבע לירוק, קרחת ובסוף גם צמה שתגיע עד הכתפיים. תדע את הסוף
של הסרט לפני שהוא התחיל, תקרא את הספרים המיסטיים, תהיה
המקעקע מהתחנה המרכזית הישנה.
|
הכל היה בקיץ שעבר, כשהכרתי לראשונה את יוליה. נסעתי עם המשפחה
לחופשה בצפון, למעין בילוי כזה עם ההורים המזדקנים שלך. בהתחלה
לא רציתי ללכת, הרי מה לי ולהורים שלי בחופשה ביחד, שילכו
להזדיין.
|
בדיוק התעוררנו. בדיוק רעיון התעורר אצלי. בלי להסס מייד פניתי
אליה, כמו שתמיד אני עושה. "כבר שבועיים שלא כתבתי כלום". שקט.
ידעתי שהיא ערה, אבל היא בכל זאת התעלמה. אמרתי שוב, מנסה
להיאחז בתשובה ממנה שתספק את האי שקט שלי- "דנה, שבועיים. מה
קורה לי? אני מרגיש
|
לחבר הכי טוב שלי קוראים שי, אנחנו מכירים מכיתה ד' כבר,
ושנינו נהיה בני 17 השנה. אנחנו מסתדרים הכי טוב שבעולם. יצאנו
עם אותן בחורות, השכבנו את אותן בחורות (בהחלפות), קנינו
אלכוהול עם תעודות זהות מזוייפות
|
אחרי שמוחך מתנוון
ומסכים ממשיכים לרדת על עיניך
אז אתה חושש שכבר נגמר לך הסיכוי
להרגיש מיוחד
|
אולי אני אהיה פעם גדול,
אולי אני אעשה הבדל,
אולי אני "אשנה את החיים למישהו".
ואולי לא.
אולי אני פשוט אמות ואף אחד לא יזכור אותי בכלל.
|
בגלל אנשים כמוך החלטתי לעשות את הגראנד פינאלה. מה, לא נשמע
לך טוב? 'חייל התאבד במחנה צבאי'. אני נותן להם כותרת! עוד
כותרת זה עוד כסף! עוד כסף זה עוד אנשים מאושרים! עוד אנשים
מאושרים זה יותר קרדיט בעולם הבא!"
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
רוצה בתחת?
צ'ומפי מנסה
משפטי פתיחה
חדשים לסמול
טוק. |
|
