|
 שולה שולה שבלולים בשלולית, כל שבלול ששולה שולה הוא שלה, שלה
כל שבלול ששולה שולה בשלולית שבה שולה שולה שבלולים. |
MadNight
איש לא ידיר שינה מעניך
איש לא יבוא לפשוט את עורך
|
ישנו דבר מה מענה ומענג במחשבה עליךְ
משהו מושך ומרחיק אותי מימךְ
דעי את מקומך! אני נוזפת בעצמי
|
אני אוהבת אנשים
שמשהו אצלהם אינו כשורה
|
אהבתי בחור מארץ רחוקה
היו לו עיניים גדולות וטובות
ולמראהו ליבי גאה
|
עילוי הגוף
מפח הנפש
מכריזים בגלוי שילטי הנאון
|
בואי נודה שלא קל
להישאר פיקחת
בעולם בו החומר מעצב בך
|
אחרי שנחלוף על פני שער גן עדן
אעביר אותך שבעה מדורי גיהינום
כך תוכל לחלוש על המוות
|
ילדה של פרחים אדומים
יופי ענוג, ממכר
עשרות גברים כבר בחנו אותך במבטם
|
ידעתי גברים יוצאי דופן בחיי
שונים בתכליתם
|
נבצר ממני לשיר
נאסר עלי לרקוד
החיים לא זורמים בי עוד
|
נפשות עדינות שלי
עדינות ויפות
החיים מטלטלים אתכן
מבלי להתחשב
|
ציפור קטנה
ונואשה
נאחזת ברגל אחת דקיקה
בענף היבש
|
כל האיברים שלי עומדים לרשותך
איבר שלי-שלך, שלי-שלך
נהג בהם ברך או בעוצמה, כפי הצורך
האיברים שלי שלך הם למשמורת
|
אין גבול למעוף האדם
המתמיד בנושאו את פניו לשמיים
אף אין תחתית לנסיקה
|
הנהר הגדול הזה
שוב נושא אותי
על פני מים רבים
|
תליתי בה את כל שאני
מתאווה להיות
רוקמת על עורה העדין
אותיות זהב
|
אני במקום ניצבת
והבית ריק
אין נפש חיה
מלבדי בכל החדרים
|
יודעת אני מה רב
כוחן של מילים
|
ומתחת לכל זה
שקט גדול
ופלאי
|
שבים אנו ונתלים
במה שחלף ועבר
|
מתחת לשמלה הפרחונית שלי
יש זין ורוד
זין שהתאמתי במיוחד לשמלה.
מתחת לחולצת הגולף ומכנסי החאקי
|
קראתי לך
כל ילדותי קראתי לך
כל כך הייתי זקוקה לך
|
זעקת הנפש הכמהה להתעורר
כואבת שנות אור של מרחק אין סופי
כמה? כמה נשמה נתת בי?
שמעתי משפט שאומר -
|
חוטים שקופים
נשלחים ממני
היישר אל עבר נשמותיכם
|
האם לא בכדי ראיתך
בבגדי חתן
אנוכי בבגדי כלה
מספידים יום חתונה
|
היום עובר על מי מנוחות
אפשר אפילו לקרוא לזה
שגרה
|
נדמה לי שהאנושיות שבה אליי
כואב לי ועצוב!
כבר שחכתי איך זה מרגיש.
|
שוב הזרמים האלה
שלא מוכנים להסתפק ביש שישנו
מבקשים לפרוץ מהאין
ולמלא את הריק הגדול ואת אין הסופיות שלו
|
כשאני מסתובבת
הכי מהר שאני יכולה
|
כוכב רקיע
המאייש שמים יתומים
באורו הקלוש
מפיג את בדידות הלילה
ושולח קרניים
קטנות ובהירות
לבתים העגומים
|
חדור אימה ופחד
כמו אייל ללביאה
אשב ואמרר על
אזלת יד נחמה
|
ובתוך כל הריק הזה
הירח מהדהד בתוכי
שלא כמוני
גדול ושלם.
|
ניחנת ביכלות הזו
להעמיד אותי
לרשותך כל העת
|
כשרק הראש עובד
והגוף נרקב
והגוף נרקב
|
אני רוצה להירדם בזרועותיך בפעם האחרונה
להרגיש את החמימות הזו
שנוטפת ממך
|
אני יושבת איתך
יודעת שאתה מחפש אותי שם
במבטים הכהים
|
מפעם לפעם תוקף אותי
הצער על היותי
|
על כל הטובה והרעה שעוד תבוא עלינו אטרים ואומר,
מה שבליבי אליך-
שריר וקיים.
|
אנו מגששים את דרכנו
זה לזו
כבר תקופה שאין לבטלה
אתה פושט את
מעיל קור הרוח
|
והיא לא אומרת לי את אשר על לבה
שוכבת, דוממת
מאבדת הכרה
לסירוגין ערה
|
עד הסוף
רק עד הסוף
נשאר עוד קצת
גם הוא יחלוף
|
מקפאת השלג הועברה לצלוחית חדשה -
הלב רוצה יותר מקום להיות.
|
שום דבר גרנדיוזי לא יקרה
רק אומנות.
|
מצאתי שאין בעולמנו דבר ודאי, הקיום שלנו- רובו ככולו ארעי
|
גם הלילה לא עצמתי עין
המיטות שביקרתי בהם בילדותי
התאגדו לסיוט של ממש
|
יש עולמות עליונים
את יודעת
בוודאי כולנו יודעים
|
בהיותי קטנה היו ימים
בהם עמדו חדרי הבית
כמעט שוממים.
|
אוהבת אותך
אבל לא יכולה להישאר
עוד מעט אחזור
ונשתוק קצת.
|
כשיעמוד לרשותי בית
לא ממושכן
אצבע את קירותיו
באדום ולבן.
|
ואני
מחצבת אבן
מבוצרת בעולמי
אוהבת, שרה ורוקדת
מבעד לחומה
|
עלי להיות קרובה יותר לסוף, למוות.
החיים כבר זורמים בכל;
במבט, במגע, בשקט המופתי
|
ראשית הקיץ, החום כבד ומעיק
המיינד יוצא משלוותו ואינו מוצא מנוחה
תחושות חדשות עולות
האם הן הזיה מדברית של אדם צמא?
|
It's the time of the demons to dance
I allow them to express through me
Oh lord know that I've sin
|
שינוי שאין לאומדו
מתחולל בתוכי
|
ראשי אומר שירה
ורוחי שרה
ומן ההרים והחדרים
הרוחות העזות והבתים החמים
|
אני שלך
שלך ככל שידרש
אתן לך כל שתעיז לבקש
|
היום נפרדתי
מעולם שלם
אני תמיד
מתחילה משהו
|
לדמיין כיצד אני
לובשת ופושטת צורה
לדמיין שאור גדול
משתקף מבבואתי במראה
|
|
|
הבעתי משאלה
ולחצתי על "תביא
משהו" למעלה מצד
שמאל.
אבל המשאלה שלי
לא התגשמה.
בלונדינית (לא
כל כך חכמה) |
|
