|
כשהייתי קטן, אבאשלי סיפר לי על הרפתקאותיו הרטובות של דוד משה
בין רגליה הפשוקות של איריס מרחוב ארלוזורוב 17. כמה נעים היה
לו בפנים, בלחות המתוקה. ת`אמת, קינאתי בו, גם אני רציתי לשם.
|
התעוררתי משנת הלילה, כל גופי כואב. התמתחתי מעט. עדיין לא
הצלחתי להתרגל לחוק החדש שקבעה הממשלה: מינימום שמונה עשרה
שעות "מעצר בית" ביממה.
|
"שלום. מדברת ענת ממכון שחף. אנחנו עורכים סקר בנושא המצב
במדינה. האם תוכל לענות לנו על מספר שאלות קצרות?"
"בחירות? כן, בטח. אפשר. רק מהר, אוטוטו מתחיל משמר המפרץ
במידל איסט".
|
"יאללה, תתקדם", העירה אותי ממחשבותיי שחורדינית שעמדה מאחורי
ולעסה לי מסטיק מול הפרצוף. להתקדם לאן? למה מחכים פה בכלל?,
רציתי לשאול אותה. אבל אז אמר איש עם כנפיים, אותו אחד שצעק
קודם נקסט, "ותיזהר לא ליפול מהענן. שלא נצטרך לגרד אותך
מחלומות".
|
"אתה צריך לצאת מזה כבר, בן אדם... הגיע הזמן להכיר בנות
אחרות... סגרת את עצמך מספיק בבית..."
|
היינו אחרי הקרב נגד שודדי הים שניסו להשתלט על הספינה. הפלאתי
בהם את מכותיי. כמה שעות אחר שאבק השריפה התפזר והאש שככה
-הועליתי בדרגה.
|
|
|
זה היה בחדשות
(באמת): "ארבעים
ספורטאים שלחה
ישראל
לאולימפיאדה,
והיום נשאר רק
אחד שיכול להביא
מדליה".
האשה הקטנה
שוקלת להגר
לחו"ל. |
|
