|
ברכת שלום לבאי פינתי!
אני מדיאה ,עיסוק בתורת ניסתר ,ידע עתיק על אלים
דתות, מאגיה, רקיחות כולו שלי,ביתה של אידאה שביתה
של הקטה, אם תרצו ליצור קשר יש לי אי מייל וגם איי
סי קיו
תהנו מיצירותי.
מדיאה מארין
ישבתי בצל, וידעתי כי הקיץ הגיע לשיא אונו ובלטיין חג האור,
השיא של המיניות, של קרנונוס אל היערות והציד קרנו מאור, וורדי
החורף קמלו ואינם ובסתר ישבתי תחת עץ הערבה הבוכייה מכוסה בצל
|
קסנדרה קסנדרה, מתי תלמדי? הפלא והחלום הוא לך, את ההוזה את
החולה בעולם בריא, הנר יודלק ושירה ישנה שלא נוגעת בלב איש
תושמע, זה רק המעמד והטקס שבסופו ההמנון ששפתייך לא תבטאנה
בעולם שענייך רואות בצורה מעוותת, בצורה מתה.
|
בתחילה לא קרה דבר, הכול נשאר סמוי ושקט. אחר קח גיץ מוזר של
חושך מילא את המקום, כמו זיק של כלום פשוט יצר אש של חושך בליל
הירח הבהיר, יצר ששער גבוה ורחב.
|
קמתי והסטתי את הווילון הלבן והשקוף כדי לראות החוצה, היער היה
בעל גוון חום אדום של אדר, ואגוזית, כמה אהבתי את הסתיו
והחיים
ורק עכשיו הגעתי להבנה הזו, לבד בבית ישבתי על כורסא ישנה
ורוקמת
בבד משי צבוע תבניות מקריות של החיים, ולפעמים דימעה אחת נשרה
|
רקחתי אותה ומשחתי את הנוזל התכול על עניי. הלכתי לגינה בליל
ירח מלא ושם הן היו, מרחפות סביב שיחי קורנית ללא קול וללא
פחד. באתי אליהן וראיתי שהן חסרות פה. דיברתי מתוך מחשבתי.
|
אני מרגישה את מאווי האנשים מתפזרים בחדר כמו דמעות כהות
על משטח קרח. אני מסלקת אותם. אני מטפלת באנשים של המאווים
ולא במאווים של האנשים.
|
האלי הייתה אישה צעירה, שהוריה היו נוודים. לא עברה שוב ושב
בארץ
החצויה ללא פטריוטיות לשום צד, דבר זה היה נדיר מאוד מכיוון
שבארץ
שלטו שני מלכים המלכה המזרחית והמלך המערבי. שניהם נלחמו
ולמרות ששניהם היו בני דודים הם נלחמו מלחמת חורמה. המלך
סומאר
היה חזק ו
|
הכרכרה שלקחה אותם לטונדרה הראשונים, או אינגרד, מעגל האבנים
העתיק שעמד שם מזמן מהממלכה הראשונה. וכאשר הם עברו בג'ונגלים
של קירג'סטן, היער כאילו השתחווה למלכה ונפער בו שביל רחב
|
האלי נשאה את שאריות הספרים שנותרו לה, ושמה אותם על הקרון שלה
לאחר ששופץ ונוקה מיסודו, והיא עלתה על העגלה עם סוסים אצילים
שהורבו בחלק אחר של ממלכת סומאר, ויצאה לדרכה, היא עברה את
מדבריות אורנוך ואת צללי המוות והשדים שחיכו לה שם.
|
זוהי בקתה. אני יכולה להעיד שהיא עתיקה. העץ החמים של הרצפה
שחוק כל כך, שאפשר ללכת בבית, ולהתחיל לצייר תבניות לולייניות,
בדמיון, על פני כל המבנה המוצק. כך גם כל הכלים. אני לא יודעת
עד היום איזו יד אהובה ליטפה בראשונה את החומר של כלי החרסית
העדינה. אבל אני י
|
בהגיעה הביתה שמעה צרחה מבחוץ אעליה סגרה הדלת הראשית והקשיבה
מאחרי הווילון לרעש שבחוץ, בכי צרחות וריח של אש מאכלת: "בשם
האלים שבכוכבים מה קורה פה?" שאלה.
הדלת נפתחה ואביה פרץ דרכה אל חדר השינה של הילדה ואעליה נעטפה
בפרוות, והוסתרה בסל.
|
ועורה צח כחמאת גהי, עניה ירוקות כבורפי,וחוכמתה העוקצנית
מתוקה
כציפורן. היא גם זכרה על מי עוד אמרו זאת, וזה גרם לה להיות
כעוסה ועצבנית, ועתה רדיד היהלומים שלבשה על עורה החל לעשות
רעש רב
|
איתמר סלח לי על שפגעתי בך. סיפרתי את מה שסיפרתי לאסתר רק
בגלל שדאגתי לך. אסתר סליחה ששברתי את האשליה שלך. איתמר לא
מושלם כמו שאת חושבת וגיא, סלח לי על שבגדתי באמון שנתת לי.
"ניצחון זמני מכשפה קטנה. אבל זמני עוד יגיע. אפילו עבורך".
|
"הירח נמצא בחציו אילסארה, את יודעת שזה מסוכן. תחכי כמה ימים,
לפחות אז נוכל לנגוד את הנוסחה..." אילסארה הסתובבה אליה
בחטף.
"היי בשקט מליסה! את יודעת כמה זמן חיכיתי לזה! והאלה אומרת לי
שזה הזמן.
|
אני מראה לו את הגביש ואומרת: "זה מלאכיט כשאתה נושא אותו על
עצמך, אף אחד לא יראה אותך, אתה לבד, אלא אם כן תבחר אחרת,
שפתיו מביעות פליאה אבל פניו הרזים החדים והעצובים מביעות הבנה
עמוקה.
|
ובכן מלבד המשלוח של הצמחים שהזמנת הבוס החליט לתת לך מתנה
המממ...מעט לא שיגרתית. שארי הוציאה ארגז ומיתוכו הוציאה חבילה
משונה מעוטרת בהילוגריפים והגישה אותה ברוב הדר ללידיה
|
ואז התעוררתי בבוקר, וגררתי את עצמי לספרים שלי כי כל הבית
ישן עוד, ולא היה לי חשק לצפות בטלוויזה. ואז אני קראתי בלוח
השנה
למכשפות שלי שהיום זה "לומאריה" יום המתים, בו הרוחות של
המתים
חוזרות אל בית משפחותיהם ולאכול שם.
|
פעם שהמלאך שיחק עם אלוהים משחק איטי של סת שאל המלאך את
אלוהים שאלה: "מדוע למלאכים נתת עולמות חסרי חיים ועקרים ולבני
האדם נתת גן עדן טרופי?" אלוהים ענה:" מלאכים זה פסה, כמו
חתולים
כלכך עצמאיים ולא צריכים כמעט טיפוח, אבל בני אדם הם ניסיון
והם אמורים להחליף
|
מאז אנשים באו מכל רחבי הארץ ליעוץ ולקסם: ריפאתי אנשים במגע
ידי, נתתי אבני חן מרפאות, השקתי בשיקויים של אהבה, רשמתי
דוגמא של לחש, וגם נתתי אזהרה. היו מקרים שלא הצלחתי בהם והיו
שכן,
לבשתי גלמות קטיפה שחורות ומרוקמות בכסף, וענדתי שרשראות
פלטינה עדינות עם סמ
|
המטבח היא הכינה לו ולה ארוחת בוקר, הארוחה היחידה שהיא ידעה
לעשות, מאז שהיא קיבלה את החדר בקיבוץ, כי אימא שלה לא מבשלת
לה ואין לה כוח ללכת לחדר אוכל שבין כה וכה אין מה לאכול שם
בבוקר חוץ מביצה קשה.
|
תמיד רציתי עיניים ירוקות. העיניים החומות שלי פשוט לא סיפקו
אותי, תמיד הייתי מיוחדת, וסרבתי לקבל עלי את הדין של עיניים
ממוצעות, וישבתי שעות מול המראה לא בכדי שאראה את יופיי, לא
הייתי יפה, רק כדי לראות אולי שינוי מיוחד שעין חומה נעשית
ירוקה.
|
ואז אהיה רחוקה. רחוקה מידי מכדי לגעת ידי שם כי כבר ידעתי
שחיי שם יהיו בגן חורבות. ואולי דבר פילאי יגדל שם בין אזובית
לתילתן והגשם שישטוף את הזיכרונות ואת העבר, ויחשוף את הקופסא.
|
הלוואי, וכוכב הליל
יזרח על נתיבך.
כאשר הליל נפרש
שליבך לא יכזיבך
צועד בארץ ציה
או! כלכך רחוק ממכורה.
|
נכנעתי, ארגתי את חיי
לרשת כסף של מאוויים
ולא נותר בהם דבר
הכול ריק, גם אתם ריקים
|
אור ירח וכוכב
יעברו דרך ידי
אך ליצרם לא אוכל.
|
אומרים שזמני הוא
כזמן קמילת
כותרת סיתוונית
|
במיקסם הייתה יפה היא,
גלים שחורים
כסף קצה.
|
הראיתם? כן, זה שנמצא לרגלי
עץ הטקסוס.
אני לא מתפלאה. עורו חום
ומסוקס מזיקנה,
|
ולפעמים אתה יכול לשמוע את חכמת השתיקה צורחת,
על הדמעות שמעבר לדמעות, ואז אני יודעת שהיכן שאתה נמצא
אתה שומע אותי
|
אך לחש ושיקוי בחרתי
ולנצח אפנה רק לזאת, כי שמש ירח
ואד של סוד, אקטוף מסודות העולם.
|
אנא, אטווה קורים עדינים ויפים בזרועות
אמונות. אל נא תתאווה למתנת האל.
אכין גלימות, ארקום שטיחים, גם לך ולילדי,
שמות נשכחים.
|
אצייר עולמי במסרגה
של שנהב
אוכל ואשתה ואמות
ואוהב.
|
גם כשאלך אתה עימי,
מגונן ומחזיק בידיך אותי,
יודע קולי ממרחק עולמות, ולא לא
ירדו עלי הדמעות -
כי לא ירד עלי גשם
ולא אבכה לעולם מכאב...
|
על דמעות שהזלתי,
בודדה ונואשת,
שריטות בבשרי החי -
זרמים של לבה גועשת,
|
כורכום יצבע
שמי זהב, ואני
עודני ישנה.
|
משקר זה האומר כי קיץ
נפתולי עלים פזרו דמעותי
עת שלכת, עת לעזוב.
|
הגיע מלאך בודד הוא פתח מגילה
והקריא מתוכה את הבשורה
במבטו הנודד
הגיע זמנך למות
|
חיינו כמעגל בחול אין סוף
ואין התחלה לכאב לכסות
כי חיינו מעגל בחול האשליות
וזאת ניתן לנצל לכול המטרות
|
המוות אינו חדש בממלכות,
חכמים ועוצריו יכסהו -
באנדרטות, אבן כבירות
יפרידו איש ואבותיו.
|
האם הבדידות מזילה דמעה
ומראת הנפש כסחלב שחור
ניגזרה?
|
כמה קירות בינינו,
חשכת מעמקים?
|
מעבר לזמן, שנים וימים
נחה ביצה בן אלים ולמי תקום
ולמי תבקע? לעולם מת, חסר תקנה?
ומה תעשה ואיך תיצור? עוף חול מהווה הכול
|
האוויר לא ישכח, את ניחוח הקטורות
המים לא ילאו ממתק הנסכים
האדמה תזכור, את צלמי האלים
והאש תכיל, את נרותינו הכלים.
|
אתם שומעים רק את
קולותיכם המהדהדים על קירות
האבן, וקולי שלי לא נשמע,
אתם חושבים, מחליטים ועושים
מבלי להקשיב לרוחות הסובבות
אתכם.
|
הלכתי מלכים, ביקשתי השלום
אבל הוא לא יבוא.
|
נקמה. זוהי התשובה. עם הפרעונים היו חיים ועולים מקבר מעופש כל
יהודי היה הורגם בסוריי נפש? או שמא היה מנסה לקבור את העבר כי
אבותיו מתים ואינם? הסחלבים החיים קמלו למגע ידי החם, רגעי
ערגה לאביב עלו בי.
|
אכאדיה אכאדיה, מדוע זה מגיע לנו
האנוש, וורדי העולם שיברי חלומות
יבנו את העתיק מחדש ואז גם
|
עברו אלפי גילגולים, ושיערי השחור הגלי אבד, עניי הירוקות
מנצנצות
מנבכי הזמן, והקסם, הקסם אבד. אני הולכת לקניות בדמותי המגושמת
החדשה, וכבר לא משתחווים אלי ברחוב. וכבר לא קוראים לי הנסיכה,
המכשפה, ואין לי כבר מקום שבו אוכל לבכות לאלי על כל זה, מלבד
בליבי
|
אלברת גילטונאל... ארדן ארדן ... זהוב כשמש עיניו ... המוות
האדום
|
פאק: בעגמומיות: "אפילו אני נרעם למשמע הסיפור, שחרוט ברוחות
השיחים, והעצים, ובי, ובמלך, ובכל זקני הממלכה, שצעירים לנצח
בגופם אך נפשם החלה להישחק. היה זה לפני חורפים רבים, ועשרות
אלפי שנים כמניין האדם, אז העולם היה שונה. הדרקונים ריחפו
בשמיים, והפיות עטו בש
|
פריקסוס: אל תדברי שטויות בטח שאת תזכי לראות אותה! תוך מספר
שעות את תלדי את הבת היפה שלך שחזית בשמן על פני המים זמן כה
רב, ועתה אלך לי לעסוק בעבודת המלך, אשר בה ספוג אני עד הראש
|
|
|
כמה כייף
לזייף!
-הקב"ן, מנסה
להכיר במציאות,
ע"י התכחשות
נואשת אליה. |
|
