[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
34 מיצירותי טרם אושרו


אל היוצרים המוערכים על ידי מדן נריהאל היוצרים המעריכים את מדן נריה
אני מתמוגג וחוגג:
מספר המנויים עלי: 24.
39 יוצרים מעריכים אותי.
חלפו למעלה מ-40 שנות נישואים.
ומלאו יותר מ - 80 שנות חיים.
1117יצירות כתבתי.
1083 יצירות אושרו לי.
13426 מספר הכניסות לעמוד שלי.
384521 כניסות לכל היצירות המקוונות שלי.
מי יכול לצפות ליותר מזה.


אני שולח ברכות לכולכם ומודה על בואכם למשכני.


הקלידו בגוגל: מד"ן נריה שירים וסיפורים קצרים
להנאתכם
ותוכלו לעיין שם בכול שירי, סיפורי הקצרים וציורי.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סאטירה
התלבטנו היכן נשחית הפעם את זמננו; לבסוף החלטנו "ללכת על
הקניון".
כאשר הגענו למקום, סקרנו תחילה את חלונות-הראווה, ואחרי ששבענו
מהם, התישבנו בקרבת קירות הזכוכית של בית-הקפה הצופים על הכביש
הסואן.

ראשית-קול אציג את עצמי:©
שמי מדן ואני פחדן;
אך כלל לא אהסס מלפתוח על אויבינו באש;

אהבה נכזבת
כבכול יום המתנתי לבואה בדריכות
בתקווה שסוף סוף ניפגש פנים אל פנים;
קולות מנעליה נשמעו במדרגות;

געגוע
מצאנו אותה ליד החנות בדיזנגוף
היא עשתה "מיאו" כזה שרק יכולתי לנחש משמעותו;
אשתי עשתה "מיאו" קצת אחר שלא היה ספק;
היו לה סימני-קולר על הצואר

מסעות
בחרנו כיעד לטיול את ארץ ההונים והגולאש (גויאש בהונגרית הוא
הקאובוי המוכר והטוב);
חבורת המטיילים כללה את אשתי, אותי, את בנותינו נעמי וגנית; את
אסף, בעלה של נעמי, ואת הנכד רועי-בן ה-3.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אני ברברן שחושב כל הזמן .
ובעודי חושב
אני חש למקלדת את השיר ללדת

Now, after I ate twenty three
Out of thirty "After eight", there are
Seven left

היות והתברר לי שמשמעות שמי
הוא ממש מידע מאד דרוש -
שמעניין את העולם בהרבה פחות
מקליפת-השום (דאשתקד) -
לכן החלטתי לחשוף את הפירוש:

גן עדן
אביגיל אשת-חיל
בא לה סקס יומם וליל;
את בעלה גיורא
האכילה כל היום בפסיפלורה

אביגיל אשת-חיל
בא לה סקס יומם וליל;
האכילה את בעלה בפסיפלורה

הייתה שמחה רבה במרעה
עד שבא הזאב הרעב,
שלמרבה הכאב והצער,
לא פגש את כיפה אדומה ביער;

רע ומר גורלו של מי שפוטר;
נעקר ממקומו כאילן בסער;
אבד מטה-לחמו;
נעלמו כבודו העצמי וביטחונו

צבעי האביב מרנינים את לבי:
הקצף הלבן של הגלים המשתברים אל החוף;
המדוזות התכולות שעוקצות במים;
עיניי האדומות ממאמץ של צפייה בבנות
שמשתזפות בבגדי הים במידות הקטנות;

חלום
אהבה גדולה הייתה לי בחלום,
נעורתי נרגש ובדחף פתאום
נטלתי העט לכתוב כבר כעת
פן יישכח מראשי הרומן הלוהט.

ישנן אהבות מאז ולתמיד
וישנן "אהבות לתמיד!", ואז

אכזבה
כאשר התאהבתי, העולם נראה כה נפלא
אף חשרת-עננים לא היתה עוד קודרת;
הן אתמול היו קיימים כל אותם הדברים
אך לפתע, היום, המציאות לבשה דמות-אחרת.

התכנסנו בבית קפה, מספר חברים,
לחגוג יום הולדת לידידה;
(לדידה די ביום הולדת אחד כל שנתיים -
ואנו פטורים מחצי הנוהג אותה להרים).

הומור
נסיון חיי לימדני שלא כדאי לסמוך על חזאי;
לעיתים הוא הלל לפעמים הוא שמאי
הוא קלעי שלירות לא יודע
ורק באקראי אל הבול הוא קולע.

הרהור
אולי פעם יגידו
"יש בהם משהו"
כשאני לא אשמע.

הומור
אני לא רב עם שרברב ביום ש ר ב
מאחר וכאשר אני מתלונן שהברז דולף
הוא לוחש בקול ענות וכמעט מתעלף:
"מאוחר! אולי אבוא מחר"

"זו פשוט טעות בניווט"
כך תרץ שודד הכספות באוזניי
הזקן הערירי את הפריצה לחדרו
במקום לכספת הבנק השכן.

טיפוס אחד, גיבן וגיבח, התהדר בפני גברת עיוורת
עד כמה הוא פיקח ונותן את הטון במאיון העליון;
ואולם התרשל ונמנע מלנקוט צעדים בענייני ניקיון
כי שכח שאצל גברת עיוורת חוש הריח לא סובל מרפיון.

כאשר אני חש ברע
אני כותב שירע למגירה;
אך הצרה היא שהחביבה אינה מגיבה;

צחקתי בכל פה
על השביל שמוביל אל קברי
ואתם הייתם כה קודרים
כמו היה מותי מקרה ראשוני

אחרי שאוכלים סלט פרות שאשתי מכינה - לא נוהגים!

אז למה, אחות ואחא, נשמה לרווחה כל המשפחה?

הומור
ללא אש אין עשן
אין גשם בלי ענן
אין סעודה ללא תשלום
לגימה מבקבוק שאין בו כלום

כאשר נפגשנו לראשונה הבחנתי שאנו אחים לצרה:
הוא גידם - איבד את כף ידו בפיצוץ;
משמע: מבחינתו מחיאות כפיים אינן אפשריות.
אני נולדתי עם כליה אחת לכן איני חש מוסר כליות

אובמה הכריז מעל הבמה - שהוא ניצח;
מקיין היה כן והודה שהוא נכשל;
ואולם הניסיון מלמד שמקיין
הוא המורווח הגדול - After all

שנתיים לפני הרעש בגעש
עדיין קרקרו תרנגולות בלולים
ולפתע נעלמו הן ואין
וגם תרנגולים כבר אינם מתגלים.

האדם משגר לוויינים לחלל
לחקור את ראשית הבריאה
אבל פה הוא זורע הרס כזה
שהגדיש כבר מזמן הסאה.

"רק בזיך מרק, תודה."
אילו רק ידע בעל המסעדה
איזה מאמץ השקעתי בשביל
לומר את המשפט הקצר

ארספואטיקה
תדיר אני מבקר באי המטמון
(כך אני מכנה את ארון הספרים שלי)
בוחר בספרון של משורר נאהב
ושוקע בכורסה לקרוא את שיריו

הומור
התאנה חנטה פגיה;
אשתי חנתה במקום אסור

הומור
התאנה חנטה פגיה;
אשתי חנתה במקום אסור;

הומור
הגורל זימנם למסעדה
אשר לצמחונים היא נועדה;
הם היו שלושה והן רק שתיים -
וללא שום קשר, בינתיים.

ארספואטיקה
שירי האחרון התגלגל במדרגות
אך בטרם נטמן בארון
עוד הספיק להגות:

מחאה
איך יצאנו במחולות,
כשנבנו על החולות,
ישובים, גני-תפארת,
גם ימית - משלט וקרת;

שיר בת שנה וחצי
וליה כמעט בת שלוש;
אלמה בת חמש ודניאל בן שש

"מה אומר לך:
אילו אני אלוהים
הייתי בורא את כל היצורים
שיתקיימו רק מאויר"

שעה שהטמפרטורות צונחות
ואני ואשתי "קופאים מקור",
מרחף לו בחלל החדר זבובון קטן
ערום כביום היוולדו

עד שאש הוצתה
וכילתה את הכול
היה הוד:

אין כל חטא בלהיות מת
מה שקובע זה איך חיית

גורל
הסתרתי את כל השעונים
ואת לוח השנה;
ניסיתי להעלים את אותות הזמן
- ואולם לא הצלחתי.

רוצה לכתוב - ולא יכול:

הומור
כאשר התלוננתי בפני הרופא שלי על חולי,
הוא לי הסביר שבגילי החולי הוא דבר נורמאלי,
וגם אין לי סיבה לדאגה שאמות בשגגה

כאשר התלוננתי אצל הרופא על חולי
הוא לי העיר
שאפילו אהיה קרבן למעשה פשע
אזי בגילי, שבעים ותשע,
אין סכנה שאמות בגיל צעיר;

"בתי הקברות מלאים באנשים שלא היה להם תחליף".


בגלל כמות הדברים שעליי להשלים
אין לי פנאי למות כעת;

הומור
לוותר על החלום להיות בולט -
ממש איני יכול,
מה אעשה שהמחפש את ה"שונה"
לא יצטרך לשאול,

הומור
כאשר אשתי ואני הגענו היום
לרופאה הגינקולוגית על-מנת לברר
אמרתי לרופאה שאני חושד שאשתי בהריון.

המזגן התקלקל, אז מה אני עושה (מלבד לקלל)?
מזמין טכנאי ומתפלל לאל הטוב.

מצב
כאשר אני שב הביתה
משוט בעיר והתהלך בה
מה אני מוצא?

"השקעתי הון בבניית הכרס;
היא רוקנה לי את הכיס

"למות" זה תהליך מתמשך
בעוד ש"להיות מת"
הוא מצב סופי בהחלט.

אינני זוכר -
מי אמר שהעולם עגול;
ומי סבר שקיים חור שחור;
ומי ספר שנות אור;

למרות שיצאת מהבית בלי לומר כזית
לא להיכן הלכת ולא לכמה זמן
נעדרת שעות וחזרת בחצות -
אינני כועס עלייך.

למרות שיצאת מהבית מבלי לומר דבר
לא להיכן ולא לכמה זמן;
נעדרת שעות ושבת בחצות
אינני כועס עלייך
מבחינתי כאמור הכול בסדר גמור;

אינני מצדיק סימני שאלה;
סימן שאלה מזיק, מעיד על ספקות,
ומאלץ אותי לחכות;

הומור
יושב בין זקנים על ספסל בכיכר,
סוקר הבנות כמו רס"ר במסדר,
הן חולפות על פני במבחר נהדר
יפות ושונות, עם מיגוון של שיער

הומור
אני יושב בין זקנים על ספסל בכיכר,
סוקר את הבנות כמו רס"ר במסדר,
הן חולפות על פני במבחר נהדר
יפות ושונות, עם מגוון של שיער

גן עדן
אני יושב בין זקנים על ספסל בכיכר,
סוקר את הבנות כמו רס"ר במסדר,
הן חולפות על פני במבחר נהדר
יפות ושונות, עם מגוון של שיער:

וידוי
איזה פנים
אילו רגליים
איזה ישבן
איזה חזה -

עכביש חצה את הכביש
שלא במעבר חציה;
מכונית דהרה על הכביש
וחיש - אין עכביש.

הומור
כאשר הוא הבחין בה ליד מעין
לא היה לו ספק ש-'חבל על הזמן',
למערה לא גררה בצמה, כנהוג:
הוא נשאה על כפיו כמחווה לבת-זוג.

הומור
תמיד הוא סבל מבעיות של "חבל":
דיבר? "חבל שלא שתקתי"


שתק? "חבל שלא דיברתי"

איש קשיש נוהג בכביש
כולם דוהרים אך הוא אדיש

הומור
נכון שזיכרוני אינו עוד כמו בעבר
ואולם חשתי שמשהו ממני הוסתר
ולכן הפכתי את כל הבית לגלות מה הדבר.

הקרניים שהשמש היקצתה במיוחד למשימה זו
פילסו דרכן מבעד לחרכי התריסים
היישר אל שמורות עיניי המתלבטות
אחרי לילה טרוף של נדודי שינה;

שלום-רב שובך איש טוב
אל ביתך שאותו נאלצת לעזוב;
לא אשכח את הגבר אשר מדי-יום
בזק לי שבר על אדן חלונו.

ארספואטיקה
הם נכנסים בחשש מובן
לחדר המיון לשירים,
שם אגזור את דינם:
מי להמתת-חסד או לגניזה

איני נזקק לסמים ממריצים
כפי שקורה אצל הרצים:

"אלי הטוב!'' Got in Himmel
כיצד יכולתם לנטוש את רחוב דובנוב
לטובת רמת אביב ג'?"

כאשר בשמיים עננים,
והיום קודר, ושלכת -
מעל לעבים פרושים שמי התכלת.

הגות
אם נאוה או שלא נאוה הכאב אלינו יתלווה
כאב הוא התחושה הקבועה
שמתלווה לזקנה.

"אמרתי לך שאני מוצלח"
כך אני סח באוזני אשתי כאשר אני מבשל במטבח;
היא משבחת את המרקחת ובדברי תודה...

גורל
אני פרגית ונחרדת בימים אלה מכל נקישה:


אם אלה אנשים שבאו לשחטני
משום שאני בריאה -
אז אני שמחה ורגועה.

ארספואטיקה
אני מנסה להרגיע מבול מחשבות-שטותיות
ומילים סתמיות שכבשו את ראשי;


הכל שוכן בו בזוגות כמו בתיבת נוח:

להקה של עורבים על ענפי העצים
נעים בקצבה של הרוח;
תרים ובולשים אחר קן-ציפורים
לטרוף עוד גוזל ולנוח.

בלילות שבהם השינה ממני והלאה,
אני מדליק את האור,
קורא מעט בספר - מתייגע ונרדם.

אני לא מודאג:
כדור הארץ חג
הנהרות זורמים
הלבבות הומים

לעיתים יש בי מיזוג של שלווה ועורמה;
לפעמים זרבובית נפשי מוזגת תככים;
לפרקים לוחשות מחשבות לי כמה
חבל לבזבז את הזמן על זוטות ופכים.

אני אוהב לחייך את כולם;
אני מאמין שמעשים טובים ואותות חיבה
יקדמוני בתודה כשאגיע לעולם הבא:

אני אוהב לשרוק
מבארוק ועד רוק
מצטט מינואט ודואט
שירי-עם, זמר גם, ובלט

אמר המלצר שיש היום
מרק חם בהמלצת השף;
טעמתי ואמרתי שטעמו איום
ושהלך לי כל הכיף;

אני - אי בודד
כשאני עימי
כשאימי עימי
כשאני עם מי

על מה נשים מלינות במפגשים?
על מגרעות הבעלים שאותן הן מונות:

הומור
"ערב טוב אדוני, ערב טוב גברתי
מה תשתה? מה תשתי?"
"לאשתי כוס קפה ואני אישtea."

הומור
רבים אומדים את גילי בצירוף תהיות
"כמה זמן נותר לו לחיות?"

רבים מנסים לאמוד את גילי
וכמה זמן נותר לי לחיות;

הגות
איש לא יטול ממני את המחשבות:
לא את אלה הבאות והולכות,
לא את אלה הנוטשות ושבות

ארספואטיקה
אני ברברן. כל הזמן מדבר.
ובעוד אני מדבר
אני אץ למקלדת בששון ושמחה

אני גבר מושך; תמיד הייתי מושך:
עוד כשהייתי ילד משכתי לבנות בצמות
וכאשר המורה שאלה "מי עשה זאת?" - משכתי בכתפיי

אני שבלול ושיא השכלול:
בית קטן לי אך הכול בו כלול;
הנני דו- מיני: האל ברא גם אותנו זכר ונקבה...
בגן עדן שלנו עלים הם מאכל התאווה

אני, הזבוב שניטפל אליכם ברחוב,
קובע בזה ללא היסוס:
שאין טוב ממקום שאין בו ריסוס;
ששולט בו ניחוח הזבל שגורם לכם סבל

הבוקר, על מרפסת ביתי,
קיימו בולבול ושחרור
תחרות ביניהם:
"מי שר יפה יותר?"

שוו בנפשכם - אם לא ידעתם עד עכשיו -
שאני לא מקים רעש לשווא:
יש לי סיבה לפגיעה בסביבה:
דמיינו לכם שאני האמריקאי השקט,

אני הכאב הגופני.
לגבי העתיד אין לי חשש
כי תמיד אמצא מארח חדש.

וידוי
הוא אדם מורכב
לעיתים מזעיף פנים
משליך אבנים לכל עבר כמו הסמבטיון
לעיתים מחבק את כולם ונכמר בעצמ

אני הסב המאושר בחלד
רואה את הכול בעיניים של ילד
נהנה משירי-ילדים ומקשיב לסיפורים
אשר נוהגים להקריא ההורים.

גשם זלעפות. מטריות מתעופפות.
אני נותן בשיר קולי
וקלי המוכשר מפזז ושר
על שולי המדרכות שסביב לכיכר.

האחות שרה אחר ורידיי היא תרה,
אני משתף עמה פעולה בחיפוש
(אמנם רק בדמיון, אך זה עוזר לי המון!):
"קר" "מתחמם" "חם"...
יא אללה!:
שוב "המטרה" ברחה לה!

צבע דמי כחול וזה בלי ספק כבוד גדול;
האחות שרה אחר ורידיי היא תרה,
אני משתף עמה פעולה בחיפוש
(אמנם רק בדמיון, אך זה עוזר לי המון!):

מישהו משפיע עליי בלי ספק,
בלי הפסק,
דברים או מילים שאני מטמיע,
מקורם מי לי יודיע?

שמי טנגו ואני אספן קלישאות;
אפילו לשעוני קראתי "כלי-שעות".

אני חסיד הצל.
אין כוח שיגרום לי לצאת לצלייה בשמש היוקדת.

אני חש נפלא בביתי החדש
נוף מקסים, אוויר צח,
כולם נהנים ואיש אינו מקופח.

אלגוריה
אני חש כמו עץ-זית עתיק
זו עובדה שאין סיבה להשתיק;
שנינו יבשושים אך איני מתבייש,
כי הרי רק טיפש לשנותיו מתכחש.

הגות
אני אוהב את שעון הבישול
שכאשר הוא נמתח הוא פועל בלי פישול
עם סיום תפקידו הוא ממתין בדממה
עד לבוא הטבח שיכריז השכמה.

הוא כל-כך כחוש, היתוש;
טיפה מדמי זה כל הדרוש
לקיים את חייו, ואני לו חייב
היות ומכל הבררות את דמי הוא אהב.

בביתי יש חלונות לשני כיוונים מנוגדים
מאחד נשמעים קולות של ילדים
מהשני קולות של תרנגולות

"לצאת מארון" - דימוי זה בנאלי


"כתבתי למגירה" אך היא לא ענתה לי

אני לוזר חובב בלוז
פועל על פי לו"ז
לוז הוא מאכל התאווה שלי.
הנה רק שורה חמש וכבר
אזלו לי כל ה"לוז". בוז!

ביחידת המילואים שלי ידעו להעריך
את כישוריי ומינו אותי לתפקיד הכי המתאים:

הרופאה בקופת-חולים
המליצה לי, בכדי למנוע בעיות,
להירשם לקורס גמילה מחלבה ושוקולדה;

אני מבולבל!
אינני יודע אם בעוד הקיץ גווע
כבר בא הקיץ הבא?

אני מגיב על כל עניין מעיב
שולי או גבולי
מרנין או מרכין וגם
אם העניין גדול או קטן

פעם אחת אני מוחא כפיים
על שההצגה הייתה מוצלחת
השחקנים שיחקו היטב
ומכולם רוויתי נחת.

מי שאותי ראה וקבע בבוז:
"זו גרוטה מהלכת!"
פשוט טעה!
אני חש עזוז דווקא בתקופת השלכת.

ארספואטיקה
די!
קשרו את ידיי!
עצמו את עיניי!
כבו את מוחי כי תש כוחי

הומור
עצרה מכונית הוא חביב, כך גם היא,
המנוע הרעים ולדרך יצאנו,
הרדיו הרעיש בניגון נוראי
פרט לכך שום דבר לא שמענו.

לא תמצאו בשיריי אף לא מילה אחת של ניבול,
אבל ישנם אנשים שאצלם אין גבול לזיבול

מצחי התקדם אט אט אל העורף
כי סקרן ואוהב לרכוש ידידים,
פגישתם הסופית התקיימה ביום חורף
ומאז הם אינם נפרדים.

אני מקפיד על תזונה נכונה
ולכן אין לי סיבה לחשוש

גורל
אני מרותק לכסא גלגלים;
כסא הגלגלים שלי איננו אלים
אם המוביל אותי צועד על השביל

אני מריע לשחר שהפציע;
את מוחי אני מוגיע
על מה אכתוב היום?

ביום העצמאות
הטילו עלי ידידיי במושב משימה:
להקריא משיריי מתוך רשימה.

הגדרתי עצמי כפואט
המצאתי אפילו שם-עט

היא מעולם לא אמרה לי
"אני אוהבת אותך";
ואולם זה עדיף בעיניי מאשר
לו אמרה זאת מבלי להתכוון;

אני מת לחיות ואוהב שוקולד;
לא סופר אחורה שנות-חיים
שחלפו ואינם כי לפעם אין שום טעם;
רק מתבונן קדימה בתקווה לעוד.

סאטירה
אני נאור אך זה רק שמי

ישנו קיר אחד אצלי בבית
שאותו אני מוקיר ואוהב
יותר מאשר את שאר הקירות.

היות ואני כותב שטויות
המעיין התייבש ואני מתבייש
זה הזמן ליטול פסק זמן;

אני נמנה עם סוסי-המתנות
שאת שיניהם לא נהוג למנות,
מצהיר בזאת שמזלו של האיש
שאותי בחן שאני סוס קשיש;

לפי מה ניכר שאני איש קשיש:
צבע זקני לבן;
כל הזמן שוכח לסגור את הרוכסן;

אני פותר תשבץ:
מאוזן: עץ;
מאונך: עבריין ידוע;
מאוזן: אחד מימי השבוע;

ישנן גברות שחשות איבה כלפי צבע שיבה;
והן גומרות בלבן לשים קץ ללבן;
סתם שינוי אדרת כבר לא מספק שום גברת;

אני רוצה
שכול העולם
מקצה לקצה

הרפתקה מתדפקת על דלת ביתי
קוראת לי לשחזר דרכו של שיר
ואני שלמרות רוב שנותיי חש עדיין צעיר
מזמין אתכם לבוא לסיור יחד איתי.

תמיד קיננה בי שאיפה מיוחדת
ליטול חלק בהצגה מכובדת;
מזה 77 שנים השלד שלי ממתין
וכבר מגלה סימנים של קוצר-רוח;

וידוי
לא מתוך רשעות או כוונה להכעיס
אני מטיל לעיתים וטו על דברי-רהב
נטולי בסיס עובדתי כלשהו וידע,
של שחצנים- בנקודת שבירתם.

אני תוהה מדוע אצלי בשירה
כל שורה נכתבת ישרה

ארספואטיקה
אני תר אחר מילים
כי רב ערכן יותר מכל האוצרות;

הוא היה אדריכל כל-יכול שבנה
מגדלים באוויר וארמונות-של-חול;

היום היה יום הזיכרון לאימי ז"ל
וזה הזכיר לי את קרוביי הרבים שמתו,
וכל בני האדם, החל מהאדם הראשון, ואולי גם אלוהים,
ואז עלתה בדעתי המחשבה שאף אני אמות לי

הוא הגיע לביקור מאמריקה
ומהרגע שנכנס - אף דקת הס!
לו הוטל קנס על דיבור בלי שיעור
הוא היה פושט את הרגל;

אל ביתה אכן הגעתי עם זר ענק ביד
סידרה אותם באגרטל והתעטשה מיד
"אפצ'י! אפצ'י!" השמיעה היא ועוד "אפצ'י!"
ושוב:

היום, כרגיל, קיימתי את אותו הפולחן
הצבתי מכל טוב על מפת השולחן -
שפע גבינות ודגים ויין גם-כן
לחמניות ועוגות - השם ירחם

חולים ורופאים אינם שווים
כי רופאים אינם חשים את כאבי החולים.

מאז היא ניפחה כל-כך
את העניין הפעוט


אני ממתין
במתח לפיצוץ

קניתי נוזל שמבטיח "ארבעים וחמישה לילות ללא הפרעות"
הגפתי תריסים, עצמתי ריסים,
הגיע אורח: יתוש נחוש ונטול חוש-ריח

ארץ נהדרת,
ארץ נעדרת-מזל,
במה חטאה כי רבו מושחתים בקרבה.

בגן שמול ביתי
נוטפים העצים ירוק עז של רעננות
ובבית פנימה צחיחות של מדבר

הומור
הלכתי לספר עם המעט שעוד נותר
וביקשתי ש"יעבוד" עליי זמן-רב ככל האפשר;

ארספואטיקה
כל היום אני מנסה לשחזר
שיר שחמק ממוחי הממזר;

שעוני מפגר
ואני מאחר;
אני מחיש
ושעוני אדיש;

הומור
שואל ברנש שבי פגש
(אני עליז- הוא מיואש):
"מה מעשיך כל היום?
חיבוק ידיים זה איום!"

היא אחת - ואין אחרת
זו אשתי הנהדרת

ארספואטיקה
מי שנחוש
לטפס עלי הר
חייב לוודא שלכך הוא מוכשר
ושיש ברשותו הציוד הדרוש.

המתנתי בתור לאוטובוס
בא בחור חסר-נימוס
ונדחף לראש התור;

ראיתי בעיתון תמונה של אישה צעירה ויפה,
שהזכירה לי מישהי שהכרתי מזמן בעבר

מחאה
ישנן יבשות שאורות תפארתן דולקים כל הזמן
עשן מיתמר מארובותיהן ומזהם עולם ומלואו;
זהו זיהום שמקרב את קץ האנושות;

הומור
נכנסתי לבית המרקוח שבו אני לקוח והמתנתי בתור.
שאלתי את הרוקחים הנוכחים האם
הומצאו כבר מחלות לכול התרופות
שעל המדפים?

שיר, נכדתי בת שנתיים בסך הכול,
הכריזה בקול גדול:
"בא לי לאכול!".

לילדות לא חשוב מהו גילן,
כל-עוד הן נהנות ממתנות שנותנים כולם;
נערות מונות את השנים שחולפות
נהנות מברכות אך מעדיפות לקבל מתנות;

מכרה -
"שלא יכולה לחיות עם הזיכרונות" -
עברה לדירה יד שנייה שבה נותרו בארונות
הזיכרונות של הדיירים הקודמים...

הרהור
אגדה יש, ומשל,
אודות מלך שכשל,
עת בגדיו כליל הסיר,
ועירום סבב בעיר;

העצים בגן שמול ביתי פטורים מדאגות
אותם שחרר הטבע מצורך להגות
מתי העת ללבוש תפרחת מהודרת
או להשליך עלים לשם שינוי אדרת.

הדרך שהיתה לי
הסתיימה אתמול
ממנה מוצאים היו הרבה

גורל
אני מטפס בהר שכולם מטפסים בו
מתבונן מלמעלה מטה ורואה את כל אלה
שרק עכשיו החלו לטפס
והם קטנים, קטנים

"elementary" הסברתי לאשתי -
אוחז בידי השמאלית זכוכית מגדלת
שבאמצעותה אני בוחן את מדריך התכניות;
בימיני שולט בשלט הטלוויזיה;

בואי הלום וניפרד לשלום;
אהבנו בטרם תם החלום:

לאורו של פנס חיוור מזמנים טובים יותר
ישובים בבית מרזח בפנים עגומים
ג'יגולו פיסח בחברת "בובה" שלה חזה תופח.

הייתה סערה גדולה הייתי בטוח שזה הסוף,
ואולם להפתעתי מצאתי את עצמי שוכב על החוף;
'סתובבתי בשטח הזעיר, חיפשתי עיר,
ואולם - תוך שעות ההסתגלות לחיים בגלות
גיליתי שישנם יתרונות בלהיות בודד על אי

ביקורת
בקליפה של אדישות,
דר -לו מר אזרח פשוט,
טלוויזיה מול כורסא,
מוטו: "לוטו ובורסה";

ארספואטיקה
לרשותי עומדים:
רעיונות
ומילים
וידע הלשון
והרצון להיות תמיד ראשון

בתי הצמחונית גנית
מעולם לא הייתה בשלנית
עד שלמדה, בזכות הטלנט,
את סודות הכנת הצ'ולנט.

וידוי
אני צמחוני שחזר לחטא הקדמון
טורף לי בכיף בשרים בהמון;
השתניתי, מה מוזר:
הפכתי לפתע אכזר!

נכנסתי למכולת לקנות מצרכים לחג;
על מרביתם נכתב: "בטעם של פעם";
שאלתי את המוכרת: "אין לכם מצרכים בטעם של עכשיו?"

גורל
ביבשת השמינית שם יורדי הדומה
שסיימו מלחמות הקיום,
קול קורא מפלח דממה
"ברוכים הבאים אל קו הסיום".

געגוע
ביום הזיכרון לעלזה
שנפטרה בת קו שנים,
על קברה בגעגוע -
נניח זר של שושנים.

ארספואטיקה
אני מודה שעד היום הייתי צייד חרוזים כפייתי
אם צריך ואם לאו - צירפתים בדבקות לכל השירים;
כאשר גיליתי חרוז זה היה כאילו מצאתי את אהבת-חלומותיי:
מסתנוור, טופח לעצמי על הכתף - כמעט מתנשא.
וחותם בנשיקה.

יחסים
הם יצאו לבלות בפיצרייה:
עוז ואיל ובנות זוגם רוני וליה.
איל התעקש על פיצרייה ברמת החיל

יחסים
הם יצאו לבלות בפיצרייה:
עוז ואיל ובנות זוגם רוני וליה.
איל התעקש על פיצה מקפיצה ברמת החיל;
רוני הכריזה שבשבילה רק פיצה פפרוני

יצאנו לבלות ב"לחם דקל" שאנו אוהבים;
מצאנו שולחן פנוי סמוך לכביש;
מכוניות פלטו עשן וזבובים רעבים
נחתו בהמונים - וזה היה עסק-ביש;

לא יפצח נדל במחול לצליליה של סמבה
לא יכוון נתב הספינות לשדות המרעה
לא יקדים אפריל את מרץ כשהוא גם-בא
לא יצעד הסנדלר יחף בפרהסיה, כי אין זה נאה.

הומור
בין השינה לערות מתקיימת תחרות;
והפרס למנצח: כרטיס-טיסה אל הירח.

חלום
החושך בלילה מעורר נשכחות
ערגה לאומנת שלבשה מעטה
אור השחרית פותר תעלומות
של מה שהיה קודם למניין.

ארספואטיקה
בין צלע הר לבין נהר
הקים לו אוהל איש מוזר;
זמן מה עבר, האיש הואר,
יצר הוא שיר בלי לחן;

גן עדן
בליל כוכבים בהיר,
טיפסתי על סולם-מלאכים מחלום יעקב
קול מפתה להמשיך בי הפציר
אך עייפתי מאד ובקשתי ליסוב.

את הביצה שלא נולדה
לא מטרידה החידה אם תהיה
מקושקשת
מטוגנת

יחסים
ביקרתי צעירה מאד,
יפה מאד,
בבית חולים;

סלע שמדרדר מההר
לא יעצרנו דבר
עד הגיעו לתחתית
מקום בו נבלם הוא סופית;

"לך מכאן, אידיוט מחורבן,
אני לא רוצה לראות אותך.
זה הבית שלי, לא שלך,
צא מכאן",

בימינו אלה הקרים,
שבהם אפילו השקרים הקצרים רועדים מקור;

הוא זכה בפרס הגדול
יצא במחול
רץ במשעול לקבל את הזכייה
לא הסתכל ימין ושמאל

ארוטי
בכול רע יש טוב
בחלום יבש או רטוב
כך הכריז פילוסוף אחד
והבריז לפריז

הומור
בכול רע יש טוב
לכול רע יש סוף
כך הכריז פילוסוף אחד והבריז לפריז

זו סתם שמועה זדונית
חטוטרת שהדביקו לי!
טיעון מזויף שאני פרחח.
עשיתי סקס רק עם ג'

טובה ביצה אחת במחבת של אדם שמרעב מתכווץ
משתיים בקן של ציפור במרומי העץ

אף-על-פי שעמדתי על קצה אצבעות
בכדי לראות את עצמי עין-בעין
מספר סנטימטרים חסרו לי עדיין
על-מנת שאוכל להשיג תוצאות.

המוזה שלי
- טרם צאתה לחופשתה השנתית בהרים -
הניחה על שולחני תשתית לכתיבת שירים:

בלילה שבו השינה ואני החלטנו שאין בינינו דבר משותף
הדלקתי את מנורת הקריאה
שלפתי ספרים בתולים (שדפיהם עדיין דבוקים) מהכוננית
ושקעתי בקריאתם, עד שהאיר היום הצעיר.

ישנם דברים שהם בלי סוף:
מרחב השמים בו שט העוף;
כמות החול שעל החוף;

אלגוריה
חשבתי שיש לי יכולת בחירה
בין להיות פה ועכשיו בשעה שעיניי פקוחות;
לבין האפשרות להיות בכל מקום שאחפץ
כאשר אעצום אותן.

ארספואטיקה
מה זה ה"מטפורה" הזו שכולם מדברים עליה:
אולי פירושה מתה, אפורה שסופה רע?

מקום
תל-אביב הוא שם הגברת
ושינוי גדול בה חל,
ולא מדובר רק באדרת -
כי העיר שונתה בכלל:

במדינת שאננים שפעם הייתה שממה
השמיים תכולים באין עננה
וצפוי מחסור במים
כי האווילים לא מתפילים;

הומור
במידה שמישהו יתעניין היכן אני
אמרו לו בשמי תודה

מצב
בעיצומו של חורף חיפשתי חדר למגורים
שמחירו יהא סביר ויחמם ימים קרים
שיטחו יהיה צנוע ובלי שום הגזמה,
לא משנה לי המיקום, לא חשובה קומה;

בנוף של פריחה מלוא העין
רק גוף קטן ניצפה;

שניים שיוצאים במועד התחלה שונה אך במהירות שווה
לדרך שבין נקודת ההתחלה ל' לנקודה הסיום מ'

"בעצב תלדי בנים"
(כזה היה הגורל בטרם היות האפידורל).

יש אנשים שצוחקים או מחייכים בכל הזדמנות
וישנם כאלה שאצלם חיוך או צחוק
הם מחוץ לחוק וכרוכים בכזה מאמץ
שממש רחמנות.

קניתי במכולת שקית של תבלין
שעליה נרשמה אזהרה:
"מוטב לברור מאשר להלין!";

ארספואטיקה
כאשר אני "שובר את ראשי"
בחיפוש אחר מילה אחת חיונית,
ואיני מצליח למוצאה,
אני מתחייב בפני מועצת המילים העליונה,

לא לכולם שפר מזלם לזכות באחות
עם אופי כזה מושלם וכזה יופי גם;
דבר לא השתנה אצלה - אפילו לא הקול:
מי שמטלפן אליה ממהר לשאול:

אהבה
סבתא היום את בת שלושים וחמש וקצת;
את הסבתא הכי יפה בעולם;
אנחנו נורא אוהבים אותך;

גורל
התמדתי לצפות מעייני, מעייניו,
הוא פסק שהאמת נראית רק מנקודת מבטו
כשטענתי שקיים גם צדק שראוי לכולם
את צדקי הוא רמס ברגלי החמס.

הומור
אם אין אני לי מי לי?
לא זוכר- כי אני קצת סנילי;

ארספואטיקה
לא הלכתי בדרך כתיבת הספרים
כי כל מסלוליה הם שפע מילים;
כחסיד הצימצום נתיבי אחרים
ובחרתי לצעוד בשביל השירים.

הומור
נפתח פתח הזדמנויות.
כבר הייתי בסרט הזה והתלבטתי
אם להכנס בראש בריא למיטה חולה.
האם היא יכולה לספק את הסחורה?

הומור
לנכדתי שיר יש דמיון עשיר
וגם בשורה טובה לסבא:
"סבא, זה לא נורא שמעל הפנים
אתה קרח כמו הירח

הומור
"כל עצותיי הן רק לטובתך,
כי מי עוד כמוני אוהבת אותך!"
כך אמרה הגברת
בטרם שלפה עוד עצה מביכה.

אני בוחן את ההבדל
בין מה שמתרחש כרגע בשמיים ועל האדמה:
בשמיים עפים עורבים ויונים,
שנראים ממהרים ונחפזים. לא אדע אנה;
ולמרות שאין להם פתקי-הנחיות
נראה שמטרותיהם להם ידועות.

הומור
התאהב בבת-אלמוות
זהו פרט מאד חשוב:
כשנוטשת העלמה ו-
לו אומרת "עוד אשוב".

אני מכיר את עצמי;
הכרתי את הוריי,
שמעתי על סביי,
דמיינתי את סבי-הורי

"מה שלומך, ואיך אתה חש היום?"
- "אני חש איום.. .פה... פה... ופה;
ואינני יודע מה שלומי.
כי מזמן לא פגשתי אותך

בחדר ההמתנה לרופא
האחות מוזגת לעצמה ספל קפה,
פותחת קופסה גדושת-ירקות
ואוכלת מיד - בשביל מה לחכות?

בחדר ההמתנה של רופא
האחות לעצמה מוזגת קפה
פותחת קופסה גדושת ירקות
ואוכלת מיד, בשביל מה לחכות.

הומור
בחדר ההמתנה לרופא
האחות מוזגת לעצמה ספל קפה,
פותחת קופסה גדושת-ירקות
ואוכלת מיד - בשביל מה לחכות?

נמלה -
אכלה די צרכה
ונעה על השביל בדרך לקן

אל נמלי-תעופה בחו"ל
חש עם-רב עצבני ובהול:
אישים נכבדים וסמוקי-לחיים
במרוץ עם הזמן לבירה - ירושלים

אל נמלי תעופה שבחו"ל
חש עם-רב עצבני ובהול,
אישים נכבדים, סמוקי-לחיים
במירוץ עם הזמן לבירה ירושלים.

ישנם שירי כאב שנוגעים ללב;
וישנם שירי אהבה

ישנו שיר כואב שנוגע ללב

נוף קסום, ירח, כוכבים - שם פגש אותה;
רצתה הגברת לבקר במסעדה מפוארת;
"יש לי אוכל בביתי, תקבלי גורמה- למיטה,
מנה קצת אחרת -- ארוחה נהדרת".

זכרונות
אני צועד מפה למראית-עין
מסתופף בצילה של סוף הדרך
מופתע עד כמה המופשט מתעקש
להציג שם שלט של עיר רפאים.

זכרונות
חדר צחור;
מתנדבת בחלוק כחול
מביאה לי עיתון

ארספואטיקה
הבקעתי שער עצמי:
גיליתי את נקודות התורפה
הערמתי על ההגנה הטבעית
את הדילמות עקפתי מימין
הכשלתי את כל מי שעמד בדרכי.

לשכן שלי יש שתי גומות-חן - ולי אף אחת אין;
והבנות אוהבות אותן ובאות לבקרו בכדי לצפות בפלא:
כיצד מחיוך, נוצרות שתי גומות-חן כאלה;

לעתים עיוור או קשיש
- כמו ילד תמים -
בוטחים באדם פיקח,
שיעביר אותם בשלום
לצדו השני של הכביש;

המציאו לי אופי והשמיצו אותי באומרם:
"העלוב אינו מסוגל לפגוע בזבוב אף אם זה
ימתין לו בנחת על בדל מאכל שנותר בצלחת".

פוליגרף הוא מכשיר שמוטלת עליו אחריות כבדה;
להבדיל בין לבן לשחור הוא אמנם לא ידע
ואולם הפלא ופלא! - הריהו כלי של חקר
שמבחין מידית בין אמת לבין שקר.

לאלתר חיברתי שיר
בו תיארתי יום בהיר;
בת-כנף חלפה ביעף
שיגרה לשלשת אל הדף.

אחרי שנולדתי נגלה על ראשי
עלה דפנה- הוא ער אציל.
וקבעו בני משפחתי שזה אות לגילגול-נשמות
והתלבטו אם הוא שריד מעטרת של קיסר רומאי
או שהייתי בעבר מדריך בחברה להגנת הטבע

זלמן אין לו מכנסיים
הם אבדו לפני יומיים
נעלמו הם במטבח
הוא היה עצוב כל-כך;

ארספואטיקה
אשרי, איזה מזל: אני נגמל ושוב כשיר:
היום לא כתבתי אף שיר

גורל
ראיתי בגן שני זקנים, שחוחים ובלים,
מובלים על השביל בכיסאות גלגלים,
מין עצב אדיש ופנים נפולים
של חיים ארוכים שהולכים וכלים.

לא נרדמתי בלילה;
אמרתי: אשן בבוקר,
זו טעות שעלתה לי ביוקר;

לא נאמר "הנוטע געגועים הלא יתגעגע";
הייתכן שהאל כלל אינו חש געגועים
ורק אנו, בני אנוש קצרי-הימים, חשים געגועים?

"אם אותי לא תראה לידך
כאשר תתעורר עם זריחת השמש
אל תחרף את גפרור האהבה

החום הכבד נתן אותותיו בקשיי האותיות
לחבר מילים לשירים.

יש לי מקום חניה
אבל אין לי מכונית
משום-כך המקום מיותר;

שבנו לעידן השחור
שבו השתולל הטרור;

בשכנות לדירה שבה אני גר קרה דבר מוזר:
כל השכנים הם אדמוניים;
כך הזוג שנישא לא מכבר -
האישה אדמונית והבעל אדמוני;

וידוי
דבר ראשון על הבוקר אני סוקר
את דף מודעות-האבל בעיתון,
ובודק שמא שמי מופיע שם.

הומור
ביום ב' בשבוע, באופן קבוע,
הוא מבלה את שעות הפנאי בחוף ינאי;

חבשתי כובע בקור
כדי שלא אצטנן
ולא אחוש כאב-ראש;

הבולבול שר לי סרנדה של שחר על המרפסת
אני מכווץ את שפתיי, שורק ומחקה את ציוצו

אלגוריה
היום, כאשר הסתכלתי בראי,
הוא אמר לי אמת בלתי-נעימה

דודי יזון משמיע מזמור בבבוקר-אור:
"שנינו נוסעים לכפר תבור!".
אני קצת חושש אבל הוא מתעקש.

חיים קיבל במתנה אופני-פלא כאלה
שכאשר הוא מניח את רגליו על הדוושות
הם חשים לאן פניו מועדות ובלי שיתאמץ
הם מביאים אותו לכול מקום שבו הוא חפץ.

לפני זמן ניכר הייתי עובר
וזה היה נעים;


הייתי תינוק ואהבתי לינוק
כי זה היה טעים;

באופן ספונטני, אשתי ואני,
החלטנו לבלות סופשבוע-רגוע
במלון יוקרתי;

אני חושב כל העת
כיצד אני מת -
רעיון מבלבל מחוסר נסיון;

הומור
היות ועליתי מאד במשקל
החלטתי לגלות מה גורם ל"צמיג" שיגדל;

טיילתי לבדי
דיברתי עם כל שנקרה בדרכי
עם ציפורים ופרחים, הרים ושיחים
- שהרי ידוע שכולנו אחים;

הברכה: "שתחיה עד מאה ועשרים"
היא איחול רגיל של גיל, ואולם -
"שתחיה לנצח בלי אף קמט על המצח"
זו קללה לא קלה;

"בילבי" בת חמש עשרה חולה מאד וגוססת,
לא-עוד כלבה עליזה ותוססת;
הווטרינר ממליץ להרדימה;

הומור
אן אמריקאנער בחור איז געקומען צום שדכן מיט א ביטע:
"איך זוך א כלה - א קלוגע א רייכע א שיינע און א גוטע".

שני כלבים משתי גדות הרחוב, נבחו הדדית;
תחילה האחד בכעס: "האו! האו! האו!"
ואז השני בזעם: "האו! האו! האו!",
ושניהם בטירוף: "האו! האו! האו!"

יש צער ענק
בידיעה שאביך ארנק
ואמך היא זוג נעליים

דע אחמדינג'אד-אשמדאי
עם מרדכי חי
ואתה בצרה יא-גבר:

גורל
מחניק שם בתחתית
כמו לשכב הריחיים
נטמן מופשט בתוך שוחה
טורק דלתי בפני מצפו

לכל תרופה מצורף דף מידע,
שנועד להפחדה;

ארספואטיקה
משורר שיש לו שיר ללא מילים


מחפש

לשכנתנו החיננית
יש תמיד טלפון נייד ביד
ובשנייה היא מחזיקה סיגריה;

גניתי היא בתי;
גנית חייבת לרכוש קסדת-מגן לראש

היו זמנים עת טיילתי ברחוב
פגשתי צעירים כמוני ואמרנו שלום
עם חיוך רחב וטפיחה על הגב.
וזה היה אז מובן מאליו.

אני אומר לנכדי הקטן:
"אל תירא מהחושך; בחושך דבר לא משתנה",
ועל-מנת להוכיח לו זאת
אני מכבה את האור בחדר, ומיד מדליק

הומור
אחרי שניער מגופו את עודפי העפר
וראה שבודד הוא, אמר: אין דבר!
שירים כי אכתוב לא אשמע 'זה סתמי'
אספר ואצחק מבדיחות של עצמי;

ארספואטיקה
קיים כלל מאד ידוע
(שאותו חיברתי זה עתה),
שאם האורך לא גרוע
אין סיבה לבעתה.

אינני רוצה להיות כאחד הטרחנים
שללא הפוגה מדברים אודות עצמם;

הגעתי לליאת לחבוש את היד;
במרפאה, בחלוק כחול,
האחות ליאת עם חיוך גדול,
מעניקה טיפול לכל איש
שמשכיח חיש את עסק הביש

דומה שהמגף התרוקן מיושביו
כאשר סבים והורים העמיסו על כתפם
את טפם, שפתם וכלבם ובאו - ל-Seefeld
בטירול להחיות את נפשם

ארספואטיקה
אמא שלי אמרה:
אם יוולד לי בן טיפש
אז לפחות שיהיה גבוה;
אבל נולד לה בן טיפש ונמוך.

איש בנה בשביל דגיו,
בריכת גדולה בחצרו;
אך מכולם אחד אהב,
דאג תמיד למחסורו.

אני בטוח שהאל הטוב חובב שירה
לכן גורם לי לחוש רע
מביא עלי ייסורים
רק למען אכתוב עליהם שירים.

ומשסיים את מלאכתו אשר עשה
היה מרוצה מאד -
הוא לא ציפה לתגובה
שתאשר לו שהכול בסדר, יפה ומושלם

בנות הכנף עפות בשמיים, מתרוננות,
או מקננות בקן שבנו להן למשכן.
מרוצות בחלקן ומודות לאל.

- "וודאי! כי אז -
אין סובלים מכאובות;
לא דואגים מחובות;
לא נפגעים מלסטים ברחובות..

משפחה שלמה נטבחה
יהי זכרם לברכה:
סבים והורים ואתם תינוקם, קט ותם
וגם ילדתם שמלאו לה שלוש

האסלה שלי היא מקום אידיאלי בביתי האינטלקטואלי
(למהדרים: לקריאת עיתונים וספרים)

אני בן שבעים ושבע וקרוב לשיא;
האפשרויות שעדיין פתוחות לפני הן:
להיות בעל ואב וסב ונשיא

הוא אתאיסט מזדקן, מהסוג העיקש,
כשאומרים זה צחור הוא אומר זה שחור
כשאומרים לו שאין הוא משיב דווקא יש!

מיכל היי! ברוך שובך מדובאי!
כה נעמת לי ופתאום נעלמת לי;
הכרתי אותך מיד, למרות התחפושת;
עם כל הכבוד, עלי לא תוכלי לעבוד

לו ניתנה לי האפשרות
ליטול עמי רק שני ספרים
כאשר אפליג לאי בודד -

שיר ילדים
הילד דב מזכרון-יעקב
מצא ברחוב בלון צהוב;
הוא נכנס לסלון,
ישב על כיסא ואכל מלון.

נכדתי בת השנה, משמיעה קולות
- לעתים עם חיוך על פניה
או בהבעה של רצינות -
וסבורה בטעות
שכולם הבינו את "דבריה".

היה איש
ש"לא היה מסוגל לפגוע אפילו בזבוב";

אני בן מזל סרטן ולכן איני מצפה לשער האריות:
ואכן, השערות שלי כל הזמן נושרות;
מראשי בורחות הממזרות;

חשתי כדרדר במדבר
כי קמלה הפריחה
באשר לא זכיתי לעידוד ותמיכה.

יושב בבר שקוד על כוס ויסקי
תמהוני שבגדיו מצחינים,
כשירוקן את תוכנה יעבור לאחרת כי
'כל עוד יש פרוטה- משקאות מזמינים '

גורל
גומייה נועדה לעטוף כל דבר
גדול או קטן רגיל או מוזר
גמישה מטבעה ככל הנדרש
עד לגבול מסוים ואין זה חדש

אני מוגיע את מוחי על מה אכתוב;
לא, לא שאין לי על מה לכתוב
- דווקא יש לי נושאים למכביר -
אבל אני מבקש לעסוק בעניין חשוב;

אם נסקור את הדלת במבט קצת בוחן,
נגלה התקופה עת היה בה עוד חן,
כשמילאה בלי טרוניות כל מיני משימות-
של ניתוק מהחוץ או תליית רשימות.

החיוך
המבט
התמימות
הלבוש
הגינונים-
הכל מושלם.

אלגוריה
היה דרבן,
גאה,איתן,
שכל היום ביקש שלום;

הומור
כשדישדשתי עם שחר לאורך רחוב הגאווה
הגנבתי מבטים לעבר חלונות הראווה
מלא תקווה שחל בי שינוי לטובה -
אך נוכחתי בבעת בזיקנה הבלתי-נמנעת;

שקלתי במחשבותיי את העתיד לקרות:
(לאנושות; לכדור הארץ; מחלות חדשות;

מעלילות מדן שבלילות אינו נרדם:
רואים על הרצפה קמוטות טיוטות,
עם הרבה שטויות?
ובכן, הן צעד צעד לקראת היעד.

אחרי המתנה של שמונה חודשים
ועוד אחד שלא נספר בגלל השנה המעוברת -
התחפש ההר שליד הכפר לגברת
והוליד עכבר לתפארת.

הוא אוהב את כולם
ללא הבדל מין או גיל;

"אריה" כלבה של בתי
זקן מאוד משלשל ומקיא - הורדם.

הוא אף פעם לא ידע שובע;
לא היה בררן בסוגי המזונות שאכל;

הוא משחק שחמט עם עצמו
תוך דילוג לשני צדי הלוח;
היתרון החשוב: הוא תמיד מנצח
ועל שכם-עצמו הוא טופח;

גורל
הוגו שאבז את זמנו לא בזבז;
הוא רצה להיות הנשיא
מאז שהיה בשיא ועד עכשיו

הומור
נתתי לאחד מספר מכות שהוכיחו שאין הוא טוב;
השני שנראה לא רצוי אכן היה חסר-סיכוי;
לאחר עוד מספר אכזבות הגעתי לאחד שהגיב כראוי;

הגות
הזמן מתקדם בפסיעות קטנטנות
זו דרכו מתמיד את כולם להונות
שרק הראי משתנה, ולא הפנים,
ורבה עוד דרכם לעדת הזקנים.

בקשני צעיר לי זר
לומר לו אם "זקנה" היא מצב מוזר

ערפילי
זעקה מקפיאת-דם
נשמעה באישון-ליל
ובעקבותיה - שקט מחלט.

ארספואטיקה
כותב... משכתב... מתחבט... משכתב...
עץ יבש שמרוב העצים לא רואה את היער
(וגם משקפיים לא מסייעים).
פנים אל פנים על הפנים.

יחסים
היה בנה האהוב - אך הוא בה התעמר,
מייחל שתמות אבל כלום לא אומר,
כשהיא אליו חיוך טוב שולחת,
מאחל לאימו שתהיה כבר מתחת.

נכדתנו היפה "שיר" אכלה דייסה בחלב
משהגיעה לסיפוק, היא הדפה את הבקבוק
וקיבלה טפיחות קלות על הגב.

החוקרים הביעו דעה
שהעולם צעיר ויתקיים עוד מיליארדי שנים;
"ומה אתי?" אני שואל מודאג;

הלל
הם מצטננים בים, העננים;
ונצפים ברקים ומהדהדים רעמים.
והגשם דולף והחורף - חולף.

היום גרמתי חטא איום
וחושש אני מעונשו הקרב
אנסה למנוע את הרע
בתקווה שעדיין קיימת בררה

לפתע, ברגע התעלות,
הסתלקה לה הקדרות,
נכנסה היא למסתור
צופה לשעת הכושר;

החיים הם שדה מוקשים;
ישנם מוקשים-אנשים, ויש מוקשים-נחשים;
וחובה לחדד את החושים!

החיים הם תיאטרון שבו אנו השחקנים.
הגורל הוא התסריטאי והבמאי.
לפעמים עמוק המחזה כים לעיתים הוא רדוד כלגונה

הגות
כשהייתי נער בראשית דרכו, הצטיידתי בחלום;
משאת נפשי היה האושר והתכנסתי בתוך עצמי
בחיפוש הדרך שתוביל אותי אליו.

על גדה של נחל חרב דייג יושב
ואוחז חכה שלדג מחכה;


חלף הבוקר והגיע הערב ומפיש פיש;

על שפת נחל חרב דייג יושב
ואוחז חכה אשר לדג מחכה;

גורל
ערימה של פגרי "הודים";
הושמדו מחשש מחלה,
אך הנה מזדקר שם ראשו של אחד
מכולם, העמיד, לבדו שם שרד.

ארספואטיקה
אוי מה טוב, החלטתי להפסיק לכתוב:
אטמו את ראשי לכל רעיון טיפשי;
כבלו את ידי-העתיד שלא אוכל להקליד;
כסו את עיניי שלא אוכל לראות אף אות...

ביקורת
בין ספסל האופוזיציה
לכורסא של ראש ממשל,
לא מבדלת האמביציה
אלא דעת הקהל.

הומור
כאשר הרופא נותן לי מירשם
למיחוש כלשהו שיש לי אי-שם
אני קורא בעיון כל מילה בעלון
אשר מצורף למידע וגורם דיכאון.

הומור
השבוע הגיע תורו של ביתנו
לשמש אכסניה לפגישת חברים
הגיעו כולם, אנשים כלבבנו
חביבים נבונים ושבחים אחרים

וידוי
כאשר אני מתווכח עם המציאות -
אני תמיד מפסיד;

החרוזים שלי
ארוזים בראשי וממתינים לבאות;

כאשר החולדה הופיעה בחדר המדרגות
הפתרון הטבעי היה לשגר אליה,
לשיחה בארבע עיניים - את החתול
("טורף" - על פי המילון);

הומור
יש טיול לציפורי, אז כולנו באים,
שלושה אוטובוסים מלאי גמלאים,
לפני היציאה מישהו מכריז:
"איפה מוריס! תמיד הוא מבריז!"

חלום
על פסגה נישאה, בראש הר תלול,
שם שוכנת טירה, נתיבה לא סלול;
בתוך יער--עבות שעציו סגלגלים
זוחלים לכל- עבר צללים אפלים.

ברגע שאנו מגיעים לדירה
החדשה, מצפה לנו בשורה
מאת הטכנאים שבאים
להתקין את כל המכשירים;

שיר ילדים
ככל ילד וילדה
גם נדב אהב גלידה;
יום אחד הוא הלך ברחוב
עם חיוך על פניו ודמעות בעיניו

בדידות
הוא מוצא בו מפלט
ופתרון לכל צרה;
הוא דרכון לעיר מקלט
הוא בקבוק הטיפה המרה.

"אצלי מילה זו מילה:
אם תביא מהמרכול את כל שאומר
אכין לך עוגה מדהימה";

אני מתגעגע לימים
שבהם הכול היה אחרת:
אנשים מתו בגיל ארבעים;
האדם לא מדד לחץ-דם;

היו לילות בקיבוץ
בעודי "ילד חוץ"
עת התן יילל בחוץ
ואני הקטין

הילד בוכה ודמעותיו מוחה;
האם מוסיפה דמעות כי קשות הנטישות;
האב הלחוץ מציץ מבחוץ

התת-מודע שיגר לי מידע חסוי שפג תוקפו;
ברגיל יש לי מבע של שחקן פוקר,
או של ספינקס או של שר-ממשלה בעת שנחקר.

אם תהיה משקיען וחרשן
בתום שנות יגיעה תגיע לתואר;
אחרי מאמצים רבים כל-כך

חברתנו בווינה שבכל דבר מבינה
הביאה לחדרנו במלון בונבוניירה מיוחדת:
כל בונבון בגומה נפרדת.

הומור
אתמול, בטיול הגמלאים לפקיעין,
הגענו סופסוף לחדרי שירותים;
זה קרה אחרי עיכוב רב-סיכונים
(אצל זקנים כל עיכוב הוא רב-סיכונים...);

מי לא מכיר את האמירה:
"הלוואי ויכולתי להיות זבוב על הקיר!";

סאטירה
מי ומי בחללית העלומה
אשר קרבה לאדמה?
התברר שבא מנכ"ל הגיהינום עם משלחת
שמטרתה לדווח לבוס על הקורה פה בקלחת.

היכן הבחורות ההן עם הקוקו והסרפאן?;
היכן הבחורים ההם עם הבלורית והכפייה?;
למה כבר לא רואים אותם?

ארספואטיקה
צרכי המזון - במקרר
השימורים - במזווה
הבגדים - בארון
הספרים - בכוננית

ארספואטיקה
"כסף על עצים לא צומח" -
(אלא אם יושבים על ענפיו סוחרי מניות מצליחים);
"לכסף אין ריח" -
(אלא אם היה עד עכשיו בידיו של האיש שמוכר מליחים);

על חוף הים,
על חול החוף,
עולות בי מחשבות בלי סוף;
לא מחשבות של נבואה
לא על שיקרה בשנה הבאה

היא הייתה יפה ויהירה
שום גבר לא היה די נאה עבורה
אך הזמן שעבר צמצם המבחר
והגברת הצעירה הייתה לבוגרת מכוערת.

"כל הנהרות זורמים אל הים";
שבו מסיים את דרכו הנילוס הגדול,
ועושה כמיטב יכולתו הירקון-הדלפון.

ייסורים
כאב הוא התחושה הקבועה
שמתלוות לזיקנה.
הנה מה טוב ומה נעים כול עוד חיים,
ולא רע כשהכאב הוא כול הצרה.

יש לי תריסר כובעים;
בכל פעם שנכדתי התינוקת
רואה אותי חבוש בכובע אחר,
היא מתקשה להחליט אם מדובר
בסבא אחד שיש לו תריסר כובעים,

אלגוריה
בשלולית מתגוררת צפרדע זקנה
מקרקרת הרבה בלילות בלי שינה
השתתפה ככוכבת במחזות-זמר רבים
בם נושקה והיתה לנסיך שכולם אוהבים

הציפורים נותנות בשיר קולן
הפרחים מעניקים את צבעם וניחוחם
השמש והירח תורמים את זוהרם

מהרגע שנכדי בן העשר כינה אותי "גבר"
הכל השתנה בחיי:

איש ששאף לשררה נטל בידיו מושכה של סוס
וקרא:
"דיו!" "דיו!" ו"אויסה!" "אויסה!"

הרהור
לילה הוא הזמן הנאות לדמעות;
ומכל סוגי הבכי
הכי נוגעת ללבי הדמעה הקטנה על הלחי

הומור
בכף חובה אוכלים בעולם התחתון
בעליון סועדים בכף זכות;
בתחתון נהנים מאיכות המזון
בעליון מהדר המלכות.

תחושתי
איך ווייס נישט ווי מען קען דאס דערקלערן
וואס א גרופע פון מענטשן, פרויען און הערן
האבן אין זיך מיט א מאל געפונען שטרעבן
יידיש צו לערנען מיט געפיל און מיט גלייבן.

תחושתי
איני יודע איך אפשר להסביר
שקבוצת אנשים עם מראה די סביר
- אנשים רגילים ושפויים -
בהם זקן טרחן, גברים ונשים
חשו לפתע דחף ללמוד יידיש

מה הבהלה?
- "הכלכלה חולה:
הבורסה יורדת עולה, יורדת עולה";

הומור
במידה שמישהו יתעניין בשאלה היכן אני
אמרו לו בשמי "תודה!"
הלכתי לישון.

צלילי בללייקה וחליל עושים לי טוב:
כאשר אני נוטל את מזוודת חיי, יוצא לדרכי,
ניצב בפני חולית וחושש לחצות, שמא אשקע,
אני משמיע לאוזני- רוחי צלילי בללייקה וחליל
צובר כוח, מנפה חולשה- צולח ושמח.

שיר רק בת תשעה חודשים
וכבר יש לה תיאבון מרשים:
היא אוהבת הכול!
אך אם רוצים שתהיה מאוד מרוצה
נותנים לה קציצה.

כאשר המוהיקני האחרון
פגש את המוהיקנית האחרונה
מיד נוצר ביניהם קליק של אהבה;
חיפשו דירה בבירה, בשרון,
לבסוף התפשרו על מגורים בארון.

"היום התחיל אצלי ברגל שמאל,
מנוע מכוניתי חדל לפעול",
נהג שהגיע הציע להקפיץ אותה למוסך;

לעתים מזמזם לי בראש שיר
ששוב ושוב הוא חוזר

אלגוריה
הוא היה תמיד להוט
להסביר עמדותיו בחדר-התרבות.


שם הטיף לשמירה על הטבע - במישור ובגבע,
וגינה בכל-פה הפגיעה בחי ובנוף גם בים ובחוף.

אלגוריה
מטריה שחורה בשולי מדרכה
מכוסה עד צוואר בעלים של שלכת
התפרקה לגמרי ונראית כבוכה
מטפטפת, זנוחה, כבר לאיש לא שייכת.

"להבין פירושו לסלוח";
להיוולד פירושו למות;
לשוב לגן-עדן ("חוה פה וחוה שם");
להאזין לגרסת הנחש; לסלוח לו

עצב
"אין לה שום תחושה בגוף,
וגם אם אדקרנה בסיכה
היא לא תרגיש דבר ולא תגיב"
את הדברים האלה אמר לי הרופא

הומור
קבעתי מכסה יומית- שישים עמודים-
להדביק בהקדם את הפער;
השכמתי נחוש ולבשתי בגדים
וניגשתי לקטוף מהיער.

רומנטיקה
תרתי אחר "המלאך השומר"
חיפשתי אותו בימים
לחשתי אליו בלילות

הומור
לפנים, בעת שהגעתי אל הספר,
הוא סרק את בלוריתי והמסרק נשבר;

הומור
בביתנו ישנה מעלית
אשר מעודדת הליכה רגלית;
לנסיעה בה אשתי מכינה
בקבוק של משקה וכריך של גבינה.

בכדי למצוא לי מיקלט מלהט השמש
אחסה תחת צל, מחפש רעיון,
היכן המיפלט לפחד של אמש
התשובה: מקומו הראוי בעולם הדימיון!

המצב לא טוב
כאשר ראשי אינו מעביר לידי
הוראות מה לכתוב;

עצב
ברגיל -
מבחינת צעירים עתיד יש תמיד,
עבור הזקנים כל שנה היא עתיד.

הוא התלוצץ כל העת, המצחיקן;
כל שומעיו התפקעו מצחוק סביב השולחן
קולות הצחוק נשמעו למרחוק:
חי חי חי, ו-חה חה חה, ו-גה גה גה -
ללא הפוגה.

הוא נרכש למטבח שהכול בו מושלם ,
כי היה בלי ספק אז - הטוב מכולם!
במהרה התמלא במיטב הבחירה:
מעדני-אנינים - שום דבר לא שיגרה!

המקרר החדש שלי סרב לפעול;
הוא התלונן שזה עול
בעיקר בימי הקיץ החמים

גורל
נועדנו.
התרשמנו.
התאהבנו.


"נו, ו..."

ארספואטיקה
אני המשורר/
אני התובע/
אני הסניגור/
אני השופט/

החלטתי שהיום אצא מעצמי
אתן למחשבותיי דרור לרחף בחופשיות:
אשכח את המגבלות והסייגים, אצא מהמבוך

אהבה
היתה זו המעלית המורדת
אשר עשתה את הבחירה:
היא עלתה במקום לרדת,
ושם המתינה הנזירה

בעל-כנף נחת על ענף;
צייד כיוון את חצו להביא לקיצו;

שיר ילדים
הסבא של חווה
הוא לא ספר וגם לא רופא
אך הוא יודע לתפור יפה
בגדים קלים לקיץ

אהבה
למרות שהיה כה נוקשה
וכולם סביבו היו כמוהו
- כנראה עניין של גיל -
אני לא מתבייש להודות
שהוא נשא חן בעיניי

בתי אמרה
שיש לה דבר-סתר לגלות;


הייתי במתח
וגלגלתי בראשי את כל העלילות

ארספואטיקה
לעיתים נדמה לי שכבר השתמשתי
בכל המילים שהיו לי

לו תשאלו:
"אם מחר תצא לנפוש על אי
איזהו הספר האחד-הוודאי
שתיקח אתך?"

נוסטלגיה
אני מתגעגע לסרטים הישנים בבתי הקולנע הישנים:
ל"בית העם" עם גדר העץ המתפרקת שהזמינה להתפלח.
למרפסת האיתנה בדירה שצפתה על "גן רינה" הקייצי

מעל הקופה היה שלט בולט:
"כרטיסים אין יותר, הם אזלו בהחלט!"
לי כרטיס מיותר, והיתה שם גברת,
לה מכרתי אותו- ונכנסנו לסרט.

היא פוסעת כל-כך בחן
ואני הזקן
לוטש אליה עיניים ולוקק את השפתיים -

מילים הן לבנים שמאפשרות לבנות בנינים מפוארים
ואולם במקרים שבהם הלבנים נכשלות במשימתן
השיר מסתפק בבניין עשוי אוהל קטן.

הסתתמו טענותיי:
אושרו כל שיריי!

לו חילקו את גופי באופן תאורטי
הייתי מעדיף את האני העליון;

ארספואטיקה
בעבר קיויתי שפעם אהיה משורר בשל
- והרי זו משאת נפשו של כל פואט -
אך כעת בחלוף השנים אני עדיין כושל
ובכך אשמה רק העט.

הגות
הרדיו הודיע בשם החזאי
שיהיה חם
שיהיה קריר

הרופאה פקדה עלי שלמען הבריאות
עלי להרבות באכילת פירות
אז בלי להגות וללא לאות
חיסלתי את המלאי שהיה במזווה;
וזה היה שווה:

אני בוהה בחלל ורואה שיממון.
למיפקד כבר לא נידרש מאמץ:
פעם היתה זו עיר הומת אדם
ועתה תרדמה, הפקר וריק.

גם גורל לעיתים ביש מזל
כאשר הוא מפליא מכותיו ונתקל
באיש שנחוש לא להכנע לו בכלל

געגוע
הם היו צמד ססגוני ובולט,
היה בהם חן - שהראש לא קולט;
ב 'דיסטנס' הראוי תמיד היו - יחד,
בפומבי, בגלוי, ובכלל בלי שום - פחד.

סוף הרחוב שבו אני גר גובל
בשדה גדול - עם מגוון של עופות, פריחות
ובעלי חיים זעירים שטרודים במגוון עיסוקים.

גורל
ערמה עצובה, זה כל שנותר
על שפת-מדרכה ליד הכיכר,
עדות חרישית שזועקת: "נגמר,
תמו חיים והכול מיותר !"

די!


איני יכול לסבול יותר!


נמאס לי לחיות!

דיאלוג
לאחר שנים רבות שלא התראינו
פגשתי יום אחד במכר,
סקרנו מיד הדדית את מראינו
ונדהמנו מאותו הדבר.

כאשר סבתא הגישה מרק בצלחת
לחבורת הנכדים המוצלחת
נשמעת מכל עבר השאלה
האם המרק רותח או ניתן לאכילה.

נכנסתי לאוטובוס;
על מלוא רוחב הספסל התיישב לו איש בפיסוק רגליים
תפס מקום של שניים;

בטרם היותו אלמן-קש
הוגדר הוא סטטיסטית 'עוד נשוי מיואש';
אולם, כשאשתו, האלמנה השחורה,
נסעה לשוטט-לה בארץ זרה -

הומור
אני חולף בלאט ליד הראי
ואומר לעצמי שהדמות שמולי
כלל איננה שלי.

ידידיי שבו זה לא מכבר מהפלגת-נהר
בספינה בת 14 קומות,
וניסו לשכנע אותי שזה כדאי

כאשר הייתי מאד עייף,
דבר ראשון - ניסיתי לישון.
לא עזרה לי ספירה של כבשים
לא דימוי של נופים אהובים

שאל הצב מה פה אירע?
השבתי לו שעוברים דירה;

כשאשתי מציגה פרצוף זעוף
בא לי החשק להמריא ולעוף;

הרופא שלי הצהיר
שאין לי צורך להיות זהיר
מאחר ואני כבר בן שמונים
ולא אמות צעיר.

שמעתי קול זעקה בטלפון של מישהי על סף עלפון:
"יורד מבול עתה ואני סובלת מבעתה"

מעשה בציפור שחיה בדרור
אך דימתה שהיא בכלוב
והיה לה עצוב !

הציפורים מתות בסתר
אבל אני, כמו כל היתר,

ישבתי בכורסה, בוחן צל צעיר שעל הקיר;
האור שהשליכה המנורה שדלקה מאחור - הערים,
וצלי הזקן נראה כשל בן עשרים:

ידידים הביאו לנו מצרפת: גבינות בניחוח
שכל אף נורמלי שואל: "למה לי?".

הומור
"התפקד לריצה, עת לקום בשירה!"
זה קולה המצווה של אשתי הגבירה;


על זיו החמה ענני הברקים
אור יום מהוסס מתגנב לשחקים,

נתתי לו מטבע, הודה לי בחיוך,
עווית בפה-רפה, שמשיניו חסוך.
אז תר הוא במבט, בחן חיש כה-וכה,
ובהילוך נחוש - פנה הוא לדרכו.

גשם זלעפות ניתך פה אמש
והיום כלבלב, חתול ואדם
(יש פה עיוות בסדר החשיבות);
מתחממים בשמש:

גן עדן
גשם זלעפות ניתך פה אמש
והיום כלבלב, וחתול ואדם
(יש פה עיוות בסדר החשיבות);
מתחממים בשמש:

גורל
אל הבניין הסמוך הגיע אמבולנס;
הצוות נבלע בחיפזון בכניסה
והנהג נסע לאחור בזהירות רבה
על-מנת שלא להרוס את הקיר.

טבע
על אדן חלון- צמד יונים
ממריאים, נוחתים, אל הקן שבונים;
מלקטים הזרדים לריפוד הנדרש
עת יוטלו הביצים ויבקע דור חדש.

הומור
אינני סומך על שומדבר באופן אוטומטי
ולא מאמין בעיניים עצומות לאיש.
אני נופל בפח בעיניים רק פקוחות!

ליד שולחן בבית קפה -
שתי חברות משתעלות בקול רפה
ולמרות זאת ממשיכות הפולחן
והמאפרות שעל השולחן גדושות בדלי-סיגריות

גורל
הורג הורגת


הורגים הורגות

ארספואטיקה
גיליתי על פניי מבט של פרידה
כאומר שהשיר שאכתוב יהיה הספדה
לעצמי אחרון שבטרם ארון;

המתינה לטרמפ לכיוון המושב;
איכר צעיר ומחושב עצר לידה ואמר:
"אני גר בסביבה,
האם תסכימי לגמוע עמי כוס שיכר?".

למראית עין קיימת ביניהם הרמוניה מושלמת;
חיבוקים כמו בסרט, שמוצג במיוחד לעיניי חבריהם;
האשמות על בגידה - הס מלהזכיר! משום שלמען האמת קיימת אצלו
רק תחלופת נשים שבאות אליו בלילות, בחלומות.

הומור
הוא היה מקולל בהרבה מובנים
לו היתה חטוטרת והוא חש אין אונים
מדוכדך, מיואש והיה גם עני
התנחם רק בכך שהיה חולמני

השביל - שרבים פוסעים עליו,
רושם סיפורים על כל צעד ושעל:


אודות זוג מאוהב שצעד מחובק;

שביל צר שעבר בכפר
התקנא בכביש בינעירוני הומה.
הוא שאף להידמות לכביש הרחוק
והקים רעשים שנוגדים את החוק;

עכשיו, כאשר אני זקן,
אנשים מסתכלים עליי במבט
של סקרנות וכבוד, ואפילו חיבה,

השד העדתי פקוק בבקבוק
עד שמחלץ אותו משם עסקן אשר לו זקוק;
כשהוא צועד ברחוב איש לא חושד
שהעסקן התמים-למראה מעודד את השד

ארספואטיקה
שיר אינו סתם צירוף של מילים
שבחר המשורר באקראי;
מילים אינן רק מרכיביו של שיר
ששלף המשורר מן המלאי;

הומור
מכונית קרבה למזח הגלים
חלונות מכוסים ולא מגלים;
הוא משקיף בדריכות מעל לסלעים
מצפה כמו תמיד לשלבים הבאים.

אני מת לישון, עוצם את העיניים
אבל לשינה יש תכניות אחרות;
שומע אותה טורקת את הדלת
יורדת במדרגות בדילוגים;

האיש לא הרגיש
כמה טוב לו עד שהורע לו

הומור
במעטה ערפל של קרבת בראשית
הקפיד הבורא על חוקים שהשית,
מגן עדן גורש האדם כי חטא
בזיעת אפיו הוא יאכל מעתה.

הומור
אין כאשתי עוד אחת מארחת,
מטעמים שתכין כבר יצא להם שם,
כל אורח שבא ממלא הצלחת
אוכל כה הרבה שבקושי נושם.

הומור
אנו מוזמנים מהעיר למושב
לשמש שמרטפים לנכדינו,
התברר שהצמד מאוד ממוחשב
בן שלוש ובן שש חביבינו;

השעון שלי התקלקל
אז נחפזתי אותו לקלל.
ולפתע אני מתעשת ושואל:
"למה אויל עליו תתנפל;

צמחה לי ציצת שיער לבנה:
היה זה שפם קטן ודל
שבשביל שיגדל
לא התגלחתי שנה;

מרק הדלעת שהוגש לי בבית הקפה
היה טעים להפליא ומפיץ ריח;
אכלתי אותו בהנאה רבה כל-כך
עד לרגע שפגשתי בו את שערת הטבח

הייתי מאוהב חד-צדדית בעבר,
בבנות כה רבות - לא אנקוב במספר,
אהבתי אותן מרגלן עד צוואר
לא בחלתי בכלל - גם בכל הנותר.

בשעה שהירח סיים את משמרת הלילה
והשמש התעוררה למלאכת יומה,
נכדתי הקטנה וגם אשתי הרעיה
קבלו לפתע על אותה בעיה:

אדם כי יצעד בסימטה אפלה
ויפגוש בדרכו שודדים,
והיה, אם יצעק רק "הצילו!"
יש סיכוי שקריאה זו תציל את חייו.

מחאה
ממשלתנו נומי נים
מבשלים פה השכנים;
התבשיל הינו אנחנו
מניעה פתאום שכחנו

ברגע שעמדתי לפתוח את הברז
על-מנת למלא את האמבט במים
הבחנתי בתחתית בחרק קטנטן
מטייל לתומו מבלי דעת מנין ולאן.

דפדפתי בעיתון הבוקר
עם תשומת-לב מיוחדת לצילומים
והנה חשפתי תגלית שמעולם
לא הייתי מודע לה:

מדובר בסלון לעיצוב שער בלב העיר;
ולספר הצעיר אישה עם קנאת-נשות-ספרים בעוזרתו החרוצה
שללקוחותיו שערם חופפת;

הומור
מצטער!
תרמתי די והותר,

יש שלושה תחביבים שעליהם לא אוותר
ומהם אני חף:

אם אוזמן לחגוג בפסטיבל סיום קיום העולם
ב- 21 בדצמבר 2012 אביא מתנה ל כ ו ל ם

הומור
כידוע, שיטת "המיטה החמה"
היא נוהג מקובל בין ימאי-הצוללות
אבל קיים גם סידור כזה בין הזבובים הטורדנים -
ליתושות הזוללות.

צמד סוקרים צעירים ברחוב,
שאלו את אשתי ואותי
כמה זמן אנו נשואים;
השבנו ששלושים ושבע שנים;
- מה?! עם אותו בן-זוג?!

מהו פשר השתיקה הרועמת
מהי סיבת הדממה הזועמת?
נניח לזמן להשיב בלשונו:
בסוף התלבטות יתעורר זכרונו.

וידוי
אינני מחמיץ הזדמנות להחמיא:
לאמו של עולל על יופיו ובכלל
לכלבלב החביב שמשיב בכישכוש
לשממית בתקרה שלכדה שם יתוש

המאור הגדול במילים חמות:
"תרקדי רק איתי - תרקדי!
נענעי את המיני
נשיקה לי תני!"

הומור
מחזר למד שמילים מוליכות אל ליבה של עלמה
הדייג למד את יתרון הבוצית במים רדודים
הצייר למד להרכיב גוון מתאים מכמה
איש מדבר עם צאנו מעדיף נדודים

יש הכועסים עלי כאשר
אני מגלה להם שיש לי יומולדת

סאטירה
שניים נפגשו באקראי:
מהמר כפייתי שודאי
בחייו לא ראה תרנגולת חיה,
ושני שלולן מקצועי מתמיד הוא היה.

נוסטלגיה
כלום ייתכן שזה רק הגיל שעושה לי תרגיל
כשאני מדמה שהכל היה פה אחרת;
הן אזכור שתחת בתים וכבישים היו השבילים
מובילים לשיחים של צבר ובוסתן שיילל בם התן;

שמעו דבר מוזר:
בכל מקום שבו אני גר, קורה אותו דבר:
למעלית בבניין אין תוחלת:
לעתים היא מושבתת ולפעמים אינה פועלת;

גורל
בורא העולם קצב את ימיינו
שאותם נאהב עד מאד;
כשתם המועד ומגיע זמננו
בלי היסוס נבקש "אנא עוד!".

זהו אלבום התמונות שלי
מכל העונות
מאז שנולדתי -
ועד היותי לרבים-ממנות

שוחחתי עם מחשבותיי לגבי העתיד לקרות:
(לאנושות, לכדור הארץ, מחלות שיכולות להיות,
רעידות אדמה, מחסור במים, מלחמות);

בארבעה עשר באוגוסט הגשמתי חלום:
טסתי לנופש באתר שבו האוויר קריר (נא
לכבוש את הריר) והזמן הרב קופא על שמריו;

אין מומחית לחרוסת כאשתי יהודית;
חרוסת כמו שלה איש עוד לא ברא;
פעם בשנה מגויסת מלכת החרוסת למשימה;

ארספואטיקה
כאשר מגיעה לידי בונבוניירה טעימה
לא ארפה ממנה
עד שקופסתה תהיה ריקה - וקיבתי מלאה.

וידוי
השינוי הוא גדול כל-כך
מאז הגעתי לגיל הרך:

איש צעד במחשך כל חייו
אטמים באוזניו וסכים על עייניו
מדמה כי תבל כל-כולה היא מישור;

נוטל קורטוב טוב;
רע במשורה;
אמת לא מוגזמת

בכל עת תמיד, מצוי בקרבי
לפחות שיר אחד שקרוב ללבי,
וממתין בתור לצאת לאור.

זהו סיפור "נועז"
על פרשת הסוד והגז
ואני מתנצל מאוד.

וידוי
אם הגעתי עד הלום
יהיה זה צודק

זה התחיל בעבר הרחוק של חיי
השאיפה לפגוש בת-זוג יפה ומשלימה
יש לי ראש כחול
אך טרם פגשתי את אשת כיסופיי;

גורל
ליווינו בדרכו האחרונה איש שהוא רק זיכרון;
בבוא האת לכסות את הקבר נתלה בשמיים ענן
שבמהרה הגשים את עצמו - ונעלם.

אני זוכר מריבה מרה וקולנית
בין הוריי בשפה הפולנית;
זה קרה שלוש שנים לפני שאבי נפטר
בשנת תרצ"ח
ו

צעד


רעד


מעד


סעד

גורל
יעד
צעד
רעד
מעד
סעד

ארספואטיקה
אין בראשי אף שיר,
"ראש לא חדיר"
כך אפשר להגדיר.

הומור
מעתה לכול ספר שאדם רוכש
יתווסף, לשם שינוי, גם זמן פנוי

הכול התחיל ממברק
שנמסר בטעות לאדם הלא נכון ביעד לא נכון
ובו נאמר שהנמען מבוקש עקב תלונה
על פשע חמור שביצע
וכי בהסתמך על קלסתרון
הוא נידון לתלייה שלא בפניו;

ארספואטיקה
כאשר לפתע בראשי שיר צץ
אני למקלדת חיש רץ
כי אנו הזקנים לא נוטלים סיכונים
ואם אשכחנו אהיה חסר אונים.

פשפש שעף (או ש"עפה"?)
ונחת לבסוף
על בסיס צווארה של ג'ירפה;
הכריז מלא התרגשות:

החבר הכי-טוב שלי הוא המקרר;


למרות שהוא מתייחס אליי בקרירות
אני מביא לו מטעמים בקביעות

המצות עושות את מה שרוצות
מתחילת הסדר עד סופו בחצות,
מיליוני פרורים ישגרו כשהן נחצות
לרצפה, לשטיח - אף פינה אינן מחמיצות.

ארספואטיקה
יש לי בד שדבר לא צויר עליו
ונייר שעליו שיר לא נכתב
ומחברת-תווים ללא תו -

הומור
בביתנו יש הבדל בין אמש
למועד זריחת השמש:
פגה התוגה; אשתי אפתה עוגה;

הלכתי לרופא-מומחה
וביקשתי חוות דעת;
הוא קבע: "בסוף אתה תמות!"
שאלתי:"האם זה הכרחי, אחי?"

יחסים
אין יתרון לחיצי אהבות
אשר נשלחים לערלי-לבבות;
השכל הישר זועק לחולת אהבה
שישנם עוד רבים שירצו לבבה.

ארספואטיקה
יש מה שאני מכנה "ארוחות חבלים"
שמורכבות משאריות שנותרו במקרר;
ויש מה שאני מכנה "שירי חבלים"
שנכתבו ממילים שאת מקורם עוד עלי לברר.

פעם גרתי בבית-זכוכית
וחששתי מאבנים;

הומור
משעשעות אותי מחשבות על הורוסקופ-במבט-לאחור
כלומר, לקרוא בעיתון של אתמול
אם מה שצפו בבוקר שיקרה - אכן קרה,
ולהשוות בין מה שהיה אמור לקרות
לבין מה שקרה בפועל

פסנתר-כנף חלף ביעף;
שמעתי את משק-כנפיו ופיניתי לו דרך
כי הבנתי בערך במה מדובר;

יש סבורים שהפייסבוק טוב
אחרים רואים בו חיבוק של דוב;
אך הרוב קובע שמי שלא נכנס לאתר
משול לאדם שאבד במדבר.

הומור
אני כולי התפעלות מתורת הפרספקטיבה:
עצם, או כל דבר אחר, שנראה כזה מרחוק
במבט מקרוב מתברר שגודלו - לפחות שבעתיים.

אהבה
נכדתי ליה בלי ספק
רק אלי מחייכת
בלי הפסק

גורל
אני תולש, דף אחרי דף,
מלוח השנים הבלוי שלי, שתלוי
על הקיר שמעל לארון;

הצעירה הפיליפינית שצעדה לקראתי ברחוב
חייכה אלי במאור פנים ובחביבות

נתתי לנכדתי הקטנה
סוכריית-טופי במתנה.

הגות
אני סוקר את מה שאני מייחס לו חשיבות עליונה ביומיום של חיי
צופה קרוב ורחוק כדי לוודא שדבר לא יחמוק מעיניי;
ואחרי שאני מסנן את כל הראוי לתואר "חשוב" מהתפל (אחד
לשבעים),
אני מלקט את פיסות החשיבות הוירטואליות ומניחן על מאזניים

ארוטי
הוא ספונטני
עוגב, מתרפס,
כורע ברך
למרגלותיה

מצב
כאשר איש נבון
שרוי בשינה עמוקה

מכל המזונות שיש בעולם
רק חלב קסם לו תמיד;
ידידיו ידעו זאת כולם
שבלי חלב אין לו עתיד.

אשתי הולכת לישון במשקפי-ראייה
על-מנת לראות היטב את חלומותיה;
בדרך כלל כאשר אני מתבונן בה בשנתה,
אני רואה מבע רגוע על פניה,
אך בלילה האחרון היא חייכה ואף האדימה

ידוע שלפעמים חלומות מתגשמים.

לו מכול הדברים היפים שבביתי
היה קיים רק החלון הגדול בסלון,
הייתי מושיב על כורסה לידו
ידידים עם כיבודים,

אדם שמן שחש מיחוש
פתח חלון
פתח חלון, נכנס יתוש
עקץ יתוש - נשכח מיחוש

המזון דרוש לשימור הקיום
לא אכביר במילים למניעת שיעמום
אולם כל אכילה שמעל לדרוש
מגדילה את הכרס וזורעת יאוש

נוסטלגיה
אמא פולניה, כפי שהיתה לי
ראתה באופן שלילי
את בנה שמתייגע
ועם מי הוא מתרועע

במקום מגוריי הראשון הייתה גינה מימין
במקום מגוריי השני הייתה גינה משמאל

בעניין חשוב אחר בתקופה שבה
התרחשה השואה
ניתן לטעון להגנתו שאת השואה
הוא בכלל לא ראה.

הומור
איש קשיש, שליחו לא נס,
אכל אגס
בתות נגס

אחרי שסקרה את שיניי בדקדקנות
גערה בי השיננית וסבר פניה חמור:
""אתה חורק שיניים! מתי אתה עושה זאת - ומדוע?"

מחשבה אחת נכונה
מסוגלת להאיר את האופל הכי קודר בשנה -
כזיו השמש או לפחות כאור הלבנה.

ארספואטיקה
בככר המושבות - חלונות ראווה
שבהם מוצגים חרוזי תאווה
ונשים חביבות בוחרות בקפידה
ולוקחות לביתן חרוזים ארוזים;

וידוי
כלום לא יעזור: אני שומר על פרופיל נמוך
וגם אם אתרומם על קצות אצבעותיי ואשען
על כרעי תרנגולת, זו עובדה - הנמיכות.

בכדי להשתייך למאיון העליון
להיות שווה וכשיר,
חובה למלא את המזווה
בשקיות של מזון עשיר;

זמני קצר, זה נתון מצער,
דרכים רבות לנצלו יש - כבר אינני סופר;
אקרא פרוזה או כתבי-משורר;
או אצפה בחלל בחיפוש זמן אחר.

הומור
בסמטה לידנו גר חתול עולץ
שמצא משכנו על גזע עץ

געגוע
נכנס כלבלב אל המטבח אכל כתיתת בשר
את זאת ראה טבח אכזר את מפרקתו שבר
את זאת ראה טבח רחום שאת כולם אהב
תלה על קבר הכלבלב ציון וכך עליו כתב:

ארספואטיקה
יש לי פלטה - Paletta - מחולקת לשתיים
בחציה רק מילים בשניה שולטים צבעים.

אינני רוצה למות.
אני רוצה להיות מת!
כעת. באמת.

העולם נברא כך שאדם
נוסע את חייו לאט,
יורד בתחנה האחרונה
נטמן באדמה. נשכח.

ארספואטיקה
רבים מהשירים שלי הם רק טיוטות לשיר
האמיתי שאמור לבוא בעקבותיהן;

הומור
כשאשתי ובתי טסו לטיול-אביב באי;
אני הסתפקתי בבחירת הסלון שישמש לי מלון;
לבסוף הגעתי לחלון המוכר, תר אחר אגם והר

סאטירה
כשאשתי ובתי טסו לטיול-אביב באי;
אני הסתפקתי בבחירת הסלון שישמש לי מלון;
לבסוף הגעתי לחלון המוכר, תר אחר אגם והר

הומור
כשאשתי ובתי החליטו לטייל באי
אני העדפתי לבלות בסלון דירתי

הומור
כשאשתי ובתי החליטו לטייל באי
אני העדפתי לבלות בסלון דירתי;
הגעתי לחלון, שלחתי מבטים לכל עבר,
תרתי אחר אגמים והרים וכל שאר הדברים אשר מוכרים לכול גבר

גורל
הוא גבר שנולד עם פנים ללא סבר
- שלא מאפשרים לדעת
אם הוא מחייך או רציני -
ולכן הוא סיים כל משפט ב:

הומור
חשבתי שהיא אדמונית, אבל
אחרי חפיפה היא הלבינה;
חשבתי שהיא חטובה, אבל
כשפשטה המחוך היא השמינה;

היא נולדה במזל תאומים
ועל-כן זהותה מפוצלת;
חציה חרוצה וחציה מתעצלת;
כשחציה לבושה - השנייה מעורטלת

לו משה, אבי הנביאים,
היה רוכש מכשיר ג'י. פי. אס
תחת להיות כועס

לדעתי יש יותר תועלת בחיים קצרים
מאשר בחיים ארוכים, באשר
בסוף החיים מצפים בשמחה לבואך

ביקורת
רודן ביקש ממבקר אמנות נודע
חוות-דעת על עבודותיו;
הציג לפניו רישום;
אמר לו האיש שזה "נאה".

שכנתנו שרה צעדה מעדה ונפגעה בידה;
שאלנו בדאגה את בעלה: "מה אירע לשרה ?"
והוא השיב: לא נורא, זה סתם מקרה ביש:

יהיה טוב
אם בקרוב יושם קץ
למעשיו של הלץ
שאינו חפץ לחדול מלכתוב

איננו יכולים -
לחוש כיסופים למה שלא הכרנו
ולא לזכור את שמעולם לא ידענו
ולא לדעת כל דבר

שיר ילדים
כאן בגן לומדת ילדה ששמה יוכבד
אבל למען הקיצור קוראים לה יוכה;
יוכה כל הזמן צועקת ובוכה
לכן כולם קוראים לה "יוכה הבוכה";

אני בן אדם ששומר על החוק
חוצה את הכביש כשהאור הוא ירוק
לעולם לא אגנוב את תיקה של אישה
לא אוריד מלבושים מחבלי הכביסה

הומור
גם בכל חדרי - הבית חל שינוי:
רהיטים זזו ממקומם;
השעון צנח למטה עם הטלפון-
יד-ביד, מחוג עם חוגה.

החול שעל החוף
והים הגדול
נפגשים בקביעות
ויוצאים במחול;

הומור
בוקר, יום חופש, מתמתחת וקמה,
בספל קפה סוכרזית היא כבר שמה,
מלטפת את 'מיצי', יורדת עם 'רמה',
בגד-ים היא לובשת וחשה הימה .

- "אני מרגיש איום... פה... פה... ופה;
ואינני יודע מה שלום חה,
כי מזמן לא פגשתי אותו,
אז מה דעתך על מצבי, דוקטור?"

הומור
יום שמשי בעיצומו של חורף;
ברחוב שלנו חונות המכוניות כהרגלן;
על מכסי מנועיהן החמימים שרועים חתולים -
כל מכסה וחתולו. כל חתול ומכסהו.

הולך בערב שבת למסיבה;
הסיבה: יש הרבה נערות;
ממהר להתערות;
"רק פנויות רק פנויות! נשואות זה צרות"

כאשר הן יצאו משערי המפעל
עתידן היה לוט בערפל,
בחנות הן נשאו חן בעיני זקן
והוא הביאן לביתו האפל.

הגות
בתום החוויה יצאתי לרחוב
צופה-מתבונן בעוברים ושבים
פסלי-אדם נעים
שיצר אלהים - עפר מן האדמה.

אני עושה כמעט כל מה שביכולתי
במסגרת האפשרויות;
לא בבת אחת אני עושה
כי זה בלתי אפשרי לעשות הכל בבת אחת.

אלגוריה
התלהבתי מהספר
שסיימתי לקרוא היום
והוא יישמר בזיכרוני;

יכולתי להיות משורר גדול
אבל התחלתי לכתוב מאוחר מדי
וייתכן שאסיים לכתוב מוקדם מדי
שגם זה לא טוב כי אני כבר בן שמונים.

אשתי הסבירה לנכדתנו הטובה
שחובה להשליך כל דבר מיותר;

געגוע
כשהייתי ילד-חוץ בקיבוץ הן כינוני "אנקור",
זה החל באפיזודה אפלטונית אחת במקלחת,
אין ספק שרצו כך לדקור
כי "הצצתי להן" בתשוקה מתלקחת.

הסבתא יהודית - אשתי -
העניקה לנכדה החביב דניאל
מאה שקלים דמי חנוכה;
הוריו נעמי ואסף שדואגים לנימוסיו הטובים

אישה פרסיה הביאה תינוק לעולם
ותקרא את שמו "אחמדי מחמדי
ילד שלי מוצלח"
והתינוק היה קצר

גורל
ברגע שאדם נולד, מלאכים ושדים יוצאים במחול,
מהרגע שאדם נולד הולך ופוחת שעון החול;
לאט לאט, לא בבת-אחת הוא פוחת
ושמחים מלאכים ממצוות - ושדים מכל חטא.

יום ארוך הוא כל יום שאין בו פעילות;
וזו הסיבה שאני מתלונן ש"היום הזה אינו נגמר"...
אבל כאשר היום מאד עמוס אני מקונן
ש"היום כל-כך קצר שלא הספקתי לעשות בו דבר".

תולעה ורימה אוהבות את ניחוח המוות
ואני מחבב גבינה בשלה, מחלב עיזים;
דעת השתיים תמימה

הומור
לא הבנתי לאן מוליכה הדרך כשאני יוצא מכליי,
ואז, בחסדי המקרה, גיליתי שקיים שער סודי
בפתחו של מועדון חברים שאליו מגיעים היוצאים מכליהם

הגות
האם יש אלוהים אם לאו?
אלוהים נטע בנו את יכולת החשיבה
בשל יכולת החשיבה אנו שואלים

עוד בטרם יבשה הדיו
מהחתימה שעל הכתובה
התעורר החשש שיכול להיות
שהזוג החדש

מה זה אומר עליך אלופי המדהים,
אם אתה טוען שטעית בנישואים?


שאני בן אדם כי
"מי שלא טועה לפעמים הוא לא בנאדם".

גורל
יש אות לבאות ומגיע זמן
שאנשים חשים שחייהם קשים
שתם החלום והגיע הזמן לומר שלום;
וכאשר נפרדים הם שמחים בחלקם

אלגוריה
למישקפת שני צדדין
אחד מגדיל - שני מקטין.

בין החיים מתחת לפני הים
- דגים, צמחים ואנשי צוללת גם -
ישנם רבים ששמחים ממצבם:

לעיתים שומעים על אנשים
ש"פושטים לזולתם את העור";
ושאלת תם: האם לא היה זה מועיל
לו ניתן היה להשתיל במקומו
עור של פיל?

אני נוהג לשוטט ברחובות העיר
נושא תיק עם מזון-חתולים על כתפי
מעניק שבר למורעבים.

יצאתי בסוף השבוע לנפוש
אך קבלתי כאב-ראש

ארספואטיקה
אני מעיין יום-יום בעיתוני הכלכלה
העילה: יש לי מניה אחת שערכה לא בפז יסולא

יש לי צילומים ישנים
מהימים שהעבר היה הווה;

יש לנו חברה שגרה בחצור
שאצלה הראש הוא בעו"ש:

כשאבא בא סבא הולך
- לא רוצה להסתבך -
סבא הוא אוהד הפועל - ושמרטף;
לאבא רק מכבי מועדף;

נכנסתי לחנות אפנתית וביקשתי מהמוכרת
"חולצה עם kiss "

בלשונות מספר אני שולט:
עברית ואנגלית, גרמנית ופולנית,
יידיש וסינית (טוב סינית לא, אבל לך תוכיח);
ויש שפות שרק קולט;

החלטתי להפשיל שרוולים
ולכתוב שירים "אחרים"
עמידים ולא מתבלים!
אך מה לעשות ועכשיו קיץ,
אין שרוולים, ומשתנים הכללים;

כאשר לצייד יצא האדם הקדום
לשוב בשלום למערה הוא רצה;
לא חש ברשרוש והיה קצת רדום --
את עצמו בלועו של הטרף מצא.

למה הטבע כך ברא:
שהנשוי ראשו בחול
והרווק הוא כל-יכול

כאשר אני רוצה לישון
אז דבר ראשון
אני תר אחר מחשבות טובות;

הארץ הייתה תהו ובהו.
ביום השישי סיים אלוהים את מלאכתו אשר עשה:
לברוא את הכל ואת כולם;
הוא ראה כי טוב ובשבת הוא נח, ואחר-כך -

בקרקס של החיים -
כאשר ליצן רוצה להסתיר כאביו
הוא מגביר חיוכיו.

אלגוריה
כאשר עוף החול נפל למשכב
כל ידידיו הגיעו אליו:
הציפור הכחולה הביאה סגולה
ציפור-הנפש הציע לו נופש
מלך העופות - מילים יפות

מאז שגיליתי שקווי-דמיון לי יש
לנתן אלתרמן
(כמוהו נולדתי בתשעה באב) -
ולוויסלבה שימבורסקה

ביקורת
הם המוזלמנים של היום - המורעבים באפריקה;
מחד עולם של שפע - מאידך עולמם המושפל;
לבושם - טלאי על גבי טלאי על גבי טלאי, ולנו "אין פנאי".

ארספואטיקה
כמה טוב לא לכתוב;
נחת-רוח קצת לנוח;
להשבית המחשבות
עד אשר הן שבות

גורל
אורחה מגיעה לנמל התעופה
ויורדים מהמטוס טף גברים ונשים
מחרישים הם כולם, נבוכים, נרגשים,
תחנה אחרונה - חלום שהגשים.

מהיום את כל הכוחות אקדיש לשמחות
בליל באור בחום ובקור
בקיץ בחורף בחזית ובעורף.

כולי עקוץ על-ידי יתוש תוצרת חוץ
אני מעין קוסם שאת דרכו חוסם;

הומור
"תגיד לי אחי, אלופת היבשת אינה מתביישת?"
"אחי! הקבוצה האחרת היא נבחרת מובחרת!"
"אבל השלישית, אחי, ניצחה את כולם ולכן היא
מלכת העולם!".

מצב
אני איש זקן! אני מכיר את עצמי מלפני ולפנים;


אני יודע שאני הבובה הסופית מבין ה"בבושקות";
אשר מתחתיה קיימת הבבושקה שהייתי

בקיץ אני איש נרגן-עצל
תר אחר מזגן וצל;

הלכתי לספר
כאשר צמחו פרא על ראשי
ארבע פליטות שיער.

כך אני משורר:
נוטל צרור של מילים
מניחם בתיבת קרטון. מחורר.
מאוורר (בשביל שיוכלו לנשום);

ארספואטיקה
כך אני משורר:
נוטל צרור מילים
מניחם בתיבת קרטון, מחורר,
(מאוורר בשביל שיוכלו לנשום);

כל ההתחלות קשות
אך הקשה מכולן היא
ההתחלה של כתיבת שיר
כאשר אין לי מושג

טוב לחיות בזמן הביניים
שבין תקופת הילדות המלאה רוח-שטות
לתקופת ההמשך בה המוח תומך
לבין תקופת הזקנה כשרואים איך הנר כבר דועך.

טעיתי כאשר התנצלתי למרות שכלום לא עשיתי;
היא אמרה שזו הפעם היא מוכנה לסלוח;
אמרתי "בלי טובות, לשטויות אין לי כוח!"

הלל
יש לי כל-כך הרבה מילים
ליצור מהן שירים;
יש לי כל-כך הרבה ספרים
לקרוא; ללמוד; להגשים

יש לי חיוך מריר של "נו מילא, זה מה יש"
שאני משגר לדמותי בראי;

כל מכשול ניתן לעבור בשלום:
אם הגעת עד הלום אל תהיה לחוץ
פה הזמן והמקום לשאול
"מה הייתה עושה חיה במצוקה
לו עמדה בפניה אותה מועקה?"

בכל יום מימי השבוע (לרבות בשבת)
מגיעה למרפסת ביתי דוכיפת;
היא מתבוננת בי, ואני בה ושמחתי רבה

הגעתי למכולת ולא הצלחתי להזכר
מה אשתי ביקשה שאקנה.
זכרתי רק שלמצרך יש קשר הדוק למצב.

כמות אינה מעידה על איכות;
שיר טוב אחד בחודש - ששים עד שאמות
זו תפוקה מספקת שאותי מספקת;

הומור
שב מביקור התחמקות מחוכם
מטפס על מדרגות הכניסה
ונכנס לאיטי שלא להעיר
משתקע במיטה בחשאי

זקוק למזור? - איזק יעזור.


זה קרה ברודוס, פנינת העולם,
שם פגשנו את את איזק שמיטיב עם כולם

בתוך תכריכים אני רחוץ,
לא שאנן ולא לחוץ,
לא רעב ולא צמא,
לא כשר ולא טמא,

לאחר השוואה של כמות חטאים
הוחלט בבית הדין לחוקה בשמיים
שיש לאלתר לשנות תפקידים:

יש דגים בכול צבעי הקשת
ונהרות שזורמים לים
והרים רבים יש ביבשת;
אך האנשים כולם - איים?

כשאמות אל תקדישו זמן לאבל;
עם מותי יכלה אצלי הסבל:

כאשר אמות
גווייתי תיטמן באדמה
כשהיא עירומה
ואזי בוודאי אצטנן

שיר ילדים
פעם עלתה ארנבת על רכבת
שנסעה לעיר הגדולה;
היא הגיעה לעיר לא-לה
שם חשה עצמה מאד אומללה.

כשקראתי לך מלאך -
את הסמקת.
כשהצעתי לך יפה
שנלך לבית קפה

אשתי רוצה לעבור דירה
מכאן שאצלי זה עניין של חוסר ברירה,

מקבר
כבר חדלתי לחשוב על המוות
שיבוא הוא מתי שיחפוץ

לא ביוזמתי נעשיתי יהודי:
בא מוהל נחוש,
נתן לי יין לטשטוש,

איני אוהב בני-אדם שכמהים לדם:
שחובבים בעלי חיים רק כשהם בקלחת.
שאוהבים בני כנף מוגשים על צלחת.

ישנם אנשים גבוהים עם לחץ-דם נמוך
ואנשים נמוכים עם לחץ-דם גבוה;


ואנשים עקומים שישנים שנת ישרים;


ואנשים מפולפלים שמכונים "מלח הארץ";

ארספואטיקה
אני מחזר אחר המילים
לא משליך פלצור לא ברשת לוכד
בורר ובוחן מגשש ואומד
ראשי מלקט - והמחשב רושם

כאשר אני צועק "זאב!
אנשים אינם מאמינים לי;


כאשר אני מצהיר "אוהב!"
הנשים אינן מאמינות לי;

הבהמות הגסות והדקות
להלן: המבורגרים סטייקים נקניקים ועוד
אינן יודעות שערכן רב מאד.

לא לי השמיע היון המיה ענוגה
עת קרא לזוגתו להיות איתו;
לא למעני פרחה השושנה,
עת הזמינה חרק שיפיץ את מינה

שתי רעידות האדמה
שהתרחשו כאשר נכנסתי לאמבט
לא גרמו לי לסטות מהנוהג שלי -
להתרחץ לפעמים.

הרהור
לא עוד שירים חדשים לבקרים;
כי כמותם פוגמת באיכותם.

כלל לא חבל על המזון שאני אוכל
ועל האוויר שאני נושם.

הומור
גיורת בל תרצה באוזני מקובל על משיח
צועד על חוט-דק בקרקס -אל יחשוב על בדיחה
לא יכתוב עפרון אם חרטום לו שבור לא קשיח
דיפלומט מנוסה גם שותק בשיחה.

ארספואטיקה
פעם כתבתי שירים רבים בזה אחר זה
- יום בו לא כתבתי נראה לי אבוד -

אבי ז"ל נפטר כאשר היה בן ארבעים וארבע שנים;
אמי ז"ל נפטרה בהיותה בת שבעים ושבע שנים
וחמישה חודשים;
אנוכי בן שבעים ושבע שנים ותשעה חודשים;

את האדם אלוהים יצר מעפר
והאדם אהב את כל אשר יצר אלוהיו
פרט לעובדה שעל-מנת לחיות
הוא חייב לאכול חיות

מקום
וינאי הוא אדם שחייב לאכול יומיום נקניקיות
על-מנת להמשיך לחיות;
אך היות ואני צמחוני, עשיתי זאת
עם דגים וגבינות וגם שפע עוגות,
(בוינה, אם יש לחם - אוכלים עוגות).

זה לא כיף מי-יודע-מה להיות זקן;
מחד אתה חייב להיות כן
כי אין לך ברירה בעקבות המצאת המראה

הנערות והנערים צועקים ("מדברים")
בקולי-קולות, בגן הציבורי,
בשעות הקטנות של הלילה

מי שנשבר בגלל אירועים בעבר -
במהרה ייווכח שמפח אינו משפר דבר.

ארספואטיקה
יש לי מטע יבליות ששתלה פעם סבתא
בחושבה שתועלת תצמח לה מזה;
אך עתה, כמו זרזיף שיוצר שלוליות
הן התרבו בלי סיכוי שתחדלנה להיות.

הגות
פעם, מזמן, כשהימים היו ארוכים ואני קצר,
סימנתי ב-X על לוח השנה את היום שעבר;
עשיתי זאת בניחותא, כלום לא בער
ולא ייחסתי חשיבות ליום שנגמר.

לו בעולם הפוך היינו נולדים זקנים
מצעירים עם השנים
אוהבים את אבא ואימא
מסתכלים רק קדימה

לו ניתנו לי כנפיים לעוף
ונוצות לגוף
וזרעים ללקט -
לא הייתה לי שום בעיה

הומור
כאשר אני מתלונן בפני אשתי על כאב או על סבל
היא מיד מושיטה את לחיה השנייה

הומור
הרופאים הטובים המליצו על יין
מי אני הקטן שאוכל לסרב,
את כוסי הגדושה אחבוקה ברון
ואשתה מתוכה לבריאות מלוא-גרון.

הוא סבור שדרושים לאשתו שירותי חילוץ על-מנת
לחלץ מתוכה את הלץ שזקוק לצחקוק לשמע בדיחה;
ואצלו זהו חוק: "בדיחות נוצרו בשביל לצחוק!".

טבע
ישנם אנשים שהגורל העניק להם ללא משורה
כמות מסחרית של מרה שחורה;
זה כשלעצמו, מבחינת איכות הסביבה,
הוא מקרה די נפוץ ובכלל לא נורא;

אהבה
ליה בת ששה חודשים
(ואני בן שישה פחות...)
בספטמבר תעלה לדרגת פעוטון
ועד אז, אנו הסבים, "ניתן את הטון".

ליה ומיה הן חברות חדשות;
בפעם הראשונה ששתיהן נפגשו
כבר הן כל-כך יפה שיחקו

הומור
תם האוכל בצלחת
יש כבר קקי בחיתול
מנקים לה את התחת
"שעת שינה?" - זה סתם היתול.

הומור
ליה בת שמונה חודשים
טילטלה את ראשה בעוז
והיה עלינו להבין מכך
שהיא אומרת "לא!".

כדאי להשמיע מנגינה עליזה בעת כתיבתו של שיר-עצב

לי ראש קרח כהר בירח.
בבוקר יום ראשון צילצל אלי מכר
ובילבל את מוחי זמן ניכר

אני מסיט את כפתור הרדיו
מקלסיקה רוסית לזו העברית
של נתיבה בן יהודה;

הומור
כשהבית יפה וגם האשה בו נאה,
והמזגן שפועל, לה מסב הנאה,
ויתושים נבונים עוקצים רק אותה-
בן זוגה אז שלו ולילו לא נקטע.

הומור
מתהפך, שב וסב,
פעם על בטן ופעם על גב,
נשימות עמוקות ושתיית כוס חלב
לא הביאו בכלל לשיפור במצב.

הומור
התרנגול כבר קרא
אך אני לפניו;
זה כבר קודם קרה,
זה קורה לי בסתיו.

ארספואטיקה
מה טוב אם בשיר שאכתוב
יהיו רק מילים מובנות
(לא מילים שתוהות בחשש מה פשרן החדש);
כי רצוני שיהיה הוא ברור
כאשר ייקרא על-ידי הציבור.

בדירה הקודמת שלנו,
היו כיווני האוויר צפון וקדם
בעוד כל תינוק יודע שטובים הם ים וצפון,
וכי מהמזרח לא מגיע האוויר הצח.

גורל
בעבר, בכל עת צרה,
ניחמתי עצמי שגם לזולת זה קרה
הרגעתי עצמי שסבלו רב יותר -
וסובלים יש תמיד, לעולם לא חסר.

לעומת המתמודדים בתחרות רובינשטיין
שהבעות-פניהם בעת הביצוע מאד מיוסרות,
הציפורים שאני שומע כשהשחר בוקע
נשמעות לי תמיד מאוד מאושרות

ארספואטיקה
עם יד על הלב,
האם אני כותב:
משום שאני מעוניין שתדעו שהייתי כאן?

געגוע
נסעתי לבודפשט וגם לווינה
טיילתי לאורך רחובות חשובים
דילגתי על פני חלונות הראווה,
חיפשתי אהבה בעיניי התושבים;

היה לי שיער שחרחר.
כשהקרחתי טיפה
חזרתי בתשובה וחבשתי כיפה;

הומור
תופעות הזיקנה הן מרשם
שיש לו פנים לפה ולשם,
אז למה לי
לבחור בפן השלילי?

דרקולה אונן יום אחד באמבט
ומה שפלט מצא לו מקלט

שחר גר בבית שעל ההר; הוא אוהב מאוד לשיר ולרקוד;
עדי גרה בבית שבוואדי וגם היא רוצה לשיר ולרקוד;
אבל היא הייתה פעם חולה ונשאר לה מום ברגלה

למי יש "הריון חוץ-רחמי"?
התשובה היא: "ל אב"!

פעם,לפני הרבה שנים - ועוד ירח,
העיד צלצול של פעמון
שבא מוכר הקרח;
אף מוכר הנפט הריע

התלוויתי לשתי ידידות וינאיות
בגיל העמידה, שמעבירות את ערביהן
בישיבה בבית הקפה האהוב עליהן

ארספואטיקה
יש שירים שכתבתי למען השם.
כן, תחילה צץ השם בראשי ונשא חן בעיניי

בשביל למצוא את שיר
אין צורך הרבה להתרוצץ;

לעתים אינני מצליח לתרגם מחשבות למילים
מחשבות שברצוני להציג לעולם כבר כעת
למרות שאני חש שהמחשבות משתוקקות
שאהיה להן נציג של פה או של עט;

"לפיכך התכנסנו" - כך לחש לחן של שיר
שנשמע בחדרי בבוקר אחד בהיר;

אני מחפש משקיע
שביחד נקים מפעל
לייצור אוהלים;
ומפעל לייצור גלופות

ארספואטיקה
אוטוטו אני מונה שבעים ושמונה
ועד שיצמח עלי ז"לז"ל -
למנות את שנותיי לא אחדל.

נכדתנו ליה עברה בהצלחה
ניתוח שהייתה זקוקה לו
ולי נפלה אבן גדולה מהלב

ארספואטיקה
שאול תחתיות הוא מקום של תהיות;
הוא תחתית הדף הראשון בפורום
שמפריע לי לישון

נמלה קטנה עמלה כל הלילה,
להעלות את חול תשתית המדרכה למעלה
ולבנות לעצמה קן;
ואכן בתום טרחתה היה לה קן.

ארספואטיקה
נראה לי שלכל שיר יש
התחלה, אמצע וסוף;
כתבתי מספר התחלות, ומביניהן
בחרתי את האחת שאהבתי;
אבל האמצע משומה לא בא לי.

ארספואטיקה
מתפרסמות טכנולוגיות חדישות
של שימוש במחשב שיש להן
שמות כל-כך מורכבים שאני
לא זו בלבד שאיני יודע ליישם אותן
אלא אפילו לבטא את שמן איני יכול.

שתי בנות לנו:
האחת נשואה למהנדס מחשבים
השנייה לעורך-דין;

דיאלוג
"שמעתי שנולד לך נכד, מזל טוב!
אין דבר, לא נורא נכדים סימן לנכדות! חה-חה
יש לי שני נכדים חמודים ועתה נולדה נכדה,
מה זה חמודה! עד שתהיה גם לך - לא תדע".

ארספואטיקה
חסרונות:
כותב שטויות ואף מגזים.
מאוהב בחרוזים.

נכדתי שיר בת השלוש,
בודקת תדיר אם עודני כשיר;

אשתי נבונה;
אשתי הגונה;
אשתי ישרה;
אשתי מסורה;

כאשר אני פוגש מכרים או עמיתים
הם סוקרים את הקמטים ושאר "הקישוטים"
שצמחו אצלי על הפנים עם השנים;

ארספואטיקה
בעת שצפיתי מחלוני
לחלונו הגבוה ביותר של פרננדו פסואה,
עלה בדעתי רעיון

שיעור מעשי לאוהבים מתחילים:
את השמש עדיף לחבק רק במילים;


מהפיסגה הנוף מרהיב
אך טיפוס לשם מכאיב;

אלגוריה
אני מסתכל עליך, ידידי המושלם, ונזכר איך הייתי
אתה מסתכל עלי - החורבה שממול - ורואה איך תהיה;
ולבל תהיינה אי-הבנות: אין לי בכלל שום טענות.

אין לי כוח לאלה שמבלבלים לי את המוח,
ושנהנים לצורך בידור,
מהסידור שאתה יושב מולם רב-קשב ופעור-עיניים,

קצרצר
מדי פעם אני נכנס לתמרוקיה,
שואף ניחוחות מלוא החזה

אני מדבר אל הקיר
תכונה זו ירשתי מהאדם הראשון.
ובכל זאת קיים הבדל:

הוא דוקרני ומתוק מסוכר
הצבר שחיפש מזלו בנכר;

הומור
מדוע מת סיסרא?
הייתה זו יעל אשת חבר הקייני
שבראשו יתד תקעה

מדוע מת סיסרא?
הייתה זו יעל אשת חבר הקיני
שבראשו יתד תקעה

שכבתי פרקדן על המיטה ובהיתי בתקרה
"אתה חייב להתאמן" כך סחתי לעצמי;
"שנים רבות מאוד תשכב בתנוחה כזאת".

כשאני חולף על פני בתי הקפה באבן גבירול
ורואה צעירות וצעירים יפים ושמחים
חשה נפשי כשעון חול אשר שוב התמלא
- ויוצאת לאלתר במחול.

מצב
ועכשיו אני לוחש:
"אתה בן שבעים ושש!"
"כן, אתה, בן השבעים ושש,
"אל תעמיד פני חרש"...

ארספואטיקה
ידעתי שעל-מנת להיות משורר מכובד ומוכר
הכרח שתקשט את ראשי בלורית שיער;
אך מה לעשות אם לי קרחת בגלל הגן האכזר?

אווירה עכורה שררה במגירה
של הסכו"ם שבמטבח הדירה.

מה חבל ש"רועה צאן",
"משורר של כוכבים",
היה לנשיא;

ארספואטיקה
ישנן גברות שאצלן הקישוט עיקר;

"מה יקרה מחר?"
אינני יודע
איני רוצה לדעת
עדיף שלא אדע.

נער הייתי וזקנתי
והזמן שבין השניים חלף אחת ושתיים;
זוהי מהירות שאינה עברה על פי החוק
ואולם זו גזירה שממנה אין לחמוק:

שכננו הוא מהמר כפייתי
הוא אוהב להתגרות בגורל;
אבל לא תמיד משחק המזל

ארספואטיקה
פעם נאסר על הנחתום להעיד על עיסתו
ורק המשורר לבדו העיד על איכות שירתו

ארספואטיקה
חליפה מרופטת לי יש
נעליים בלויות וגרביים גלויות
וטי-שירט שאינו מבייש;

מה חלף בראשו של איש-המערות כאשר התבונן בו לראשונה?;
האם הייתה קיימת הרומנטיקה אלמלא האיר את שמיהם ולבם של
האוהבים?;
והמשוררים - דפיהם הן היו צחיחים כמדבר ונטולי רגש וחן בלעדיו.

וודאי כולכם כבר שמתם לב
מה רב סיבלו של כל אוהב;
אבוי, הסבל הוא כה רב
בכל שיר שפה נכתב.

ארספואטיקה
"בלי המוזה לא אזוזה" - מקובל,
אך "ללא חרוז לא אזוז" - זה סימפטום
של מחלה חשוכת-מרפא,

מה בסך הכל צריך איש זקן שנותר לבד:


מכשיר טלויזיה וכלב נחמד

מה שבר את גב הגמל?
זה הקש הזעיר הנוסף שהונח על גבו ושהכריע את הכף.

מה שט?
שט שיט

במדינת הגמדים יש רעש מהומה
למנהיג שבו בטחו יש נעל עצומה
נעדר פתאום האיש ומי אותה ינעל?
היטיב לחשוב גמד צעיר ובלי היסוס הצהיר:

הזמנו ידידים לארוחת-טעימה.
אשתי (הונגריה - אלא מה!)
הכינה לכולם בלינצ'ס ("פלצ'ינטה"; "פנקייק"; "קרפ")...

תגובתה של הרעיה שאני אוהב
היא אבן-בוחן לכל שיר שאני כותב;

לעתים שאיפות נשגבות מתחלפות במציאות עגומה
לדוגמה זוג צעיר שקונן על מר גורלו

הומור
אין כמוני מומחה מעשי לתורת הנסתר
מפתחות שאיבדתי היום תוכלו לחפשם עד מחר
אשתי מכנה אותי "בעל הנס" משום שלטענתה
דרוש נס בכדי למצוא דבר שהיה "פה-ממש, רק עתה".

היצר של תענוגות השינה
המריץ אותי להתהפך לצד השני
להתעלם לחלוטין מהשעון המעורר
גרע ממנו שעה למקרה שאפקח עין.

לכל אדם תחביב גואל
שמעניק עניין לחייו;
אני תמיד אהבתי לטייל
ברחבי ארץ- ישראל.

מקבר
חלפתי ליד חלון ראווה של חנות מזון לבעלי חיים;
כלבים וחתולים חייכו אלי מעל גבי אריזות מזונם;

בביתם של ילדינו עשו ריסוס
והם הפקידו בידינו את חתולתם "לולי" הרועדת;
הסברתי לחתולי במיטב המילים

על הראי אשר בחדרי נחת זבוב
ובחן אם עודנו יפה כבעבר;

הומור
אני הכלבלב שדמותו מוטבעת על נייר טואלט
מוחה בזה על בחירה טיפשית בהחלט:
להטביע דווקא את ידידו הטוב של האדם
במקום את אויביו הרבים צמאי-הדם.

ארספואטיקה
זה נורא
שכאשר כותבים שיר-רע
מיד גונזים אותו במגירה.

אין צורך להשמיע קינה
על כל מילה שאינה תקינה;

העמדתי סלסלה בסמוך לשעון החול
על שולחן המטבח הכחול שמתחת לשעון-הקוקייה

חוקי בריאות:
להרים את הסנטר,
להבליט את החזה,

מחר אני בן פ' אך אינני נרפה;
עדיין מושך בעט נושך ובועט;

כבכל יום המתנתי לבואה בדריכות
בתקווה שסוף סוף ניפגש פנים אל פנים
קולות מנעליה נשמעו במדרגות;
אני מכיר את צלילן מקומת הכניסה

בלילה התעוררתי, ונים-לא-נים החילותי
לכתוב בראשי שיר על כך שאי-אפשר
לפצח אגוז קשה על-ידי ביצה רכה;
שלעיתים המציאות מכתיבה הידברות והקרבה;

התיישבתי עם צלוחית גלידה ותהיתי
איך זה לא להיות, כזה כאילו מעולם לא הייתי;

אני יושב בסלון מול החלון,
נהנה מהנוף והרוח,
מאכילת מוז תאנה ותפוח

בחדשות ברדיו הודיעה הקריינית בשמחה:
"טיל חץ נוסה בהצלחה!".

יש יתרון ליפה על פני מכוער,
אך סגולה זו מוגבלת לטווח הקצר.
ברם, על מי שנגזר להיות מכוער
עם הזמן שחולף כיעורו לא מופר.

ארספואטיקה
אני יושב מול הצג ובוהה,
חושב שבא שיר - אך טועה:
על הצג דבר לא מוצג
ואני שוב יושב ובוהה

לרצועה קשורים השניים
צועד בראש הכלב- הב;
נגרר- זוחל בעצלתיים
זה האיש, בעקבותיו.

מעיין כדרכי בעיתון;
מתעכב על צילום בעילום;
מי הוא זה שאוחז מטה קוסמים בידו;

הומור
בפינה של בית קפה טוויתי קורים
לצוד שם זבובים וגם פרפרים;
בין אריגה לסעודה עשיתי לי מנהג:
לצפות היטב באנשים ולקבל מושג.

כשאשתי מכריזה: "הולכים לחדר הכושר!"
אין לי ספק שאני הוא השותף לצעידה,
ואני מחייך כמו זכיתי בעושר
בחושבי על הקלוריות שאחזיר במסעדה.

כל-כך יפה משתלבות המילים
עם המראות שאני רואה בגן
- של אנוש וחי וצומח -
ועם קולות האופרטה שמשמיע הנגן

את בטוחה שאין כמוך משוררת מוכשרת;
אבל, לו חשבתי וכתבתי כמוך -
ואת לו חשבת וכתבת כמוני -
אחד משנינו היה מיותר באתר

אין חברים טובים כמילים ושירים:


מילה מחברת לבבות שבורים
טוב מדבק נגרים;


מתמרנת טוב יותר, בעת משבר,
מאופני-הרים;

ארספואטיקה
למשורר כשיר
הייתה מילה אחת באמתחתו
ישב, חשב מה לעשות בה
לבסוף יצר הוא שיר.

ארספואטיקה
כאשר אני הוגה שיר נוגה
המקלדת שלי מתנגדת ובוגדת;
המקלדת שלי יש לה חוק:
כל כתיבה שאין בה צחוק - יש למחוק!

בלי הבדל של היעד שאליו אני עף
מקצים לי תמיד מושב ליד הכנף.
וכך אני עובר יבשות וערים

יחסים
איש שמרן התאהב בשכנתו החיננית
(שגם היא הייתה שמרנית).

גורל
התכוונתי להתאבד בקפיצה מנעלי העקב של אשתי.
בסופו של דבר ירדתי מהעניין בגלל פחד-גבהים.

הומור
זיי זיינען געווען א פילפארביקער און בולטער פארל
זיי האבן געהאט אזא שיינקייט דאס מען קען נישט פארשטעלן
שטענדיק צוזאמען מיט דער פאסיקער דיסטאנץ,
פאר אלעמען אין די אויגן אן מורא אין גאנצן.

"מבחינתי" - אומרת הגברת
"איש שרירים שאוחז בידו פטיש כבד
והורס קירות - הוא איש עובד";

לסבלנות זקוקים:
- מטפסי-הרים;
- פקירים ששוכבים על מצע מסמרים;

הכי אני מתעב קרום של חלב;
אחריו אני בז למי שפעם אהב
ועכשיו מספר במפח על חלב שנשפך;

אין לי בבית מאזני שקילה מדויקים
שבעזרתם הייתי יכול לבדוק
את השינויים שחלו בהיקף מותניי.

כן, ככה זה כשאתה מזדקן:
צעירים מביטים עליך כמו היית
"ציפור מוזרה שצנחה מהקן"
בן גיל לא רגיל - מקומט ומגעיל.

הומור
דיכי דיכי, די! תפסיקי! לא הכל שחור היום,
לצדדים מעט הביטי ותראי יש אור ביום.


את כותבת, שיר כואבת, עננה ביום בהיר,
בודדה, אחרת רכבת, לא לעד אדם צעיר.

גורל
הגיע הערב הגדול מכולם
כל המי ומי גודשים האולם;
טופפת על הבמה עם שאר הבנות
הקהל הנלהב מקבלה בתשואות.

אני נוהג לכתוב בלילות במצב של שכיבה
אבל העט הכדורי אינו סר למשמעתי

אצלנו זה מנהג קבוע:
ריב קטן מדי-שבוע,
"אקסטרה ריב" פעם בחודש -
אם קורה ורב הגודש.

מחשבות הן כמו משבי-רוח
הן מופיעות ללא הזמנה;
תכונתן והשפעתן תלויות במקורן:

אחרונות שערותיי נוטשות את ראשי
ואני מקיים לכבודן מסיבת-פרידה

הומור
מסעדה יוקרתית, הזמנתי "לזוג" זמן רב מראש;
המבט ששלח לעברי המלצר גרם לי לחשוש
כשאמרתי "ממתין לזוגה שאותה פה אפגוש",

ארספואטיקה
גם כשצועדים במקום בטוח לגמרי - נכשלים לעיתים;
מעידות מסוג זה לא ניתן לצפות מראש
ואולם אם הן קורות שוב ושוב - יש סיבה לחשוש.

השחפים סוקרים את הנוף משמים
- או מסלע נישא שמצוי על החוף -

האס הוא החרוץ מכולם: קם ראשון אולם הולך אחרון לישון;
המלך רגוע, כי לו ידוע, שאם יבריז, העם יחוש אליו געגוע,
ויכריז:
"המלך מת, יחי המלך!";

מאז פגישתם בליל אמש
התפתחה ביניהם מערכת יחסים -
שבה הבחור אותה הקסים;

אני סוקר את דמותי בבוקר
ושואל את הראי: "מי הטיפוס המגניב?"

ישנם שירים שמקורם בראש
ישנם שירים שבאים מהלב
(רובם משום-מה מלווים בכאב);

אלגוריה
הוא ידע למרבה המפח
שגם הוא ילך בדרך כל פח
כמו אחיו לפניו,
שסיימו חייהם באותו הקו.

מצייר במוחי מסדרון חדרים,
מסייר לאורכו, מחפש חברים;

אלגוריה
מפרשית תקועה כי הרוח לאה
מליצה אין בה די מהאיד לחלצה;
אנשיה קופאים על עמדם בלב-מים
משווים לעזרה מרוחות השמיים.

לאחר שסיים לברוא עולם,
גזר אלוהים אחרית כולם:

על פני במת החיים
חולפת לאטה משלחת השניות,
אחריה קבוצת הדקות,
השעות מתנהלות בכבדות ובקושי זזות

ערפילי
הלילה התערב לי חלום במציאות
קמתי ממיטתי שופע בריאות
סעדתי את ליבי במטעמי רוח-שטות
כאשר אכלתי כל צרכי יצאתי לדרכי;

"את יפה מאד!"
אמר הקשיש האדיב
כאשר ראה את רעננות האביב בפני הצעירה;
אולם היא לא הקשיבה למילים שברא.

היי חתולים, ציפורים,
ובעלי חיים אחרים:
אני מקנא בכם!

אהבה
לנכדי בן השמונה וחצי נשברה חצישן
כאשר היקיר פגש את הקיר.

ברגיל, נהגתי לקרוא את כל הספרים שהגיעו לידיי,
ואולם לאחרונה אינני מספיק לקרוא אף לא את מקצתם;

במרכול משלוחים
נרשמו הזמנות:
לדובים סלמונים
לקופים בננות

הומור
על כיסא אחד יושבת גברת
עם חתול מפותם לראשו קשור סרט
מקרינה דאגה לחיה על ברכיה
בגלל פחד שחש הוא הרטיב מכנסיה.

כמיהה
יש לי הרים של ספרים:
מילונים, ביוגרפיות, סיפורים ושירים,
הדרכה, אמנות ורבים אחרים,
בהם שקראתי, אחרים לי זרים.

משהו פה לא מסתדר לי:
הרופא המליץ לי להרבות באכילת
דגי סלמון למען "שיפור כושר החשיבה";

ארספואטיקה
כתיבת שירים לא יתכן שתהיה סתם תחביב;
אדם חייב להיות כשיר לכתיבת שיר.
על-כן חובה לעבור בשלב ראשון
מבחני תיאוריה לכתיבת שירים.

כל הזמן מתלווה אליי רוצחת,


יש קוראים לה "הכרס", (מגיעה בקומפלט עם "התחת")

על גורד שחקים ניצבת דירת-מפלסים
שבה מתגוררת
משפחה מחוגי הצמרת.

"צדיקים" עם אלות וסכינים בידיים
העמידו פני תם
והצהירו שבאמתחתם
רק אהבה עזה לעזה;

הומור
כשהשמש קפצה לביקור - מסיטה את
מסך ענני החורף, מאירה וצובעת
את האפרוריות השלטת -
הגיחו לפתע בזו אחר זו דמויות מוזרות
כמו מבעד לבועת חלום שפקעה

הרהור
קיים "משחק המלכים" וישנם משחקים של פשוטי-עם;


לראשון נזר האנינות והחכמה - כי כך יאה למלכים,


לשני קלות-דעת ושטחיות כי כזו תדמית ההמונים;

אנו האותיות שנועדנו לגדולות
חשות מושפלות
על שבתקופת בחירות
משתמשים בנו למטרות אחרות.

געגוע
מגן הילדים שליד ביתי
נשמע קולה של ילדה קטנה, בוכה - ולשווא:
"אבא, בוא, אני מתגעגעת אותך"
נעצבתי וצרפתי קולי:
"אבא בוא, אני מתגעגע אותך"...

מתי הבנתי שאני זמני:
בטח לא כאשר הייתי ילד
הזקנים נראו לי אז החלודים שבחלד
שאף פעם לא היו ילדים

לפעמים אנו "רואים" דברים כמציאות
ושמחים להיווכח שאינם אלא סיוט;
לעתים אנו חולמים חלומות מפחידים
ומאושרים לגלות שהם רק שקרים";

מצב
יש מתנחל בשעות הפנאי
יש מתנחל בהר, בגיא,
יש מתנחל בעט וקסת
יש מתנחל על כס בכנסת .

מטיף ללא הקדמות, לא שומט דבר
פותח ללא סייג את סגור הלב
סגנון ישיר של דיבור יש בכל שאמר
הוא חייב להגיד את מה שכואב.

הם בילו לילה שמח לאור הירח -
אך לפני שפנה בבוקר לדרכו
הוא סיכם פגישתם הלילית באומרו:
"הלבנה מקסימה אך השמש נאה פי כמה!".

נגן בא לגן מנגינות יפות להשמיע;
צהלו ושמחו הילדים
וקיפצו מהארץ ועד לרקיע.

לחגיגות העצמאות יש כבר מסורת:
לציין את יום ההולדת לקיום המדינה
בנפנוף על המנגל של בשר-כבשים, ופרות,
עופות ומתות אחרות;

הומור
"בדי עמל רכשתי את התואר מנכ"ל "
(הוא אהב נוטריקונים, כמו 'מנכ"ל',למשל)
"אדוני ה-מ-נ-כ-"ל -יש לומר, זהו כלל!"

שעוני המעורר לי בבוקר אומר:
"מה טוב שחזרת הלום!
דע שטעית והסיוט שחווית
היה כל-כולו רק חלום".

הומור
החלטתי לגרש מגופי ומביתי באופן סופי את הכאב
פניתי לדוקטור ריקי ושאלתי:
"אולי תזריקי"? "שמא תשימי טיפות או משחה"?

הראשונה שלי הייתה דיילת חיננית;
השנייה שחקנית בדרנית;
אחריה בתור חיילת-חולמנית;
והיו עוד רבות - אך אינני רוצה להלאות.

ישנו המובן מאליו כביכול,
אשר חשיבה מערערת את תקפותו:
שכדור הארץ המופלא הזה "שייך" לאדם
יותר מכפי שהוא שייך לחי, לצומח ולדומם.

לבעלי קרחת - בשורה טובה:
היכן שיש קרחת אין שיער שיבה.

גם כאשר משהו משתבש נחמן אינו מתייאש!
כי אם הדברים שרצה לומר הם חשובים,

נחשולי מילים מגיחים לראשי מכל עבר,
המה גמרו אומר ויהי-מה לחבור בו לשיר - ואני מרוצה

"מה-נפלא ניחוח האדמה!"...
- נו, ואם כן אז מה?

הומור
קמים למעני באוטובוס.
"באמת אין צורך! זו סתם כרס, אני לא ממש בהריון"
"אני בן שלושים ואחת -
אלף תשע מאות שלושים ואחת למען הדיוק. חה חה".

ארספואטיקה
למילון יש את כל המילים
ולמרות זאת אינו משורר;

הומור
שתנו בורח ראשו קרח, והוא רופא;
היא שונאת ריח, שערה צומח, והיא אחות

"נפלו פניו" של השובב,
אך כיוון שהיה עצלן מטבעו
הוא לא טרח להרימם

מצב
איש לא יכול לפגוע בי
יותר טוב מעצמי;

ארוטי
היא מהשמאל; אני מהימין;
נפגשנו באזור המרכז - והתאהבנו:
כבשתי את לבה והיא את שלי.

זכרונות
יום אחד הופיעה גברת
אמרה: "לזו היצירה דרושה לי מסגרת",
בחנה המבחר: "כן" ו"לא" עד ראשי כבר סחרחר
"דע! זה דחוף! נא הכן למחר".

חרטה
לפתע צצו אצלי בעיות
חשבתי בלבי שזו נקמת החיות
על שחדלתי באחת צמחוני להיות;

"דון ז'ואן" מאוד מצליח -
לאב-מודאג-מאד הבטיח
שאת בתו הוא אוהב;
גם ללב האם עם "אוהב" התגנב

מחאה
אם קיימת מחלוקת בעלות על תינוקת
פתרון חלוקה כלל לא בא בחשבון.
אולם אם נושא המחלוקת היא אדמה -
עם רצון טוב ניתן להגיע לכלל הסכמה.

בשל היותה מאוד כחושה
הוא קרא לה "רבע-עוף";
בשל נוהגו את שיניו לחשוף
היא קראה לו "דמוי-קוף"

"נשיקות", היא אומרת
"זה טוב ויפה, אך יש תנאי: לא בפה"

האדם ממציא תירוצים למכביר
לצידוק הריגת החיות שבטבע
הפילים מתרבים? נעצור בעדם!
(השימוש בשנהב הוא בדרך אגב).

ענף נגרר בזרם נהר
כי ניתק מעם העץ;
כי קירבה לנהר (למי שאיננו נזהר)
סופה להיות לו רועץ:

"סבא, בא לי!"
כן, מה רצונך נכדתי?
"סבא בא לי"
"סבא בא לי"

כאשר נכדיי רואים
שהגעתי לביתם הם צועקים בשמחה
"סבא בא!" למען יידעו כולם.

נכדתי חושבת שרק לה שמורה הזכות לשבת
על הכיסא שמוצב בראש שולחן הארוחה

"סבתא-יודית" ואנוכי נודדים
בין הבית לנכדים,
היא, הסבתא, מפנקת
ואני, המפוכח,
פוצח פי בזמר - כך:

בבוקר יום ראשון, עת הקצנו משינה,
צעדנו בלי דיחוי אל המטבח;
ספל קפה, ארוחה ראשונה,
עשינו כלים ורוקנו את הפח.

הוא נולד במזל תאומים
הוא אוהב את סיפור תיבת נוח
יצורים שאוסף אל ביתו החמים
הוא מקפיד אף אחד לא לשכוח

קוסם הציג בפני חסידים
תרגילים מהסוג שהם אוהבים;
מעריציו הקרובים-לצלחת רוו נחת
ומחאו כפיים על כל אחיזת עיניים

ברוח סתיו עף לו דף
ובאחת נחת, ונח על הגב;
אין חדש בדף שעף
אך כאשר תוכנו לי נחשף -השתנה המצב

מחאה
לדברי העגלה ניגלה סוד כמוס

אזהרה לכולם!:
רדו מהסולם
כי מתקרב סוף העולם!

נכדי הקטן דניאל אוהב סדר וניקיון;
ויש לו לב טוב;
אביו החביב אסף אוהב סדר וניקיון;
והיה לו לפ-טופ

סוף-סוף השתנו חיי:
כאשר נראה היה שהם תקועים ללא מוצא -
התרחש מפנה והם החלו שוב זורמים.

אני מעריץ את הגנן
לא בגלל חריץ הישבן שמציץ
כל אימת שהוא מתכופף
על-מנת לטפל בעציץ.

יתכן שתאמרו שחולצה
אינה סיבה טובה דיה
למעצר בית מרצון;

מכל זווית שאני מביט
אני מוצא סיבה לשמוח ולהודות:
הגעתי לגבורות
- בריא יחסית לגילי;

הוא ישב לידי באולם התאטרון;
הפרידה בינינו חציצה של אוויר בלבד;
הזמר שעל הבמה שר אריה מתוך אופרה ידועה;
התזמורת המיומנת ביצעה את חלקה ללא רבב;

בראשית ימיי בחלד,
כשעוד הייתי ילד,
עשיתי סימון עיפרון על משקוף העץ
לדעת בכמה גבהתי - מאד הייתי חפץ.

הוא בכלל נראה לא טוב -
האדם שתמיד, בביתו וברחוב,
אין מילה טובה וחיוך על פניו;

היו זמנים, אצלנו בבניין המגורים,
עת גרו בו הרבה דיירים;
חלקם זקנים - חלקם צעירים.

"הרקבת שלי מתקרבת לתחנתה הסופית;
אנא רקבת אל תאטי - רצוי להאיץ!
לכולם תודה על הכל;
אני מכבה את הרמקול"

גורל
כאשר הייתי ילד,
שאלתי סבתא חביבה
אם אינה חוששת מהמוות;

חייבים
לחוקק לאלתר חוק ממשלתי
שיגביל
את מהירותו של הזמן

במראהו הרגיל (דמות ללא גיל)
חמוש בחרמש לקישוט, ("לא לשימוש")
עם חיוך רחב, שחשף את שיניו,
לביתי הוא נכנס ושאל מנומס, לא להוט:

ארספואטיקה
סליחה
על חטא שחטאתי
בכתיבת שירים

הומור
את כופה.
מוצאך ממשפחת הכופים.
(גם אמך הייתה כזו).

אלגוריה
שמורת-טבע עם ים ומפרץ
שונית בלב-ים ודקלים על החוף
שלל צבעים יש לדגים שבמיים
משייט לו העוף בתכלת שמיים

פארודיה
על בית נחת עב"מ, כשבדירה גרה אלמנה שחורה;
יצא ממנו חייזר עם מראה קצת מוזר ואמר:
"אוי ויי, בחיי - זה אסון נורא!"

אנדרלמוסיה מתחוללת במוחי
העט מדלג בין מחשבות למילים
נודדות הן כמו בדואי בחולות המדבר

אני משתתף קבוע בספורט אתגרי:
"מי יוריד את מי

אמונה
"בורא העולם הוא המייפה
את כוחנו להיות לו לפה",
כך מנסים השליחים-מטעם-עצמם
לשכנע את בני האדם להפליג בדרכם.

אני אנפית הבקר
צועדת בצידו של העדר
אך איני מזיקה לו כהוא-זה.

("מספרת השכונה" סוף-סוף עונה)


"האם אתם מעצבים קרחות?"
רק עם שתי שערות לפחות ("בשביל השביל")

אני משתוקק לדעת את רזי-מחשבתך
מרגע לידתם עד הגיעם למסוף;
לא מחשבות שאת חפצה לחשוף
אלא את אלה שנעלת בכספת ראשך.

ארספואטיקה
בתרגום לועזי שירה היא פואזיה
שיר אופנתי עיקרו אנטומיה
וברור שתהיה בעיה למי שיעז - יה
להוציא מתחת ידו ללא שהיה
מילים נשגבות כמו "יונה הומיה "

בלדה
לנישוק כבר אבדה מטרה
גם חיבוק כבר איננו סחורה

ביום ראשון בו חל יום הנישואים ה- 39 שלנו,
הוא גם היום המיוחל שבו אנו עוזבים ועוברים דירה;

מורבידי
בראשי כאב בגבי מיחוש

הפוליטיקאי הקשיש הטיח
כנגד צייר הקריקטורות בעל המוניטין,
שפירסם את תמונתו בעיתון נחשב,
שהוא "חובבן, שוגה ומעצבן".

ליד ביתי עצרה מונית וירדה ממנה אישה חיננית;
וחשבתי: כלום זוהי האחת שלה פיללתי - ולשווא - עד עכשיו?

כאשר אתם אומרים על שירי שהוא:
"נפלא"; "נחמד"; "חלש"; "גרוע";
אני מודה לכם, כי כל תגובה רצויה, כידוע;

היום נקלעתי למצב מביך של חוסר בהירות;
השתלטה עלי תחושת ריקנות עיקשת חסרת פשר;

תחנת רוח בלי משב,
היא כמו פסל דומם;
משורר שאבדה לו המוזה
הוא כמו בית שומם;

האם ה"שישן" - העכביש הביתי הקטן
בעל שש העיניים - עובד עליי בעיניים?

הומור
אני מכור לעוגות.
עוגות עשירות, עוגות עתירות,
זה מכניס לי המון קלוריות
אבל זו הכנסה שפטורה ממס.

הומור
ליום הולדתי אני מקבל עוגת תפוחים
אני אוהב את עוגת התפוחים שאשתי אופה
ולא אכפת לי ששנה חלפה
ובלבד שאקבל עוגת תפוחים

הנכדים שלי מנצחים אותי בכל דבר
- אבל הרווח כולו שלי.

כל-כך הרבה עורבים
באו מכול העברים
וזעקו: קרא קרא קרא

עושה אתנחתא במחשבות
והן שבות הרבה יותר שובבות;

הומור
כאשר המאוורר
שעל תקרת חדר השינה
עושה רק רוח ודבר לא אומר -
זה טוב!

איש אחד-תמיד עגום -
לו כל דבר נראה פגום,
ללא הפסק ראשו הגה
המון סיבות לדאגה:

כאשר נולדתי בפולין העניקו לי הוריי
(אמי רבקה-גניה-רגינה ואבי אברהם-ארתור)
את השם "מיצ'יסלב" המביך למדי.

ראשית חככתי בדעתי על מה לכתוב;
שנית - שיגרתי צרור מילים מראשי
לקרקע המציאות (לנייר,לעט);

הומור
אשתי אומרת לי כל הזמן:
"Over My Dead Body"
אבל אני לא מתייחס לדבריה ברצינות
משום שהיא אף פעם לא מקיימת הבטחות.

הומור
על גלי הים שטה ספינה
כשעל סיפונה משתזפות שתי יפות
שעד כה צבען הלבן היה בולט
ועתה האדום על גופן משתלט

חגגו לי יום הולדת;
במהלך הארוע הרימו את שנותיי:
"עלה ורד, עלה ורד"

הוא מתפעל ואשתו מוקסמת
ממסעדה אחת מאד מפורסמת -
(טעמה עמה - וטעמו-אמו):

יש לי בעת מהשפעת
ואולי סרטן קטן אותי יבקר
(!I don't care)
והכי טוב דום-לב בלי כאב

הגות
על מה תשיח, שיח?
תלונתך בלשון בני האדם מה היא?
דוקרים ענפיך, עוקצים קוציך,

אלגוריה
זה סיפור מעשה על סיר ומכסה
שדרו יחדיו כזוג מאוהב
אבל מה, בגודלם לא הייתה התאמה:
הסיר היה קטן ומכסהו גדול
הוברר שזהו פגם אשר ניתן לסבול.

מחאה
דקה לחדשות וברדיו זמריר
שמציע לרכוש המוצר הנדיר;
שומע זאת דל, מאזין העשיר,
לראשון סתם דיבור, לשני כל מחיר.

וידוי
שבעים וחמש הוא גיל טוב בשביל לחיות,
אך גם גיל משביע-רצון בשביל למות;

יוד ראויה ליחס כבוד;
אין זה סוד שכף, נון, פה וצדי סופיות
מתנשאות לגובה רב,
ואולם, על חודה של יוד הקטנה

וידוי
אינני פוחד לחיות -
כל עוד יש קרקע מוצקה מתחת לרגליי

הגות
כשאנו זוכים לקבל מתנה:
ספר; תקליט או מוצר של אופנה,
התנאי להחזר [על-גבי קבלה]
שיהא הוא מושלם וללא חבלה.

האיש הראשון עסק כל חייו
בעבודה קלה אשר אהב;
לו כל שנה חלפה כמו שבוע
הוא מת די צעיר, אבל רגוע.

כאשר אני רוכש כרטיס הגרלה
שהפרס הגדול בה הוא מיליוני שקלים
אני לא עושה זאת בגלל הכסף;
ההפך הוא הנכון: אני שובר את ראשי

שאל אותי דניאל, נכדי בן החמש:
"סבא למה כל-כך הרבה ספרים לך יש?"

גורל
כשחשתי שמתקרבת הרעידה,
הייתי נחוש ויהי מה להיזהר ממעידה,
(חובה להיות זהיר כשזה קורה בעיר:
מהרס הדירה, מנפילת חפצים, מעקירת עצים).

הומור
כשחשתי שמתקרבת הרעידה,
ראשית דבר קדתי קידה,
(חובה להיות מנומס כשפוגשים רעידה
ובנושא נימוסים אין ידען כמוני)

כשחשתי שמתקרבת הרעידה,
ראשית דבר קדתי קידה,
(חובה להיות מנומס כשפוגשים שוני
ובנושא נימוסים אין חביב כמוני)

אלגוריה
שיטה לחיים ארוכים של קמצן:
הוא רוכש מוצרי-מזון שתאריך התפוגה שלהם רחוק
וממתין עם אכילתם עד לרגע האחרון
בטרם ירכוש מוצרים חדשים שתאריך התפוגה שלהם רחוק.

"שלום, עם מי יש לי הכבוד?"
- אני מלאך המוות.
"סוף-סוף רואים את הסוף;
אתה קצת חיוור ונראה ממהר"...

רוח עזה ופתאומית
נשבה בגן שמול ביתי;
אולי בישרה את בוא הסתיו
או שימשה חיל-חלוץ לשרב;

בבוקר וגם אחרי הצהרים
אני מאכיל להקת דרורים במרפסת ביתי;

הומור
הוצאת כספים יותר מההכנסה - היא הרס;
הכנסת קלוריות רבה מההוצאה היא כרס;
אין חדש באלה הדברים אותם מכיר כל איש
אך להפיק המסקנות מהם הרי זה עסק ביש.

כשהם "יפים" - נופת צופים
(דבש מעולה ומשובח) -
אינני אוהב את שיריי כל-כך

אנשים הם כמו עננים הנעים בשמיים
שיש בהם חרוצים יעילים ומביאים גשמי-ברכה
וחולפים עם הזמן והרוח;
אחרים מצלים כשהשמש יוקדת
או מוסיפים עניין לתמונה שצייר אמן;

אני יכול לחיות
בלי להגיע לפיסגת האוורסט -

בחצר ביתי גידולים יש המון:
פרחים, תפוחים ותפוז ולימון
ומיני תבלינים ובהם הכמון
אולם מה שחסר בה הוא עץ המצפון;

מה דעתך גברת שדבר ראשון נלך לסרט...
ואחר-כך למסעדה...
ונקנח בגלידה...

חלום
הגעתי לחדר שהזמנתי בבית מלון בגן עדן
וצפיתי מבעד החלון בנוף המדהים,
ניהלתי שיחת חולין עם הגננים
הם הצביעו בהתלהבות על העננים

כאשר אני ניצב על פסגתו של הר
וסוקר את הקורה סביבי:
מהמערב מגיעים ניחוחות של ים ודגים;
רוח צפונית מביאה עמה קור מהקוטב;

הומור
עשו לי חג טגנו לי דג
בלי הראש ובלי לחשוש;
כן, ככה טוב: דג ללא מכאוב

כמיהה
עשו לי חג טגנו לי דג
בלי הראש ובלי אידרה;

מגיע הגיל שבו אנו חדלים לספור
את "השנים שחלפו עד שהגענו הלום"
(אני "לא סופר" 78 שנים...)

ארספואטיקה
קול משמיים בישר לי אמש
מה משותף לכל הקיים מתחת לשמש:

הומור
מרגע הפגישה היא נקשרה אלי בכל הנימים
ונכרכה סביב צווארי עד מחנק;
אמרתי לה: easy, easy אל תפריזי!

שמש! אתה מתייצב לך בגבעון דום
ואני ניצבת בוכה בעמק איילון;
איני מצליחה לישון
כי אנו כמעט שלא מתראים.

גורל
מאוהבת היא חגה פעמים מספר
בתוך מסעדה שעליה דובר
מתבוננת בדאגה לכל עבר
לבל תחמיץ פגישתה עם הגבר

ארספואטיקה
הנכדים שלי שואפים לגובה -
ואני מתכווץ;
אין ספק, שבאיזושהי נקודת- זמן
הגבהים שלנו ישתוו
ואז אברכם שימשיכו בדרכם.

שלחתי בקשה לבבית
לקבוע פגישה עם אבינו שבשמיים.
כעבור יום-יומיים הגיעה תשובה חיובית;

אלגוריה
החיים הם מרוץ לניצול קצבת הזמן:
תחילה אתה מקבל אשראי של שנים
שמנפיקים לך מהשמיים
ברוחב-לב, יש להודות - (הרבה תודות

זו ממש לא בדיחה:
הצטיידות במקל הליכה;
איך כולם נותנים לך יד

אף פעם לא הייתי ילד - כך רצה הגורל -
ומשום כך אני ילד תמיד. מן כזה חולמני.

פעם, כאשר הייתי רווק הגעתי לפונדק;
הפונדקאי היה מאד שמח אותי לארח
"בתנאי שיש לך כסף במלאי";

וידוי
"אמא, למה כל הזמן קנית לנו רק נעלי-לכה שחורות?"
"אבא, למה כל הזמן הכנת לנו לבית הספר שתי פרוסות לחם כהה"

ההורים בחופשה והסבא משכים
עם נכדו הקטן לפינת משחקים

קיימים אנשים שמכל שהיא סיבה
הם לא היו בסביבה
כשחילקו את חוש ההומור לכל העדר
או שסתם במקרה הם טעו בחדר.

איזה פיספוס קרה לסיזיפוס:
כל אימת שהגיע אוטוטו לפסגת ההר
נשמטה וחזרה האבן לתחתית הנהר
ושוב נשנתה אותה עלילה - וחוזר חלילה.

בכל אשר עשה - נכשל:
הספרים שכתב נכשלו בהפצה;
תערוכת ציוריו לא זכתה להצצה;
השירים שיצר לא זכו להמלצה;

נגד השמש הקופחת
המציאו שמשיה וגם מקלחת;

כאשר טיילנו בפארק הירקון
אשתי שיחררה לאויר העולם אמירה אופיינית
תוך התבוננות מהופנטת בנוף ובעוף:
"יש כאן ציפורים שעוד לא המציאו אותן".

פניי הם כמונה של מונית
שרושם את שנותיי
ואת המרחק שעוברים חיי;

חיפשתי מספר טלפון.
גם את שם האיש לא זכרתי.
ברגיל אני נעזר בזיכרון המחשב
שם כתובים הטלפונים החשובים לי.

זכרונות
פעם, מזמן,
בימים שהחול על שפת-הים
היה כחול-אשר-על-שפת-הים,
והיו גם שנים טובות
(כי טרם המציאו את החובות)

פעם היה לי כלב©
אבל עכשיו אני אוהב לטייל

פעם, היה לדיבור איזה טעם:
ויכוח התנהל על מי-מנוחות;
מאום לא הסעיר את הרוחות;

הגות
על חוף הים משתרע צמד עגום
איש צחור ואיש שחום
מפקירים את פניהם לחסדי החמה
בשאיפה לגוון שחום או לבן - בהתאמה

מקום
מטאט-רחובות, בין שאר החובות,
חייב לפנות פרחים של שלכת
שצונחים-אין- קץ מהעץ למדרכת
ואינם מותירים לו סיכוי לאף רגע פנוי;

בבית העלמין, בעת הלוויה,
ראיתי קופסת שימורים ריקה, זרוקה

ארספואטיקה
אל תעזביני מוזה יקרה,
אלמלא עזרתך אנה אני בא?

שנים רבות הוא העניק לנו שפע צל
לבסוף - גילו נתן בו את אותותיו:
עליו נשרו; ענפיו יבשו; וגזעו שח מזוקן.

הומור
הייתה לי תחושה שמשהו "מתבשל":
הבחנתי בהבעה של אי-נעימות על פניה של אשתי;
וגם שתי בנותינו, שהמתיקו-סוד, הרכינו ראשן;
ונראה היה בעליל שמיד יפרצו בבכי.

הומור
איני מתקשה להפרד מעורי המגרד;
מראשי הקרח; מהמקומות ששיער בם לפתע צומח;
מגברות לא נכספת; מידי הרופסת;
מרגלי הצולעת; מעיני הדומעת

בשלולית חיי אין פרחים גם עסקיי אינם פורחים
ורק עורי המתענה להגדרת "פריחה" עונה

עיניהם ופיהם מביעים אהבה
אז למה לבי תאמר: "תאווה"?
כלום לא תיתכן חיבה לזקנים,
אהבה לא-תלויה לרבי-השנים?

בשישי ושבת הם נגלים
ברחובות, בגינות ובכל השבילים -
האבאימהות - שהם בשאר הימים - רק האבות

הרופא הזהיר אותה:
שאם לא תפחית משקל
צפויה לה דלקת פרקים קשה

איש לא הבין
מדוע העוזרת
כאשר סגרה את הדלת
והלכה לביתה לנוח
הותירה את ברז המים פתוח;

מטייל לאורך הירקון ומדמיין - "זה מיסיסיפי!".

ארספואטיקה
פתחתי מספרה לשירים;
כשבא אלי שיר, מתבונן בראי
מבקש שאתאים לו תסרוקת;

צב אשר כל-יום-תמיד
על בטחונו מאד הקפיד,
החל פתאום-על-פי עדות-
לנהוג בדרך התאבדות.

אלגוריה
צב ששכן בשלווה במעונו
הכריז פתאום שנמאס שריונו;

צומת הוא המקום
שבו עלי להחליט:

ראש הליכוד הולך לאיבוד
האימא של קדימה צועדת אחורה
"מר בטחון" רוקד הורה כי אינו מעודכן
האיש עם הזקנקן קיבל שוק ורוקד קוזצ'וק

אני אתבדח עד כלות ימיי!
הגם שלא כולם אוהבים את בדיחותיי

שאבנו את האבק מהרצפה הלבנה;
עשינו ספונג'ה לתפארת;
כאשר סיימנו צצו על הרצפה
בזו -אחר-זו חתיכות שחורות;

"יש לי רמת-משכל כשל גגרל!"
(...שהפסיד בכל הקרבות...);
"אני שחיין מצוין!"
(...שכמעט טבע במי מעיין...);

אימפרסיוניסטית
וציירתי שביל בין בתים ועצים -
ועליו עקבות-גלגלים חרוצים;
בבתים חלונות, וגם דלת כניסה;
ובגדים שתלויים שם על חבל כביסה.

ציפור הנפש שקעה ברפש
כי זו דרכו של האדם:
גם על היקר מכול - הדם - הוא לא יחמול

כל הורה מתגאה בתינוק שהביא לעולם
שאין כמותו ולא היה מעולם
מצפה לשבחים שירעיפו כולם,
"הוא חמוד ויפה - מס אחד בסולם".

לכל אדם יש צל
ואולם קיים הבדל
בין צל של זריז לצל של עצלן
בין צל של גדול לצל של קטן

ארספואטיקה
כל שיר מתחיל את דרכו בבית הראשון
הולך קצת לישון, אוכל כריך ומדלג לבית השני,
ואז - אם צריך - צועדים הם יד-ביד בדרכם
אל הבית השלישי שממתין לבואם.

ארספואטיקה
לעתים נדמה שנגמר,
ואני מיואש,
פן לא נותר שום דבר
שעליו עוד אפשר

יחסים
צריף קטן בלב מדבר;
שה; אתון; גמל והר.
פתחי; מגדי-ממצרים;

הומור
אהבתי לטייל עם החברה להגנת הטבע.
מאד לא אהבתי את הצלמים
שאצים-רצים להנציח את הרגע

יחסים
הוא נהנה לשבת תחת גפנו ותחת תאנתו
לעצום את עיניו ולהאזין לקוורטט,
אסיר תודה לבורא העולם בורא המוזיקה.

לא יכולתי לישון
בגלל התרברבות האיש
שהדגיש
שקנה קוטג' בסביון;

לא יכולתי לישון
בגלל התרברבות האיש
שהשוויץ שקנה קוטג' בסביון.

כבר נשר העלה האחרון מעץ עלומיי שנמוגו -
ואני מתבלה.
הגיעה שעת ערביים, ואני תקוע במבוך
אשר כל מבואיו סתומים;

כשרוזה נותנת בשיר קולה
כולם זועקים "זה עסק ביש!"
חוצים בריצה את הכביש
ובורחים לכל עבר.

"אני הייתי לפניך!"
"לא נכון, אני הייתי לפניך!"
אני הייתי ב-1931. מתי אתה היית?

"אני הייתי לפניך!"
"לא נכון, אני הייתי לפניך!"
אני הייתי ב-1931. מתי אתה היית?

אחרי עשרות שנים של שלווה ושל אושר,
קרעו את דממת-הליל קולות:
"מחר תירשם למכון הכושר,
תעשה הליכון ותרים משקולות!".

הומור
מנצח נודע עלה לבמה
הרים את ידיו וקמה דממה
ולפתע השמיע הנבל מין צליל
אחריו בא תורו של נגן החליל

ניגשתי ב"סופר" בתל-אביב
לקופה המהירה של אולגה הקופאית האטית,
זו שלא יכולה להחליט
מהו שם המוצר ומהו המספר

שוד ושבר:
מדי בוקר בארבע
נשמע קולו של הגבר;

דבר-מה השתבש
אם בעיתון עלי נכתב:
"המנוח נגאל מייסוריו"

הומור
אלה תולדות הקורות את אביגיל אשת חיל;
אם שמה הוא "אשת חיל" אז שם בעלה הוא חיל- נכון?
ושמות ילדיהם שלום, ניר, מוזס ובבו, כן ירבו?

דיאלוג
"סבא, למה אתה תמיד עם כובע?"
כך הוא חד יום אחד ותפסני נדהם,
"אתה יודע שאפשר גם לומר מצנפת?"
ניסיתי להתחמק מדיון בנושא.

הורידוני בארון עם נייר ועיפרון
למען אכתוב את שירי האחרון
על שורשי הפרחים
שעכשיו הם לי כאחים.

פתאום בא לי לכתוב שיר סביר
שבו רק טוב ואמת;
ואולי קורטוב של רע ושקר
ושמא יצוץ קמצוץ של מצב

יחסים
איש שקט מטבעו
שאת מילותיו ברר קפידה
-בלתי ראויות לא עברו מפתנו-
עד ליום בו הכריז מרידה.

קיים מקום רחוק
שאין בו חוק
ומי אשר מאס בחייו
אותם לשאת אינו חייב

לא קלים חיי כינה;
להיות כינה פירושו צרות למכביר:
כולם מנסים אותה להדביר;
כל תרסיס, כל תכסיס;

הומור
באנו כשהלילה נפרד מהיום;
ציפורים עוד עשו חזרות ברישול;
חשבנו-"נהיה חלוצים במקום!"
אבל כבר מרחוק חשנו ריח- בישול.

הומור
נרפה האדם כמו אדוות הגלים
בשמורת שהמציא הקרויה גם עיר
בחודש תמוז בו כולם עצלים;
ותלויים בלאות העלים על עצים
עורגים אל הסתיו החדש, הצעיר

גורל
חיי האדם:
נולד;
חי;
מת.

איני רציני. ניסיתי. בעייני שניסיתי
ניסיון מתוחכם - אך הושבו פני ריקם.
תמיד כשאני נזכר שאני זמני
אני מחייך בחיוך אופייני.

מסוק נוחת, בקתת-חלום,
חיוך רחב, מיטה של סדום;


הסו-הס, דומו-דום
עם מובל אל השלום.

כלבלב שזכה בעצם כתשר,
חלף-והעצם בפיו-על פני גשר;
אך דמותו הנשקפת למטה במים,
נראתה לו ככלב אחר-עם עצם כפליים!

ביקורת
היבשת מתמידה בצביעות
מגבירה שחצנות של תפארת
גיאוגרפיית איכות מסתיימת אצלה
בשלמות של עצמה ושלילת כל אחרת

שיר הקטנה מוכנה תמיד לציות לכל ציוץ
- מהר וכמיטב יכולתה; סיסמתה:
"לפקודה תמיד אני תמיד"

שכנתי רכלנית:


הביאה ישן
ולקחה חדש

באדרון נדונה תמונת פרימדונה,
יופי שחלף ונזקק לליטוש;

קררר הוא נחל דן בקיץ ובחורף
ומי שבו טובל - סובל;
אבל כשהגענו מהחזית לעורף
וטבלנו במים בקבוק שיכר

הומור
אנחנו עם ג'וקים ממש בסדר:
כשאך רואים ג'וק שנכנס לחדר
- מתרוצץ כמטורף, פעם אץ פעם עף -
מפנים לאורח חדר נפרד
כי כולנו בורחים והוא נותר בו לבד.

הרהור
קשה לדמיין
המצב בו המוח דומם
ואתה לא נושם

כאשר פתחתי את דלת ביתי
פרץ פנימה משב רוח מדברי עז;
כאשר שכחה המהומה הבחנתי
על הרצפה בקשקטן.

התבוננתם בראי על קיר אי-שם בעיר,
- מתפעלים ממראכם (או מאוכזבים) -
וחשבתם שבכך תמו עגבים -
דעו שאלה סתם כזבים:

ארספואטיקה
נדחקתי למעלית שהייתה
צפופה עד מחנק;
כאשר זו הגיעה ליעד
הייתי, לרווחתי, הראשון לרדת.

כבר שתיים אחר חצות וצפוף בגוף
מה יעשה הוא קודם: יגרד? יכאב?
דרושה לו תכנית-אב!
והוא עובר לביצוע
כי מרגע לרגע יותר גרוע.

הלל
הנני מודה לגופי בכול לבי
על ששרת אותי כך, בנאמנות,
משך שנים רבות כל-כך.

כיצד ניתן לרכוש רגיעה בעזרת הדמיון:
שכח מהמינוס בעו"ש או דמיין שיש בו מיליון;

אל מעבר לגבי באימה היא הביטה
צווחה נמלטה מפיה הפעור
הייתי סבור שפושע איום חדר לביתי מבעוד יום;

צפיתי בנוף הקסום של הגן
שנשקף מבעד חלון הסלון;
כשלפתע הכריז החלון:
"רק בזכותי נצפה לך הגן,

חרדה מאד לנפשה החיה
כאשר רודף הטורף ולהרגה חפץ;
ברגע זה אני עוצם את עיניי
בכדי לא לראות את הקץ;

שיר ילדים
בכל ערב בשבוע, החל בליל ראשון,
הפרה מו, מו, הברווזון גע גע, והכלב האו האו,
- חבריה של ליה - הולכים עמה לישון;

רופא השיניים שלי הוא לפחות
איש נעים-הליכות
ובקי בתורת הכפל;
איננו תתרן ואיננו ותרן
אך יש לו תנאים:

רופא השיניים שלי הוא
איש נעים
ובקי בתורת הכפל
איננו תתרן ואיננו ותרן
אך יש לו תנאים:

נכדתי הקטנה "שיר"
רוצה לעשות הכול "לבד" - וזה נחמד:
לפרוס את מפת-השולחן;
לשים עליה "לפחות": מפיות,סכו"ם וצלחות;

יושב ליד המקלדת
רוצה לכתוב שיר מלא-חן
על היופי שיש למולדת
ועד כמה חשוב השכן;

הומור
מאלה המעשים אינני חף:
מכתיבת שירי-ילדים

במסיבת יום העצמאות אצל רבקה
עלו זיכרונות מתקופת המאבק
וכול אחד תרם את חלקו בצ'יזבט מאובק.

אלגוריה
ריבוא רעמים השמיעו קולם - אך העולם נאלם
הכל נדם ונותרתי שם לבד, בן אדם.

שירים שאהבתי פעם
עכשיו אני אוהבם אף יותר;
זמרים שריגשו אותי בימים ההם
זמרתם מחממת את ליבי עתה פי כמה;

ביקורת
זבל זה סבל? תלוי את מי שואלים:
"אין כטעם הזבל" בטוחים חתולים;
עכברוש מסכים עמם בניד-ראש;

הומור
יכולתי להיות צנחן - לוא היה לי האומץ,
להיות מיליונר - אבל יש לי רק קומץ,
להיות ממציא לוא היה לי פטנט,
- שחקן-תיאטרון, לוא היה לי טלנט,

הומור
פעם בחודש אני מתיישב לתייק את הדואר שהצטבר:
חשבונות וכולי.
אני שונא לתייק בכלל ובמיוחד חשבונות וכולי.
אלא שאז אני מגייס לעזרתי את ריי צ'רלס

גורל
מתאחד עם כורסא
רגליי על הדום
משחזר תחנות
שחלפו עד הלום.

הרהור
מעכשיו ספר שאדם רוכש
יכלול לשם שינוי גם זמן פנוי

ספר שאדם רוכש
יכלול לשם שינוי גם זמן פנוי
למען יוכל את קריאתו לממש;

ארספואטיקה
ישנם צלילים ששומעת כל אוזן;
אחרים מגיעים כשהרוח נושבה;
אך יש ורחש אשר אוזנינו תראינה -
אותו תשמע רק היא לבדה.

מי את?
אני השערה שנשרה מראשך;
האם את מתה?

"לגמתי כוסית אמש בסלון
בחברת אישה מהממת, ללא קמט,
כשמעלינו שמי-תכלת והשמש מחממת".

השיננית החיננית שלי, רותי,
בדרך כלל היא מתוקה
אך לעתים פנים היא מחמיצה
כאשר אל פי היא מציצה
ו

ארספואטיקה
שאלתי את העולם
אם הוא יחדל להתקיים
אם אפסיק לכתוב;

ואיזה מסעדות: כל מלצר - מלצר, ולא סתם סטודנט/ית צעירים.
ובתי הקפה והעוגות - ללקק אצבעות,
ומוזיקה של שטראוס; בכל מקום ובכל זמן שטראוס!
אפילו בשרותים הציבוריים שחושפים את הכל ואינם מסתירים דבר.

אשמדאי הטיל משימות אלימות על שדיו;
כשמלאה הרשימה עד כלות-הנשימה
הם קראו לעברו: "הרף, די, אשמדאי!"
בתגובה הוא צחק - ושתק;

ציין בכתב ברור:
מהו שמך ("זה חשוב!")
מוצאם של הוריך ("זה חשוב!")
מקום הולדתך ("זה חשוב!")

האם לא אחדל לאגור שומנים
למרות שאני מצטייד רק בגרעינים לדרך
שבין כורסת הטלוויזיה למקרר?

הומור
מדוע נמדדת עוצמת מנועים בכוחות סוס
בלי לקחת בחשבון שיש סוסים שאין להם כוח?

המקום: צריף קטן וצנוע
בחצר קיקיון וחרוב,
הדייר איש כחוש ורגוע
מקדם את אורחו ב- "כל טוב! ".

סאטירה
זה קרה בחום של אלול
עת יצא לו שבלול לטיול במסלול
על נתיב שמקביל לכביש הסלול;

בבוקר השכמתי נחוש
להנהיג שינויים בשגרת הימים

ביקורת
יש לנו מדינה
ויש יישובים
ויש תושבים
ויש צבא
ויש ממשלה
ויש אויבים;

הומור
אינני יודע אם היה זה שעון הקוקיה
או שעון פנימי שהעניק לה הטבע
שבישר לה שזו שעת ההגעה שלי
ולכן תפסה עמדת-תצפית ליד הדלת.

אינני יודע אם אלה צלילי שעון הקוקייה
או שעון פנימי שהעניק לה הטבע
שמבשרים לחתולה שזו השעה שבה אני מגיע הביתה,

על-פי חוק מרפי:
"אם המציאות מזמנת שתי אפשרויות
האדם הרגיל יבחר במוטעית ללא שהיות".
לכן כשניקרו בדרכי שתי ברירות לפשר
מיד בחרתי בזו שאין לה כל קשר.

הומור
גם אם איני מתחייב על מידת האמת
ברקע הדברים עומדות שתי עובדות:
- אשתי היא קוסמת-בישול ממדרגה ראשונה.
- לאשתי יש יומולדת כמעט כל שנה.

הומור
גם אם איני מתחייב על מידת האמת,
ברקע הדברים עומדות שתי עובדות:
- אשתי היא קוסמת -בישול ממדרגה ראשונה.
- לאשתי יש יומולדת כמעט בכל שנה.

אכזבה
"רזה את לא"
זאת יכלה לומר גם לו.

הומור
זה אצלה הרגל מולד:
אכילה של שוקולד;
היא בנויה אנטומית לכמות אסטרונומית
של שוקולד

הומור
זה אצלה הרגל מולד:
אכילה של שוקולד;
היא בנויה אנטומית לכמות אסטרונומית
של שוקולד;

אין יותר מגוחך
מבנים ששונאים את הוריהם
ובאים בניהם ושונאים אותם,
וכך זה נמשך ונמשך

הומור
שנים על שנים חששתי מיתושים;
אוזניי היו קשובות, הייתי נכון
למחוא להם כפיים, ולא יכולתי לישון.

עצב
ישנן שפות רבות בעולם
אך שתיים יש מובנות לכולם:
שפת השחוק ושפת הדמע

על ספסל בשדרה מקיץ משנתו,
"ספס-לן" שעוד-קט ישנה את כתובתו;
לידו חולפת אישה עם תרמיל,
בדרכה אל הים-בנתיבה הרגיל

הומור
לא יתממשו חיזוריו של איש מאוהב
אם לא יעמוד לו נשקו בעת הקרב;

אני האיש הקשיש
מצהיר בזה בלי היסוס
שהיום נתקלתי בשיא הנימוס:

איני מוטרד עד שמכים בי שיהוקים;
קראתי אודות "תרופת סבתא"
שבהלה ניכרת את הבעיה הזו פותרת;

וידוי
תמיד הייתי מיואש
כאשר עמדו לפניי משימות רבות או קשות לביצוע
עד שעליתי על שיטת ה"עכשיו רק"
דהיינו לחלק כל משימה לקטעים קצרים;

כפי שלכול יכול לקרות, חלה אצלי תקלה
של סתימה בצנרת.
בא שרברב עם שיטת חישוב שקולה:

הגות
הכל השתנה בנוף חלוני:
הסתיו הקסום ששרר עד עכשיו
פינה מקומו לאפור-עגמומי
ופגש בצאתו את החורף ששב.

ביקשתי מאשתי שתקנה בסופר
גבינת-עיזים בשבילי;
אז היא פיצלה את ההזמנה
והביאה לי בנפרד גבינה וכמה עיזים..

אני כלוא בתוך גופי;
אני שמח כשאתם מבקרים
ואולם זה אפשרי רק
בעודכם ניצבים מחוץ לחומה.

ארספואטיקה
כששמעתי לחן בעודני צעיר
ללא גינונים ציירתי לו שיר
של נוף סערה ששלווה לא מותיר
רעשי מועדון ששואן בלב עיר.

כשהרוח נשבה כנפי סבבו ותחושה לי טובה;
כשהאויר קפא חשתי עצמי לגמרי מיותרת
"רק קישוט סביבתי" - אם לחזור ולומר זאת אחרת.

סאטירה
בצרפתית "צב השעה" הוא צב-נעצב
ש"מתמרק" שעה בקלחת
עד תום דרכו כמרק בצלחת.

עצב
הקירות הסדוקים יאוחו
הצבע הטרי ירגש
השביל הפגום יתחדש
הדיירים בשמחה יחייכו.

שאלתי את המלצר שאלת-תם:
מדוע מרק המינסטרונה שהגיש לי איננו חם;
כעבור זמן-מה משהקדשתי לכך מחשבה לעומק

טבע
גבר שמן - כי יובא אלי קבר,
רימה ותולעה - אותו סוקרות בהנאה,
וקובעות הן פה-אחד
ש"הז"ל הנ"ל - מנה נאה".

אהבה
צעיר מאוהב, בלי מושג בשירה,
התאווה לשורר כשפגש נערה;
"שיר נפלא לה אכתוב" כך החליט -
"שמילות-אהבה בו אבליט".

כשהייתי ילוד טרם הבנתי את הסוד
ששעון החול החל לפעול.

הומור
כאשר התלוננתי בפני אשתי על כאב
היא אמרה שזו בעיה
ושעלי ללמוד מהאיש למוד-הסבל

ארספואטיקה
איך ייראה השיר האחרון שלי, שבטרם ארון:
האם יהיה זה השיר של אתמול או השיר של מחר
כלום יהיה הוא רציני או לצוני ארוך או קצר
אהבה וערגה יהיו בו או שנאה וכעס

השיר שאני כותב עכשיו
הוא השיר האחרון שלי;


השיר שכתבתי לפניו
היה השיר הלפני-אחרון שלי;

אני נכס צאן ברזל
אצלי הכול שפיר, תודה לאל
ורק מתעוררת בעיה של חלודה
כאשר אני צועד בגשם ללא מטרייה.

געגוע
ליווינו לבית עולמו את חמי שנפטר
מביתו שאהב למקום בו נקבר
עזבנו שחוחים והוא שם נותר
עם פרחים ודמעות על תלולית העפר.

ארספואטיקה
לא דקדקתי בעת כתיבת שיר:
הן בתוכן, הן במילים
ובסימני הפיסוק גם;

ארספואטיקה
בבאר הכתיבה שלי אין סימני שיר
היא חרבה ואפילו ריח של שיר אין בה

זה קרה מזמן;
אהבתיה מאד
עד שנשמע קול-עז
חשנו ריח גז - והרומן נגנז.

ארספואטיקה
כמימיי אוקינוס הרבים עד אינסוף
כך גם ים המילים הוא גדול עד אין חוף;
"כוכב" ו"ירח"; "אהבה" ו"אביב"-
המוני המילים רוחשות מסביב.

גם
כשבשמיים עננים;
והימים קודרים, ושלכת;
מעליהם תמיד
חופת התכלת מולכת.

אלגוריה
ליד גדר אבנים ניצבת חתולה ברודה
טרודה בכל מאודה במנה אהודה:

אלגוריה
הוא קטן-ממדים אבל משמש אכסניה למיליארדים
כולם "ידידותיים, חיוביים ותורמים";

"מה רוצה?"
- מנה שלמה!
"לשים חריף?"
- הרבה! רצוי!

בעודי בחדרי הצגתי לקיר שאלה:
"קיר שלי יקיר, מנין יבוא עזרי?"

כל האנשים חותרים להגיע לאיזשהו מקום
פרט לשכנתי שגרה מעלי בדירה במרום
וצועדת כל היום נעולה בכפכף
ואףאף פעם לא מגיעה לשום-מקום.

הגות
את דרכו של אדם, עד ייתמו חייו
- כשיהיה לעפר שממנו שאב -
הגורל לו יקבע, גם יבחר המסלול,
אם לדרך מישור, ואולי הר תלול.

גורל
בשלב הראשון הוא נברא
בשני הוא לומד את עצמו להכיר
בשלב השלישי הוא מטפח גופו
ברביעי יש לו גוף למכביר

פוליטית
"שלום עכשיו", "שלום בטוח"
או "שלום אמת" -
כולם לבחירתנו - בהחלט !

דבורים וכפירים וטורי מרכבות
לחמו שכם-אל-שכם בנים ואבות
לא אנשי-מלחמה הששים-אלי-קרב
אך יודעים שהכרח ושאין זה לשווא.

מכל הטעויות שיש
הכי מביך לפגוש מחדל
שמוגדר "טעות אנוש".

בלילה באו אליי מחשבות ורודות
ושבו את ליבי;

אשתי ואני חוגגים במסעדות-דגים;
על מסעדות שמהן לא מרוצים
מחליטים שיש לאלתר איקסים לשים
הרבה איקסים שמים אך באחד הימים

אהלן רימה ותולעה!
שמי מדן ואני מעדן;
כידוע לכן לא בכל רגע מגיע
גבר רב-נגע כמוני לקבר;

קיימים בין היתר שני הטיפוסים האלה:
היפוכונדר לחוץ שנוטל ללא הרף תרופות;
והיפוכו נודר לא לקחת תרופות גם כשנחוץ.

היה נביא-זעם
שחשש מברק ומרעם
אך על כך אין מקום להרחיב
כי הוא מת מהפחד לפני האביב

השיננית שלי כבר יודעת
שאם לא אראה דם
היא לא תיראה דמים

ארספואטיקה
אני דובר אל עצמי בשני קולות
ואולם כאשר מתמזגים הם - לא ניתן בם לשלוט.
האחד הוא קול ההגיון שבו אני מתברך;
השני הוא קול הטיפשות שתמיד מתארך;

נטלו מהלילה שעה
והעניקו אותה ליום,
אבל, ללילה לא אכפת כלל:

יש לי אישה שמשתייכת לכת הרובצים שעות באמבט.
ליתר בטחון הצטרפתי גם אני ל"כת האמבט".

חלום
דמו בנפשכם שכל העולם כולו -
שפה אחת: אין עמים ואין גבולות!

אלגוריה
"השפן הקטן שכח לסגור הדלת
הצטנן המסכן וקיבל נזלת"

הומור
היא אמרה לי "גיכי" "גיכי"
אמרתי לה: "הבנתי כל מילה אז אל תמשיכי"
והיא בשלה: "גיכי" "גיכי"
חשבתי: אם זה שוב זה בטח מאוד חשוב

המוזיקה- זו שמדברת אל הלב,
שמרפאה כל כאב
שמרגשת עד דמעות -
היא שפתו של אלוהים;

אני עייף, מתיישב בכורסא, כבר לא פשוש,
תלמיד המגמה לאפיקורסות באוניברסיטה
הייתי כסוף שיער בטרם הקרחת, זמני הולך ופוחת,
מטפס קשיש על מדרגות החיים שסומך רק על המעקה.

שרק'ה היא ילדה מתוקה
לכן כשנגמר הסוכר בביתה,
אמה שולחת אותה לשכן היקר שגר על ההר

האזרח הקטן כבר חש בצרות
כששמע מכל עבר את אותן הערות:
"מה קרה, קמת היום על צד שמאל?"
"התחלת את היום ברגל שמאל?"
"איזה דעות! מה אתה שמאלני?"

שתי דרכים לו לאדם בצאתו מבית החולים:
האחת לחולין בעולם ביתו
השנייה לבית עולמו (בו איש לא מלין)

מגיעות אלינו תדיר, מלווות בהורים,
שתי נכדות חמודות שמתרוצצות בין החדרים:
ליה בת חמש ושיר בת שלוש;
ואני מרבה לחשוש שמא ייפגעו בראש;

הומור
שכני היקר
יושב במרפסת דירתו
ומעשן סיגר להנאתו

שתי חביות הוצגו לי בימי בחרותי:
- חבית מלאה וחבית בלי תחתית -
ונאמר לי: "בחר!".

למחשבות שלי יש מחשבות משלהן
והן לא תמיד הולכות בד-בבד
ולא עקב בצד אגודל
ולעיתים מנוגדות מגמותיהן

מורבידי
שתי מצבות©
בבית הקברות - מצבה זעירה
תינוקת שלא זכתה להרבה חיבוקים מאמא

עצב
בבית הקברות - מצבה זעירה
תינוקת שלא זכתה להרבה חיבוקים מאמא;

שתינה טיטינה כי זה טוב לכליות
ואם לא תשתי טיטינה

כאשר אני שומע את קולה החביב זה האות
שעלי להחריש, לא להגיב, ולהמתין לבאות:
"ביום שישי בשמונה ארוחת ערב
יבואו גם... וגם... ואתם"

תיאטרון החיים מציג :


מערכון בנוסח המזרח התיכון.

בתחילת החודש
קניתי במרכול מכל גדול של גלידת-תות
שעליו נכתב: "לשימוש עד סוף החודש";

הומור
זאבים כשחשים סכנה הם מיד נסוגים
הארנב חיש נמלט בריצת דילוגים
הארמדיל המרשים עוטה השריון
לאלתר מתכדר, כמו איננו בריון

כאשר נשאל חמי
"מה שלומך, איש קשיש?"
הוא השיב לאלתר: "תודה איש! עודני חי".

היא שחקנית נערצת על צעירים כזקנים
מחזות שבם לה תפקיד מוצגים זה שנים
בתום כל מופע יש תשואות באולם
ואומרים המבקרים: "היא גדולה מכולם!"

הלל
יש כמה דברים שאני אוהב לאכול, בהם:
דג סול; שקשוקה גם, ותירס חם; היכן שיש אוכל אני שם

יש אנשים אשר חשים חופשים בכלא
אחרים חשים כלואים כשהם בדרור
בוראי עשני כאחד מאלה
אשר שמחים תמיד מבלי לברור.

שרת אותי משך למעלה משבעים שנה
באמונה, בדייקנות, ללא הסתייגות או תלונה

תהיתי איזו ציפור היא זו
שמשמיעה קולות ערבים כל-כך לאוזן;
עד שהתברר לי שאותם מפיק שואב האבק
שהפעלתי בעת ניקוי השטיח בסלון.

בכל שנה, ביום הולדתי,
מעניקים לי אהוביי
תווי-שי לרכישת ספרים;

הומור
שמה הוא "אשת חיל" ושם בעלה זבול;
ושמות ילדיהם שלום, ניר, מוזס ובבו, כן ירבו!
אביגיל אשת חיל, בא לה סקס יומם וליל.
אבל גם אצל בעלה זבול הסקס הוא בלי גבול.

באי של הוד מלכותה האפנה השתנתה:
וכעת במקום החגלה אשר אלוהים בראה למטרות ציד -
המעדן החביב על תושבי האי הוא סנאי.

הומור
הוא בא לביתה ברחוב השופטים
בידו זר פרחים וברכה,
היא קיבלה את פניו בששון ושמחה
כנהוג בין זוג אוהבים.

זכרונות
בבודפשט, אם אותך נהג לא הונה
ולא היית קורבן לכיוס,
אתה תייר לא רצוי במדינה
ולא יצלחו שום תחינות לפיוס.

כל אדם שנברא - כבר מיום הלידה -
חי בצינוק שתוכנן בקפידה;
התיכנון מקצועי ומחושב בו כל פרט
אולם אין בו חלון שצופה למחרת.

הומור
במשרד נסיעות אמרו לי
שכל בתי המלון תפוסים
ושנותר רק איגלו אחד פנוי בגרינלנד;
נסעתי לגרינלנד ושאלתי את האסקימואי-המנהל

הומור
במשרד הנסיעות אמרו לי
שכל בתי המלון תפוסים
ושנותר רק איגלו אחד פנוי בגרנלנד

היא דידתה ברחוב; עייניה כבויות;
התבגרה באחת - בעשרים שנה.
לקמטיה חברו חדשים לרוב.
"קרה משהו?" אני שואל בדאגה.

בכל פעם שראיתי אותו מקפץ כחגב
בידו זר ענק וברק בעיניו
לא היה לי ספק: הבחור מאוהב.

וידוי
בביוגרפיה שלו
קראתי שביאליק מחק
מהשיר "אל הציפור" המקורי
ארבעים וארבע שורות;

כאשר נשאלתי,
בעזות פנים וללא גינונים:
"האם ישנם בביתך בעלי-חיים?"
השבתי באומץ-לב ובכנות באלה המילים:

הומור
אצלנו בחדר המדרגות קל לזהות
את בוא החג אף מבלי להגות,
וזהו האות על-מנת להדגים:
בקומת הקרקע שולט ריח דגים

הוא אדמוני ורזה,
אימו אדמונית והאב גם כזה;
סבתו המנוחה אדמונית הייתה
וכמוה הסב ששרד;

קיימות תעניות שונות בעולם
ואולם הקשה מכולן
היא "תענית-הדיאטנית".

דפיקה בדלת, בעת שאני שם בקפה סוכר,
בלי להקפיד על הכללים אני פותח לאלתר
בפתח איש נרגש שלי כלל לא מוכר
אני חושד, כמקובל היום, שהוא שודד אכזר.

אני מטייל לי בהנאה רבה בשבילי החיים
אך כאשר אני מגיע למקום בו הדרך מתפצלת
אני אובד-עצות כי חושיי כהו;

אלי הטוב - אנא:
שלח לנו ברכות;
לא גודש - רק אחת לחודש;

אלי הטוב!
ישנם ימים רבים כל כך במשך השנה
אז אנא, מנע שמותי יתרחש דווקא
ביום של שמחה אצל בני משפחתי,

"אם זה לא מצחיק - זה לא הומור" -
כך אמר לי איש אחד בלווי מזמור.

גורל
בבית הכלה קמה דממה
גם אורלוגין על הקיר החסיר פעימה,
החתונה שהיתה אמורה להתקיים
בוטלה לפתע - והכל הסתיים.

אם אותי לא לאתר
כאשר תתעורר,
אל תחשוש שעזבתי;

הדג תרם את כולו בשלמות,
הים תרם פרותיו,
העגל תרם את מוחו כשימות,

הומור
כשבעל גלריה נעל את עסקו
אז לפתע קרו תופעות מוזרות :
כל התמונות שהחרישו עד כה
החלו פתאום לחיים נעורות.

ארספואטיקה
מה ההבדל בין "פרוזאי" לבין "פואט"?


שניים חלוצים נכנסו ללול בקיבוץ -


החלוץ שנכנס ללול
מלק, צלה ובלע -

היא פוסעת כל-כך בחן
ואני השכן
רק לוטש עיניים ולוקק שפתיים;

ארספואטיקה
"תעשה לנו..." אני שומע את קול התשוקה בקולן
"אנחנו יודעות עד כמה אתה אוהב אותנו,
אז למה אתה מחכה. אתה כבר יודע היטב כיצד
לעשות זאת מתוך נסיונך הרב".

גורל
ראשי היה פונדק מאולתר
שהכיל בתוכו גרוטאות אין מיספר,
מחיצות מחיצות ובהן בין השאר
תסכולים ותקוות שזמנם כבר עבר.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
שנת-לילה היא פתרון לעייפות שגרם החשש שאאלץ לבצע עבודת כפיים;

(מחשבה על בטלה מרעננת ומבטלת את התשישות שגרמה המחשבה
הקודמת);

ביקורתי
נזמין את אובמה למרכז הבמה ונציע לו עיסקה משתלמת: "קבל נחיל
ארבה (זה הרבה!)ובלבד שתרפה


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
המילון, בניגוד אלי, ככל שהוא יותר שמן
הוא נחשב יותר וזוכה לכבוד והערכה.
לכן לא ייפלא שאני קינאתי בו.

מה המשותף לדברים שאומר לגברת
אשר בעקבות כלבלבה ברחוב היא נגררת:
"מי בעצם לוקח את מי לטיול?"


לרשימת יצירות הציור החדשות
נוף
אל היצירה

צבעי מים
אל היצירה

צבעי מים
אל היצירה

צבעי מים
אל היצירה

צבעי מים
אל היצירה

צבעי מים
אל היצירה

צבעי מים
אל היצירה

נוף
אל היצירה

צבעי מים
אל היצירה

אל היצירה
צבעי מים 22X30

צבעי מים
אל היצירה

אל היצירה

צבעי מים
אל היצירה

שמן על בד
אל היצירה

צבעי מים
אל היצירה

צבעי מים
אל היצירה
צבעי מים 22X30

צבעי מים
אל היצירה

צבעי מים
אל היצירה

צבעי מים
אל היצירה




אני שונא
פולנים


חצי תימני
שונא פולנים

בזרקור
עדן מימן
עדן מימן

nobody becomes an
artist unless they
have to.



תרומה לבמה





יוצר מס' 42065. בבמה מאז 22/9/04 0:03

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למדן נריה
© 1998-2014 זכויות שמורות לבמה חדשה