[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
שיחקנו בפורים.
גלית הייתה שלגיה, הבנים היו הגמדים שהלכו סביבה לכל מקום,
וכל שאר הבנות היו סוגים של נסיכות שחיפשו גמד שיהפוך בנשיקה
אחת להיות נסיך.

הוא לא יוצא.

הוא נשאר שם בעקשנות מטופשת,
מכאיב לי כך.
כל כך.


לרשימת יצירות השירה החדשות
פתאום כבר לא כל כך קל לה לכתוב
היא יושבת מול הדף
עם העט בידה
ומנסה.

הדמות המפוצלת
לשני קולות כאחד,
הדמות המאחדת
את כל חלקי הפאזל יחדיו

הוא יושב בכסא המלכות
ומביט.
מביט על הפרחים שלו,
הפרחים שקיבל לו למשמורת.

אסוציאציה
מחשבה

איך לוקחים עולם שלם
ומייחסים לו חשיבות של גרגיר חול,
במקום לקחת גרגיר חול
ולייחס לו חשיבות של עולם ומלואו

שותק,
לא אומר דבר.
הכל נשמר בפנים, כמו אוצר.
נופל בלכודת של הפחד
המשתק אותך, החוסם אותך.

כגולם קטן ושברירי,
רוצה לפרוש כנפיים
ולהמריא מעלה אל גרמי השמיים.

הבטחת
שלא תשכחי
מי את.

אני לא יכולה לשאת את העצב שלך
הוא כבד מידי בשבילי
את שלי אני אשא לבד, אני לא צריכה עזרה
אבל את שלך אני לא מסוגלת לשאת.

הוא עומד לו שם בשקט,
משקיף מעבר לפינה.
חושב שהוא איזה בלש גשש.
אכן מתאים לו המקצוע הזה,
הוא בעצמו יכול להיקרא תעלומה.

הוא נשאר ריקני,
הלבה כבר לא בתוכו יותר.
זה מוזר לו,
זה זר לו,
זה אחר.

משהו כבה בעינייך
נצנוץ האור נדם.
משהו מדבר מתוך עינייך
מתחנן לקבל סימן.

וכשתשאל לבסוף
אבל ילדה, מהו שמך?
אני לא אענה,
רק אסתובב, ואלך.

נמאס לי כבר לשמוע את קולות הפחדים,
מתי נבין שהחופש נמצא עמוק בפנים?
רוצה לצעוק, רוצה לצרוח
אני כבר לא ילדה מזמן.

אין לי מה לומר עכשיו
אין לי מה לומר יותר בכלל

נכנעים לפחד, ולכן לא לוקחים סיכונים
בוחרים לא להסתכן,
ובסוף את רצונותינו מפספסים.

עצבות תוקפת אותי
בכל פעם מחדש
כשהנושא הזה עולה.

שוחה אני בים של ספקות
עם מצופים בידיים
מנסה לא לטבוע, בינתיים.
גל אחר גל מעליי עוברים,
מנסים לנקות את הספקות והשברים.

נחתתי לתוך תהום גדולה
ללא כל סוף וללא התחלה
רציתי לברוח, רציתי לצרוח
אך הייתי עייפה
לא נותר בי עוד כח.

אני לא יכולה לשכוח
אני לא יכולה לעזוב
אני לא יכולה להפסיק
לא יכולה להפסיק לחשוב.

אם הייתי זוכה בלוטו,
הייתי קונה חיבוק.
אבל לא סתם חיבוק

ברצוני לקחת סכין חד
ולהכניס אותו עמוק עמוק אל תוך עיניי
עד כי לא ייראה דבר מלבד דם

לפעמים הייתי רוצה לעשות מיליון טעויות,
כי רק כך אוכל לחזור בי
וללמוד איך נכון עבורי לחיות.

מחזיקה אותך כל כך קרוב אליי
הכי קרוב שרק אפשר.
מחבקת אותך בלילות כמו דובי
השומר שלא אהיה לבד.

לפעמים פשוט בא לי להיכנס
אל תוך ההרגשה המתועבת הזו,
ולחוש.

אתמול פגשתי את ההתמגנטות שלי.
אבא אמר שאני חייב להתנגד אלייה.
אך ברגע שפגשתי אותה,
כל הכוחות שלי ירדו לטימיון.

אז... מה אנחנו?
אנחנו אנחנו.
ו... מה אתם?
אנחנו אנחנו.

ב-נ-י א-ד-ם,
איפה אתם
לעזאזל?

הלוואי שהייתי יכולה להראות לך אותנו
אנחנו כבר לא אנחנו לידינו.
פעם היינו רואים אותנו כל הזמן
וזה אף פעם לא היה בשבילנו יותר מדי.

ברא לי שתי כנפיים
ולמד אותי לעוף,
להגיע לשמיים
להרגיש את הכישוף.

קצרצר
ואל תאמר לי שאני מוותרת מהר מידי,
כי כבר ניסיתי הכל

כבר לא יודעת איך משתלטים
על הפחד, פחד, פחד
שקיים בי. שרועש בי.

קצרצר
אין לי שום דבר נגדך

נשמה אחת, בתוך פרפר לבן
פרפר לבן אחד, בתוך נשמה
מתמזגים יחד אל תוך הלבנה.

רוצה לברוח מכאן
רוצה כנפיים
שיעיפו אותי למקום אחר
מקום שקט יותר

כל מילה
ולו הכי קטנה,
מזמינה אל הלחי
עוד דמעה.

הנחת עליי פצצה,
פצצה מתקתקת
ללא שום קוד ניטרול,
ללא כל רמז,
פשוט כך...
פצצה מתקתקת.

כבר שנים שאני מחפשת איזה פח ענק
שהסירחון שלו יגרום להן להירקב,
פח שממנו הן לא יצליחו להימלט.
הכל בשביל קצת שקט נפשי.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
בבקשה,
בבקשה תגיד משהו.
תצחק, תבכה, תצעק, תלחש.
רק אל תשתוק.
בבקשה... רק אל תשתוק.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
מספר
עוד מספר
ועוד, ועוד...
מי אתם? מה אתם?
מה אתם רוצים להיות?
מספר אחד מתוך מליון, או אדם אחד בפני עצמו?

מה קורה לי? הוא משתק אותי, לחלוטין!
מה לבחור? אלוהים, מה לבחור?
לעבור או לשבור? לעבור או לשבור?
אוף, למה נתקלתי בו בכלל,
הייתי צריכה לבחור בדרך אחרת!

לפעמים יורד לי קצת גשם מהעיניים,
הוא מרטיב לי את הלחיים
ומנקה לי את הנחיריים.
כשהוא יורד,
אני תמיד מחייכת חיוך רחב!

כך החיים רוצים שנחיה אותם,
כל יום כאילו זה יומנו האחרון.
אך מישהו פעם אמר שזה קל?
מישהו פעם הצליח ליהנות עכשיו
מבלי לחשוב על ההשלכות של זה בעתיד?

אמרתי לה שכוחה מטיל שיגעון על העולם,
שבכל פעם שהיא זזה, משהו זז יחד איתה,
שכשהיא סוערת, היא מעיפה את כל מה שנקרה בדרכה ללא כל
התחשבות.
עצרתי.
היא הייתה שלווה. אפילו היה נדמה שהיא העלתה חיוך.




פתאום קם אדם
בבוקר וחושב
שהוא עם ומתחיל
ללכת, עד שהוא
נעצר בגדר של
המוסד לחולי
נפש.


תרומה לבמה





יוצר מס' 66570. בבמה מאז 27/4/06 15:22

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למזית נעים
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה