|
ג.צ.
יליד 82. מכיר את "במה חדשה" מאז 1999, אבל עכשיו
ראה לנכון לפרסם כתיבה.
כל שיריו כתובים בשפה יומנית מאוד.
ובעצם בנויים כיומן אישי בחריזה.
בכל צעד שאעשה קדימה -
אתקל שוב באותה הזכוכית
כי אין כל כך לאן ללכת
רק מהערך - להוריד ולהפחית
|
מחייך מחייך מחייך
מהיאחזות בדבר קטן
שעושה לי טוב
גם אם הוא רחוק מלהיות קרוב
|
מנסה לצאת - הכי אינטלגנט שאפשר...
והכי טוב - כמה שיותר מנוכר
|
הם חזקים
ועומדים על שלהם כל הזמן
|
ואני -
בלילה אני לא ישנתי...
כי כעסתי
|
אהבתי בן
שנתן לי אלוהים
קבלתי דורון
וליקטתי עומר בתמורה
|
אומרים לי -
אתה מכסה את העיניים
ולא מתמודד
אומרים לי -
בסוף תגמר
ולא תוכל לתפקד
|
בגיל שלי - זה ממש מוזר
שבעל חיים מסתובב לי בתוך הגוף
ומתפתל ומגרד לו, כשכולו לבן ובעצם כמעט שקוף
|
אנחנו מובילים אותם אל המוות
ומפשיטים מהם את העור, ופורסים אותו לרצועות
כדי שנוכל אח"כ לשים אותו בבוקר על הגוף - יחד עם האות.
|
אני נושם אותך, נושם אותך...
את האויר שלי -
אני רוצה לנשום...
אני חונק אותך
חונק אותך
מפיל אותך עמוק אל תוך תיהום
|
כשיצאתי בצעד קדימה
אמרו לי לחזור
כששאלתי היכן נמצא פנימה
אמרו לי פשוט: "לעבור"
|
בכוח
הדרך הכי קלה להשיג דברים,
בכוח
דרך מהירה להחליש אנשים...
|
מרחף באוויר
כמו בלון
חי ומאיר
פנטזיות שתלויות על עץ אלון
|
הגבר המכה שאף פעם לא יריב על "מי יהיה ראשון"
אבל הוא לעולם לא יאפשר לך בלילה לישון
|
שתקתי, פתאום נעלמתי
זה לא רק דמיון
|
זה לא עשה לי טוב
לכתוב ולכתוב ולכתוב...
|
כי אין לך זמן לבדוק הודעות
מוקלטות
או כתובות
שאין לך זמן לנשום
|
וכשתביט במנעול, וגם בסורגים...
תשאל: "איך הגעתי לכאן?
בגלל מעשה כ"כ תמים"
|
חבר דמיוני
חבר לכיתה
הוא הכי טוב...
בינתיים...
|
בכל יום אני נזכר מחדש, כמה עשיתי טעות שאמרתי: "כן"
השעות מתבלבלות
מתהפכות
ושנאה על קצה השן
|
יש אנשים בני שלושים -
שלא יודעים לדבר.
אומרים דבר אחד וחושבים על דבר אחר
|
לקבל סיפוק - כשיאמר לי שלום
בידיעה שהוא שונא שלי -
אפילו בחלום
|
בטוח שתביני - אבל הטעויות חוזרות...
מספר דברים בעברית...
ואת שומעת אותם - בכל מיני שפות...
|
כשבן אדם חושב שהוא יודע
הוא אומר לך -
"תעשה טובה לאנושות"
"אל תעשה ככה"
ובעיקר "אני צודק"
|
למה בכה גד כשהתיישב בפינה?
מדוע בכה גד כשהלך ברחוב
בחורף
וניסה להסתתר מאחורי מטרייה
|
השינה שוב חוזרת ללילה
הדמעות כבר שטפו את העצב
כילדות שחזרה ולא די לה
מתקדם לי לפי הקצב..
שלי.
|
את רוצחת אותי
וגם עושה את זה טוב...
|
את העבר אני חי...
לא זוכר
ואנשים - זה פשוט מפחיד
|
הוא בסה"כ פרח
עם פנים צעירות
וחושב שהוא נהג
שמכיר כבר את כל הכבישים
|
וכששוב אני טועה
ועושה את אותם דברים
אנשים מתרגזים עליי
ומבקרים ומבקרים
|
אם יטפסו אליי ויאמרו לי מה דעתך
במקומך
אם ישפטו אותי - על שנפלתי בקסמך
|
והכוח נכנס
לענק מננס
מתנקה מפצעי החלודה
|
וכשאני זוכר את הכל - אומרים "זיכרון פנומנאלי... הוא פשוט
גאון..."
ואני לא מתקן אותם - שזה לא נכון...
|
אני שונא -
כשאנשים שואלים "אתה מקבל כסף מביטוח לאומי?"
אע"פ שאני עובד ב-3 עבודות.
|
כשמישהו דוחה אותי ואני נפגע אז אומרים לי: "הוא לא חייב לך
כלום".
וכשאני דוחה מישהו אומרים לי: "נלחם עליך - תעריך את זה..."
|
|
|
יש סלוגנים
קצרים עם מסר
חד, מהיר ונוקב,
לצערי זה לא אחד
מהסלוגנים הללו,
זה גם לא אחד
מאלה שהם סתם
ארוכים וחסרי
משמעות,
זה סתם סלוגן עם
פתיחה מבטיחה
המשך סתמי סיום
מטופש,
שום מוסר השכל
ושום לקח רק
חתימה טיפשית
בסוף, ממש
סלוגנמניאה
בהתגלמותה.
שלמה נור, חותם
סלוגנים שמנסה
להוכיח משהו עם
הסלוגן הזה,
אין לו מושג מה,
אבל הוא בטח
יוכיח שזה משהו,
אולי 7 |
|
