|
 רוצה לרקוד, רוצה לשיר
לפרוש כנף, לעוף מעל העיר
ולשוב אל חושי
|
בקיץ 87 הגיעה ילדה של ים, ילדה של טבע, אבל הכי
הכי
ילדה של אהבה.. אין עוד מה לומר.. הגיעה כדי לכתוב,
מאז ומתמיד.. אבל רק עכשיו קיבלה אומץ לחשוף..
לגלות..ולשתף.. הכל בזכות החשיפה היותר גדולה שלה
לעולם שתמיד היה הכל בשבילה- המוזיקה..
תמיד במסע קדימה לעבר החיים, מקווה עוד לכתוב את שיר
השירים..
הוא ישב שם מנסה להשתזף באור ירח לבן,
והכוכבים מלמעלה שולחים סימן שהם כאן,
תמיד אומר שהיא חולמת על לאהוב לנצח,
הוא חשב להסתדר שם לבדו בשטח
|
בדיוק כשהכל נראה היה שחור
באת אתה לגלות לי את האור
כאילו מגדלור שהוביל לחוף מבטחים
כאילו תפילה של דרך לחיים טובים
|
מעבר לקרן שמש אחת רואה
מבט אוהב ואת עיניך שלך
אך עם האופק הוא לאט מתרחק
וכשיורד הלילה אתה כבר אינך מחבק...
|
לפעמים כשפתאום הלב מרגיש בלבול
כשלא מצליחים למצוא איפה למתוח את הגבול
הכל מסביב מקבל תמונה שונה
האמת שלך כבר לא נראית נכונה
|
ושוב זה הלב שביקש שתבטיח,
ושוב זה הפחד שאותך כך מבריח
|
מתוך כאב ופחד אני עכשיו כותבת,
כותבת לך עד כמה שאני אוהבת.
רוצה להבטיח לך את הירח,
רוצה שתבטיח שאתה אותו לוקח,
מפחדת לפעמים שנאבד,
מפחדת להישאר עם לב כואב, בודד.
|
|
|
זרוע הברקן שלי
אינה כמו פעם |
|
