|
הוא עמד שם, לבד, רק הוא והאת.
הבור שחפר לפני שנתיים עדיין היה שם. ואין סיבה שלא. "בורים לא
נעלמים סתם כך", חשב לעצמו. חיוך קטן פתאום עלה בזוית פיו.
מאיפה או מאיזו סיבה - הוא לא ידע להסביר. רק שזה הרגיש ממש
טוב.
|
אבודה, מטפטפת לאט לאט -
בסוף לא ישאר עוד כלום.
|
גלים עולים, גלים יורדים
הרוח מלחשת תקווה
שמה שקרה כבר לא יקרה
הוא רק היה וכבר נשכח
|
תנסה להקשיב
לדמעות,
אם אני לא מדברת ברור.
תנסה להקשיב
לניגון, שנוצר ברדתן
כל טיפה תספר סיפור
אבל, יגון, תפילה וכאב
סיפור הוא מהראש
דמעה - מהלב.
|
לא להרבה אנשים נוצר קשר כזה חזק, מבחינה נפשית, אחרי שיחה
אחת של חצי שעה באייסיקיו , שבמהלכה דיברנו על כרוב, גזר ושאר
ירקות, ועל מזימת הברוקולי להשתלט על העולם... וגם הוא אז קבע
שאני מעורערת נפשית. מה שניחם אותי היה שגם הוא כזה.
|
לאלו מכם שכבר הרגישו חרא מספר פעמים בחייהם, עולה עכשיו
גיחוך קל לשפה התחתונה, מן 'פחח' שכזה, שבעצם אומר: "מה, היא
מפונקת או משהו? חושבת שהיא היחידה שמרגישה חרא לפעמים? תאמינו
לי, אני יודע על מה אני מדבר, ואני כבר הרגשתי חרא בעבר..."
|
|
|
