|
אימא של הפיליפינית של סבתא שלי נפטרה. ישבנו במחלקת השיקום,
מול סבתא שלי. אני והפיליפינית, דיברנו, סבתא בהתה לחלל
האוויר.
שתיהן הובאו יחד באקראי לחדר ההוא, מכוח גחמות ונפתולי הגורל.
שתי נשים קטנות.
|
סוף העולם הגיע, תיבת נוח החדשה. תיבות תיבות, קוביות קוביות
נערמות זו על גבי זו לשחקים. אצבעות פרושות השמיימה, כמו תלי
טרמיטים ענקיים מחוררים.
אם יבוא המבול האם אנצל בקומה ה-21. האם תיבתי היא תחליף ראוי
להר אררט.
|
בחורה צעירה יושבת לבד, נטמעת, מראה ללא סממני ארץ ושפה. קריאה
אחרונה לשער, המראה, נחיתה. אותו המקום בדיוק, רק הקפה משולם
במטבע אחר. ושוב המתנה מול השער הבא.
|
כשהייתי קטנה אמא שלי הייתה מכינה לנו סנדוויצ'ים כל בוקר,
עוטפת אותם באהבה ובשקית ניילון. היינו אוכלים אותם בהפסקה
הגדולה בשעה 10, הפסקת אוכל - חיים מסודרים ומוגנים של ילדים.
ילדים צריכים סדר וקביעות וככה היה - כל יום בעשר סנדוויץ'.
|
באנו מהסופר נובה. אולי בלי הפיצוץ והקריסה הינו היום ישויות
ערטילאיות, מקסימום עשויים מאיזה גז, הליום או משהו כזה. היה
פה הרבה פחות דחוס
|
|
|
באיזה שהוא שלב
זה נהייה קל
מאוד!
בני סלע, מאמין
בהתמדה, כנות
ובשש שעות שינה
מטכליות, מספר
על השיגרה
בכתיבת סלוגנים
מהכלא. |
|
