|
איש אחד מוזר,
דיבר איתי ולא חזר.
היינו.
ישבנו.
דיברנו.
צחקנו.
והיה טוב,
היה נראה...
|
לראות הכול מלמעלה,
הכול כנקודות.
|
בחום, בקור,
אתמול, מחר,
לפני שנה-
הייתי
|
היום אהוב אותי.
היום.
מחר יהיה כבר מאוחר.
|
רק את אותו העמוד הם רואים,
רק את אותה נקודה.
|
הכפתור נלחץ, המוזיקה מחלחלת.
איבר, איבר, אל תוכי היא נכנסת.
|
עקצוץ קל בשפתיים
ו"אוי לא" שמתיישב בלב.
זה שוב איתי.
למרוח! ומהר!
|
אז פתחתי. פתחתי את החלון,
ואז את הרשת, ואז את תריס המתכת.
|
לפקוח עיניים
ולהסתכל לתוך
לסרוק מסביב
ופשוט להביט.
|
הציפור פקחה עיניה
מצייצת בחדווה
|
מה זה האיש?
שהולך מולי בכביש
|
רוח מדפדפת בעלי העץ שממול
בנצנוצי קרני אור אחרונות
ירוק-צהוב הופך שחור-לבן
בשעות שבין קודש לחול
|
קרירות ברגליים
מול חלון פתוח
צופה על השכנים
תריסים מוגפים מתעטפים
אור דמדומים
|
חזרתי מביקור בפלנטה אחרת
הכול נראה זהה
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
ומה אם זקן הבמה
הוא בלונדינית
מפותחת שאוהבת
מין בשלישיה? |
|
