|
"I don't claim to have solved any problems. I am
merely suggesting that a moment came when it no
longer frightened me to look at what had happened.
If words followed, it was only because I had no
choice but to except them, to take them upon my
self and go where they wanted me to go. But that
does not necessarily make the words important. I
have struggling to say goodbye to something for a
long time now, and this struggle is all that
really matters. The story is not in the words; its
in the struggle."
"The New York Trilogy" paul auster
משני צדי המבואה, הפתוחה, שולחנות עם פירות ארוזים בניילון, יש
טקס לעבור כדי להיות ראויים לחתיכת מלון, יש ארבע שנים ללמוד
כדי להיות ראויים לתעודה.
|
ראיתי פעם סרט על גורילות ההרים, שכשמגיע החורף הן יושבות
בחוסר אונים, מדי פעם מתנערות מהמים, ומחכות, שהגשם יסתיים
|
תיכנס
תיכנס ותצא
אני רוצה עוד
ועוד
אני הזונה שלך
|
החיפוש אחרי השקט
מרעיש
מרוב שמנסה למלא
ריק
לא מצליח לי
|
תביא איתך כסף להזמין
אותי לקפה
|
לא משאירה חורים
של שקט, בשיחה שלנו
|
לא ידעתי שרע
עד שהיה רע מדי
לא ידעתי שכואב
עד שלא הרגשתי כלום
|
נפילה חופשית
בלי לדעת איפה
או מתי
אנחת
אם רק היה לי את הכוח
או האומץ
לשחרר
לתת לעצמי ליפול,
חופשי,
אולי הייתי כבר מגיעה
|
יש לי זמן לחשוב, מפסיקה להרגיש, מקבלת וויבים שזה לא מבורך
ונאטמת, כל אחד והשריטות שלו ואז מתחשבנת ולא משחררת ומעמידה
חומות ולא טוב לי ואם לא טוב לי, זה לא יכול לעמוד ברשימת
הבעד, הגיוני לא?
|
הגענו לכאן ביחד, זו היתה החלטה שלך, רק את יכולה להסביר את
המעשה הזה, כששאלו למה, אני שתקתי, נתתי לך לדבר, עם הזמן,
הטיעונים שלך נחלשו, כבר לא יכולתי להישען עליהם או להשתמש בהם
כדי להאמין, או להבין
|
בעולם בו אין קיום למה שלא שמיש,
אני שומרת,
במגירה קטנה,
במקום נסתר,
כזה שאף אחד לא יוכל להגיע אליו לעולם,
את נקודת ההתחלה.
|
- עוד הפעם אושר. דברי ת'כלס, מה את רוצה?
- סיבה לקום בבוקר, לצאת מהמיטה, לא יודעת - תכלית.
- את לא עונה לי, מה התכלית הזו שאת מחפשת?
|
|
אם הייתי
רוטשילד...
לא הייתי אני
קבלן בניין
אופטימי |
|