|
קוראים לי מיה רון, נולדתי ב-26/9/1992 (הגיל, כמו
הגודל, לא תמיד קובע) אני מעבירה את חיי במשגב
(מסיבה שידועה רק להורים) שזה איפה שהוא בין כרמיאל
לסכנין.
אני אוהבת לשחק כדורעף, לשמוע מוזיקה, להיתפנן עם
חברים או סתם לרבוץ על הספה...
היא שמעה דפיקות על החלון. גשם.
זה לא ריגש אותה במיוחד, היא תמיד הייתה טיפוס של קיץ. מעדיפה
את קרני השמש שטפחו על עורה בשבריריות והעניקו לו גוון שחום.
|
תוך כדי הבנת המצב הוא פותח את העיניים ומסתכל מסביב, אבל הכל
שחור ולא ברור. הוא רואה בחושך דמויות, צללים, קווים מסתוריים
שמתחברים ויוצרים מבנה חייתי-אנושי. הוא כבר לא הבין את ההבדל
בין השניים.
|
הדממה מעולם לא נשמעה חזקה יותר
|
כשאני חושבת עליך הלב שלי קופץ
כשאני רואה אותך הוא מאיים להתפרץ
|
תהיה איתי פה עד שהכאב יעלם
עד שהפחד יברח וממנו נשוב להתעלם
אם היית פה היינו מנצחים את העולם
והכל היה חוזר להיות מושלם
|
יש אנשים שבוכים משמחה
יש כאלה שפורצים בצווחה
אבל הדמעות שלי הן רק הוכחה
הוכחה לכך שאני לא איתך
|
אני כבר לא אוהב אותך
המילים פשוט התגלגלו לו מהלשון
|
היא לא רצתה לכבוש את העולם
היא רק רצתה להיות כמו כולם
|
לצרוח.
לסגור את האוזניים, לאטום את הלב, לפתוח את הפה, לקחת נשימה
עמוקה ולצרוח.
|
דווקא כשהכל נראה ממש טוב
משהו בתוכך מתחיל לכאוב
|
איבד הפרפר המסכן את שפיותו
השתעל וערער קשות את בריאותו
|
אולי זאת הייתה סתם קלישאה עצובה
שהיום כבר לא מתים מאהבה
|
לקח בדיוק שניה עד שהכל נעשה מטושטש ועיניי נהיו מכוסות במסך
דמעות כבד וצפוף.
|
אני מוצפת בכעס. אני לא יודעת על מה או על מי ולמה,
זה פשוט ככה וזהו.
|
אני שמנמן וטוב לי אוהב את כל צמיגיי
|
|
|
לא מסוגל להפסיק
לכתוב סלוגנים
לא מסוגל!!!!
בעת פגישה של
ארגון חברי במה
אנונימיים
(חב"א) |
|
