|
אחת מהמכשפות של מקבת
כשהזאב ההוא פנה לליעד, לקח לו זמן מה לקלוט שהזאב מדבר דווקא
אליו. הדבר השני שהבין הוא שהוא לא מפחד כלל. למרות שזו הייתה
הפעם הראשונה שקרה לו דבר כזה, הוא לא נבהל. הדבר הבא שהוא קלט
הוא מה אמר לו הזאב. ברגע הזה, בעיניים נקרעות לרווחה, גופו של
ליעד הוטח באד
|
כיסא הנדנדה חורק במסגרת העץ כשאת מתיישבת שם באפיסת כוחות
ומסתכלת הלאה בשמיים הכתומים.
|
האורות נשארים דולקים על משפחות שותקות, הכלבים מייללים בפינות
החדרים והחתולים רועדים מסומרי פרווה מתחת לספות. חלונות
מוגפים מהווים שכבה דקה של צלופן שברירי, מחזיר אורות כחולים
ואדומים לרקד בעליצות צינית על תקרת החדר. הסירנות צורחות
בייסורים אחרי הפיצוצים ש
|
אבא אני מנסה
איזה יום עבר
אבא אתה לא שומע
מדבר מעליי
|
בבת אחת הכל בוקע
מהקרביים הדואבים
|
רגלי מקלות נושאים אותה
ובלילה כאבי גדילה
|
חזי מדלג בים הכלבים
זה קיצור של חזקיה
בגלל מה שהיה
|
אָת
קורה עכשיו משהו והוא קורה בלעדייך
זה מעורר בך אי נוחות.
המון.
|
על מגבת על הדשא
באמצע שומקום
הדמעות קפאו לי עמוק בתוך הפנים.
|
הַאוֹטובּוּס שְמֵּטָפְּס אְת בָּלפוּר לְיֲדי נְאְנַק
בַּעָלְייָה
|
כמה קשה לכתוב שיר אהבה
לכתוב תשוקה
לכתוב שפתיים נפערות בהשתאות כשאת
|
את שוכבת לידי ובוכה
אין מה לומר.
|
לילות עוברים על תל אביב בקושי
ולפעמים הרחובות ריקים
ואז אפשר להרגיש את המתח גם בלי להביט בפנים
|
ובבטן נח גוש בבשר
עקרת בית ותשוקותיה הקטנות
חפיסות חפיסות חפיסות
מסתור מזווה המטבח עטוף הררי צלחות מבריקות
|
מה עדיף להיות?
יותר שמח
פחות עצוב
|
כדי לספר יותר
לברור פחות מתוך סחרחורת מחשבות
|
איזו מערבולת עברנו
הריאות מתרגלות מחדש לאוויר
הדופק מהיר
|
שלום, באתי לנחם
באתי לספר כמה אהבתי
את האיש שהכורסה שלו
יושבת במקומו
|
פיתחתם בי בושה
בני זונות
פיתחתם בי אשמה
|
מהו רחש של שתיקות תגידו לי איך זה נשמע בין קידוחי המוח
לרשרושי הלב
|
אני והבלון מוצאים את עצמנו לבד
|
אני רוצה להזיז לך
בלי לזוז בכלל
|
|
|
העץ גבוה, אבל
אפשר לטפס
וליפול בכל
זאת.
טם בל. |
|
