|
and the rain never stops...
"תתני לי חיוך אחד קטן, ודי." הוא אמר לה.
זה למעשה כל מה שהוא אי פעם רצה לראות על הפנים שלה. חיוך אחד
קטן.
|
המסך עולה
אני שם, עומדת
מחיאות כפיים
עומדת.
|
אני זאת אני.
ואם אנשים לא אוהבים את העובדה שאני זאת אני
שלא יסתכלו.
|
אני רוצה שמישהו יבוא ויגיד לי שהוא אוהב אותי.
אני יודעת שזה נשמע אנוכי, אבל אני פשוט רוצה.
|
בוא איתי...
אני מבטיחה-
יהיה בסדר.
|
אולי
רק אז אבין
את שפספסתי לפני שנים
אולם יתכן כי הנני טועה.
|
ואני כמו תמיד לכודה
מאחורי דלת קטנה
משתוקקת להרגיש
לגעת, לחיות
|
אתה יכול להגיד לי שזה כלום.
אתה גם יכול לנסות לשכנע
אבל זה לא יעזור.
|
אני רק נראית חזקה
ובאמת כן אכפת לי
ולפעמים זה כואב
ולפעמים אני נשברת.
|
זה אמור להיות לגמרי אחרת.
כנראה שזה פשוט
לא אהבה.
|
שמש אדומה בוערת
מעל ראשי
ואני מרגישה חסרת חשיבות.
|
אני יושבת על אדן החלון ומביטה החוצה.
שמים נטולי כוכבים מביטים בי בחזרה.
אפילו אין ירח.
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
- את מי את
מעריצה?
"אה, את אנה
פרנק".
- בגלל
האומץ?
"לא".
- בגלל
הנחישות?
"אהם, לא".
- אז בגלל
הכתיבה?
"גאד, לא. פשוט,
לעשות קרחת
חמישים שנה לפני
שינייד אוקונור?
אם זה לא להקדים
את זמנך, אז מה
כן, כאילו?".
(מתוך הראיון
הבלעדי של איזה
אחת. בקרוב). |
|
