|
החיים הם שרשרת של רגעים
לכל רגע יש קסם משלו, מהות משלו- כל רגע הוא חדש.
הרבה פעמים אנחנו מניחים לחיים לחלוף מולנו-לרצד כמו
סרט נע מבלי להפנים את כל אותם רגעים קטנים, קסומים,
מיוחדים.
וחבל, כי כל אחד מאותם רגעים, גם אלו שנדמה לנו שהם
קשים מכדי שנוכל לשאתם, נושאים עבורנו תשובה, מהות,
משמעות. הרגעים הקטנים האלה בונים אותנו.
בשביל מאיה לכתוב- זה להנציח את הרגע, לתפוס אותו-
להעביר במילים את התחושה המסוימת שיחודית לאותו רגע
יחד במינו. מאיה(ילידת 87') מקווה שתהנו מהרגעים בהם
את שוהים בעמוד שלה...
משהו בי דפוק זה בטוח-זה לא שאני אומרת את זה סתם כדי שיתקנו
אותי ויגידו לי שאני נורמלית לחלוטין, שירגיעו אותי ויתחילו
לספר לי כמה שאני יפה וטובה ושאני דפוקה רק בגלל שאני מסוגלת
לחשוב את הדבר הנורא הזה... זה לא עוד אחד הניסיונות הנואשים
שלי לצומי באמת שלא-
|
אני מביטה בך מבעד לענני- עשן הסיגריה הערפיליים שמפרידים
ביננו- ונזכרת בצהרי היום ההוא, אותו יום שישבנו בבית הקפה
הקבוע שלנו והבטחת לי שתפסיק לעשן בשבילי
|
ושוב היא עוברת באותו הרחוב, מוכר כל-כך ואם זאת כל כך שונה,
זר, מנוכר.
הנה הספסל שלה - דהוי, מתקלף, היא עדיין זוכרת את היום שהתקינו
אותו שם, זוכרת איך הבהיק במין בוהק מסנוור, איך ריח הצבע הטרי
הרחיב את נחיריה.
כמה סודות כמוסים ונסתרים שלה ספוגים בתוכו...
|
כמה פעמים עמדה שם,
אובדת בתוך ההמונים, עיניה על סף דמעות.
כמה פעמים היא דממה, נכנעת לפחד
חיה את חוסר האונים.
|
ושוב הוא בא הכאב,
ונראה כאילו הוא לא מרפה.
והפעם הוא קרוב,
קרוב כל- כך שאתה בוכה.
|
הגאות,
האופק שממול
ואני,
עומדת בדד על הגבול.
|
משהו קורה ביננו- כולם יודעים
משהו קורה, אבל אנחנו עיוורים.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
חם כאן למטה אבל
בישראל יותר |
|
