|
עיר שלמה גלומה בך
רוחשת, מתרפדת חלומות
|
את אני ויש בי שתיים
אמיצות
זו שמעיזה לדעת, זו שמעיזה לקוות
|
הרי אני ניצבת כאן
ומעילי מושל
וחולצתי מופשטת
וצעיפי זורם על הקרקע
|
אתה שתלמדני להביט גם על עצמי בעיניים אוהבות, או די בם שיהיו
עיניים מקבלות.
|
|
|
אהבה היא כמו
מוות, לפעמים
מגיעה לאט
ונמרחת על יותר
מדי זמן,
ולפעמים לפני
שמספיקים להנות
ממנה - היא
מסתיימת. |
|
