|
עיר שלמה גלומה בך
רוחשת, מתרפדת חלומות
|
את אני ויש בי שתיים
אמיצות
זו שמעיזה לדעת, זו שמעיזה לקוות
|
הרי אני ניצבת כאן
ומעילי מושל
וחולצתי מופשטת
וצעיפי זורם על הקרקע
|
אתה שתלמדני להביט גם על עצמי בעיניים אוהבות, או די בם שיהיו
עיניים מקבלות.
|
|
|
הי! את שם! את
נראית כמו
בחור!
פרובוקטור. |
|
