|
עיר שלמה גלומה בך
רוחשת, מתרפדת חלומות
|
את אני ויש בי שתיים
אמיצות
זו שמעיזה לדעת, זו שמעיזה לקוות
|
הרי אני ניצבת כאן
ומעילי מושל
וחולצתי מופשטת
וצעיפי זורם על הקרקע
|
אתה שתלמדני להביט גם על עצמי בעיניים אוהבות, או די בם שיהיו
עיניים מקבלות.
|
|
|
תמיד תזכרו
שכשבריטני חוזרת
הביתה וכל
האיפור שלה
מרוח,
וכשבריטני
משמינה אחרי
החגים - העולם
נראה יותר טוב |
|
