|
מיה משי אופריכטר מגנט נולדה בשם ארוך מדי זה ב-1987
היא בתולה עדיין במלאכת הכפיים ולא אוהבת לאמץ את
מוחה הרך בעבודות או רעיונות מסובכים. מדי.
לומדת תאטרון בסמינר הקיבוצים. משתדלת לכתוב משהו
פעם בשנה. או יותר. אולי.
"הו-ילדונת מכושפת ומוקצפת
את כזה דבר מתוק
אני נותן לך קערות של גלידה
ואני נותן לך קערות של שוק-
קולד.
נותן לך המון נשיקות,
ונותן לך המון חיבוקים,
אבל אני אף פעם לא נותן לך סנדוויצ'ים
עם חרקים
בפנים."
ופתאום שמתי לב שיש לה ידיים נורא קטנות. נורא קטנות יחסית
לגוף השמן שלה. זה פתאום ממש הפתיע אותי, אני לא יודע למה.
דווקא שהיא כזאת גדולה ויש לה כפות ידיים קטנות כאלה. זה לא רק
שהן היו קטנות. הן היו גם עדינות... ענוגות כאלו ונראו נעימות.
|
אבל בסוף כלום לא עזר למה שהכל היה יותר מדי בשביל אביבה
והשמיים היו רחבים מדי ויותר מדי כוכבים. וכשמצאו אותה אז
אפילו כבר לא יכולתי לכעוס. זאת הייתה תקופה לא טובה בשבילי
אחרי שהיא הלכה.
|
לפתע יקרה לי הזקנה. חשתי צורך לבוא אצלה ולכבדה במילה טובה אך
עצבות ופחד כה גדולים ראיתי בעיניה עד אשר הביאוני במבוכה.
דימיתי בנפשי כי היא מחייכת חיוך רך. אולי אכן חייכה ומפאת
המרחק לא זיהיתי את ההבעה היקרה הזו.
|
"כאשר תמס שעוות הנר עד תום לא אדע מה לעשות".
אמר לעצמו הילד הקטן שישב בתוך ארגז העץ הגדול.
אמר,מתוך שינה, הילד ששכב במיטה הגדולה וחלם.
אמרה לעצמה הילדה במסדרון הארוך והחשוך.
|
The rain drops on my window,
like the sounds of doom
In the cold atmosphere
of breaking the bread for dinner.
|
שיקברו אותך במהרה
במערה
כלה אכזרית של מוות.
את מתגעגעת לאבא?
|
בשפתי תפוח רכות,
נושקת לשירים
עיניה מהוהות
והיא בשמלה האדומה הישנה
עומדת על במה.
|
זאת
בחורה כזאת
שאי אפשר
שלא
לשנוא.
|
מוסר השכל:
ילדות קטנות אל להן להשתעשע במקלעות שערותיהן
מעל לנחלים מפכפכים.
ילדות קטנות אל להן לשזור זרים.
|
"אני עצובה" אמרה הקברנית
"העצב הוא דבר חולף" אמר הקברן
"בארוחת הערב יהיה דג אילתית"
"אני מעדיף סלמון מעושן".
|
כפותיו משולבות תחתיו באלגנטיות של חתול בית
חתול רחוב
הוא לא
מסלסל את ה"מיאו"
|
חומקת ממני
לריקודים
מוכת ירח שכמוך
סהר בשערך
את פורחת.
הפריחי לי נשיקה.
|
תמיד אותה השאלה;
האם לקלף או לקרוע את עטיפת המתנה?
|
שרשרת של שקרים
משתלשלת מפי
היא קושרת
אותי
מתאכזרת
ממזרת!
|
האחזי חזק בחייך
לפני שתסחף אותם הרוח.
רוצי הביתה,
סדרי באלבום את הקרעים שנשארו בידייך.
|
אנחנו נשים
עם צרכים
ולכן זה מעצבן
כשהבעל זקן ומסכן
וקמצן גם כן
אך אנחנו נשים
וזקוקות לגברים
ל... דברים
אז אל תתפלא, בעל
כשתמצא נואף ממעל
לאישה
כי אישה היא אישה ואישה היא קשה לסיפוק!
|
|
|
בלאטות זה לא
עסק כזה חביב
כמו שזה נשמע.
אשכנזי שעיר
עובר לייצור
שטיחים פרסיים |
|
