|
 52555409
נפש תועה במדרון פסיכיאטרי.
אמיתית כשמש
הזויה כפאי חבושים!
וביום ההוא המתקתי סוד
חסד נשימתך בעורף עיקשת
צלמי עברי ניעורו כחוד
וידעתי-
שלך דלותי.
ואלייך אשוב כמחפשת.
|
כמה אלין בפנייך?
אולי -
ננגיעה חפוזה בזיו חייך?
אולי...
|
אמא?
האשמע את שצעקת,
בפעמך היחידה?
|
בבדידות של יום שבת
היא לא מרפה
מתעקשת לשחזר
להציג עוד מכה לראווה....
|
"לעולם עם כל נשימה
אשאר בצילך
עם כל חץ..
מטרה נעה ללשונך"..
|
ידידות, אולי שיברי אהבה?
חיבה עצורה ודורשת יותר
הוא בא אליי ומתוודה על תאווה
ממהר להתכנס ושוב חוזר
|
אביון הוא הלב העיקש
וכמה קרובה השעה
מה מוזר...
|
ששש....התשמע?
הגיגיי הסתומים
המבקשים דרור
|
"יגרתי פן ילך גם הוא מאיתנו
בלא ברכת הפרידה..."
(רחל)
|
והנה ממקום ריק
כשנדמה רוח הפיתוי
ומשב חמתה קורא:
"עולם יעמוד עד!"
|
ואני ידעתי טעם תאנים
בדרך שונה בארץ ישנה
אזכור לך חסד ואת כולך -
כל הלילה היית לי בעדנה
|
כאב מתפתל ביגונו
מבקשני לתהום
מקציף דמי ביצר חרונו
מצלק גופי העירום....
|
מסר תמוה בשלטי חוצות
אסטרטגיה מוכנה-
לפסיכולוג מתרווח ופולט רעלים...
|
חדר ישן כורסא חדשה
ריחות שבת מחוללת...
|
כשליבי קמל
בבדידות העולם-
בנגיעה קפואה
יצאת מכלל חובה
|
אמא מנחמת במשפט מעודד:
"הבת הסוררת, ילדה קטנה -
שהרגע בחייה מושך ומועד."
|
ושוב נוסחאות מדויקות
"איך להתנהג בחברה"
שוב,
אך לא אתמול...
|
נחלת אבלים נחלתי
מורשת זמן ארור
אמרת:
"עת לטעת..."
קצרתי!
|
וברוחי אתירך אהובה
בחרב קדושה
כמנהג לוחמים...
|
והמוות כי יגיע
מחויך אל אותה הצוחקת
הרוקדת לשיר מזמור
פתע נחמתכם מיותרת
כי ליום האחר חייתי
וביום הזה אגמור!
|
אל נא תפסח על פניי
כשאת סליחתך אבקש
למדני מוסר בייסורי דווי..
|
בשתיקת פתאים בטוחה
משדרת סיסמאות
בדרך פתלתלת
מתחפרת
רק לא להראות......
|
אחרי הכל מה ישתנה?
מכמיהת בדד אכחד
מפאת שיגעון
ביומי האחרון
אשא קדיש לזיכרי...
|
אשרי היום בו צחקת
לבן פנייך כנגד קללת גויים
אנקת יגונים תסב בחצות הליל
בהפך שיגעון בסדר צוהלים
|
|
|
אבל אף אחד מכם
לא קפץ קפיצה
חופשית, ועשה
בנג'י וסנפלינג
באותו יום,
נכון?
טוב, אז גם אני
לא.
הפודלית חוזרת
בשאלה |
|
