|
"כל הטוב עוד לפניך
אומרים, ומתכוונים אליך
אל החי, אל הדומם
הקצבי והזורם
ההולך ומדמם
אך שומר על זכויותיו:
מחייך בחצי אוזן
ומקשיב בפה מלא
צולע ושונא
אך מדבר יפה..."
מתוך "כל הטוב עוד לפניך"
"שלום סבא". חייכתי. הוא חייך חיוך עצוב ונופף בידו. לא אמר
מילה. ידעתי שהוא לא מרגיש טוב וקצת אילץ את עצמו לחייך
בשבילי. לכלה שלו, היו פנים דואגות.
|
חיכיתי הרבה זמן למונית. טופפתי ברגלי השמאלית על המדרכה
הרטובה, עוד בוקר אפור בניו יורק. המולת אנשים בחליפות שחורות-
אפורות חוצה את הכביש, כל אחד עם המזוודה השחורה שלו.
התבוננתי על הקופסא השחורה שלי.
|
התהלכתי בבית החשוך. רוח נישבה בין החלונות הפתוחים למחצה.
הוילונות השקופים התנועעו מעל חלונותיהם בריקוד מכושף. לפתע,
לאימתי, בזוית עיני ראיתי ידיים לופתות את הסורגים ופנים
מביטות פנימה בחטף
|
העיר הזו זזה לי מול העיניים, נחבאת לי בין האצבעות
|
בגלימת בדידות יחייך מעליי
ויפרוס ובחושך ילחש באזניי
זו הדירה שתהא מעכשיו
|
חיפשתי את עצמי
ליד השוק שם בפינה
ראיתי בזוית עיני
איש
|
כי במוות,
לא כמו בחיים
כולנו על אותו הגלגל.
|
נשיקת הכוכבים
נבראה הרבה לפני שפתי אדם
|
לא שילמתי, לא בכסף ולא בחיוכים
|
חדור עמוק לרגשותיי
הכבדים מנשוא
|
כי נשזפו ובגרו פניך
מראות אותי
וקמלה צמרמורתי
מעורקי ידיך.
|
האנשים החובשים כובע גרב
ביום חם
"אולי יחשבו שזו הזיעה"
|
מודעות לכלום
לפסיק החיים
נטמעה בי
ותבעה דרישותיה
|
מחייך בחצי אוזן
ומקשיב בפה מלא
צולע ושונא
אך מדבר יפה.
|
כל שתרצה הוא לתת מעצמך , אך המענה ללא תשובות
|
מול המראה אני נראית כמעט שלמה.
פה חתך,
שם עוד טראומה,
|
לו מצאתי איזו יונה
הייתי מזמינה
אותה לתה
ומסבירה כיצד חיים
הפכו למלחמה
|
קרן אור חדרה עם בוקר
והכל חשוך
|
התחושה הזו, זו ששורטת אותי
|
בזמן השכחה
בין דמדומי ערות לשינה
בזמן ארוך ארוך
נותן הוא לי מתנה
|
בזמן האחרון אני צריכה לרשום לעצמי
מה לזכור
ומה לא
|
אם הייתי יכולה לשמוע
את תקתוק פגיעת הכדור
בחזי
משם והלאה
בממדי ענקיי
כהמון טביעות רגלי פילים,
בין כתליי
|
זה הכל משחק
משחק של תשוקה
שכל מה שאני רוצה
אני עושה
|
שירים, שירים
מרטטים
על שפתינו היבשות
|
|
|
יום כיפור? לא
מכיר. אה רגע,
הזה של עמוס
גיתאי?
מתוך שיחה בבית
קפה תל אביבי
פסאודו בוהמייני |
|
