|
 292910869
כולם אומרים עליה שהיא ילדה תוססת, מלאת חיים ואוהבת
לצחוק, אומרים שיש לה הרבה מה להציע, היא עדיין רק
ילדה וכבר שואפת להרבה ויש לה חלומות גדולים, ויש לה
גם את הכישרון אבל היא, כשהיא יושבת בחושך בחדרה
וחושבת על חייה, היא תמיד מגדירה אותם בתור מכתב
שהתחיל לפני בערך 17 שנה ומי יודע מתי ייגמר, לאן
ישלח ואם בכלל, מכתב שחור על דף לבן.
את המכתב הזה אף אחד עוד לא קרא, אף אחד עוד לא
הצליח לפענח אותה, היא פשוט משהו לא מוגדר שכזה.
אפשר לבכות איתם,
הם אולי יעזרו בכל צרה,
וגם ימהרו לתת עזרה,
אך ההרגשה תהיה מזוייפת, מרה!
|
"....אז אולי זה נשמע מוזר ואולי בגלל זה היא לא ממש מסתדרת עם
כולם אבל ככה היא, היא דיי חיה כאן ועכשיו, וגם לא נשים לב אם
ננסה להסתכל מקרוב, אבל בליבה או יותר נכון אם זה תלוי בה היא
שם, חמישים ומשהו שנה. "
|
"....זה היה אז בטיול, כולם ביחד על החוף.
השמש שלחה קרניים של אושר
הגלים רישרשו כמו צחוק של המון
כל הכיתה שיחקה אז ביחד
במשחק מלווה צעקות של שמחה..."
|
"...אך הוא תפס אותה בזרועותיה בכל הכוחות הצמיד אותה לקיר
וניסה לנשק, אותה היא סרבה, רצתה לצעוק, אך הקול לא פקע
מגרונה, היא פשוט עמדה שם מזילה דמעה ושותקת, והוא המשיך
במעשיו הוא נגע בה, אך היא אינה הגיבה כבר...." (סיפור ללא
פואנטה!!!)
|
"....ועל המסך רצים השמות
והמעיינים זולגות הדמעות
ושהראש כבר מתפוצץ..."
|
"חייל, ילד של אמא
רק אתמול חזר הביתה
ממסע ארוך ומייגע..."
|
"...ואז אתה מבין
שבין כל החברים
אתה לבד בעולם
בודד בין כולם! "
|
"תביאו לי את המספר של אלוהים
אני רוצה לשוחח איתו על כמה דברים..."
|
"...אני יושבת
יושבת וחושבת
מה לא עשיתי בסדר?"
|
בשקט בשקט ראיתי אותו
ואז בעצם הבנתי
היא היתה כאן כן הזמן הזה... איתו.
|
"....במה שלא תביט, על מה שלא תחשוב
תמיד תגיע המחשבה, משהו לא טוב
אז בואו נשנה קצת את העולם..."
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
חזרת זה גם אוכל
וגם שם של
מחלה.
כמו זיוה, שזה
מאוד דומה
לבורקס.
יעקב פופק. |
|
