|
ומתוך השקיעה באה הזריחה
ומתוך הבדידות מתפרצת אש הרגש שלי בלי סיבה
אהבה הולכת ומבשילה
|
ואני נותרתי שבורה לחתיכות קטנות
עדיין מחכה
שתרפא את שבריי
תדביק לאט את כל החתיכות
|
כשאחזור מהמסע שלי
תיעלם האשליה שבי
תישאר המשאלה
|
כשבלול הייתי מתנסה באהבה
דימדומים של שלכת מזהיבה
|
ובתוך כל החלל המיותם
רגש צף למעלה
במירוץ אחר של הזמן
|
מתנדנדים מתכלים בתוך עולם בלי כללים
שואלים מחפשים מנסים
להתבונן פנימה
|
רגע נשאר בתוך כתם שבועט
זכרון שתלוי בפינה
מהדהד שוב חזק ולא עוזב
|
|
|
הבן זונה משך את
האצבע של המאניק
השני!!
פרח שנבל |
|
