|
ומתוך השקיעה באה הזריחה
ומתוך הבדידות מתפרצת אש הרגש שלי בלי סיבה
אהבה הולכת ומבשילה
|
ואני נותרתי שבורה לחתיכות קטנות
עדיין מחכה
שתרפא את שבריי
תדביק לאט את כל החתיכות
|
כשאחזור מהמסע שלי
תיעלם האשליה שבי
תישאר המשאלה
|
כשבלול הייתי מתנסה באהבה
דימדומים של שלכת מזהיבה
|
ובתוך כל החלל המיותם
רגש צף למעלה
במירוץ אחר של הזמן
|
מתנדנדים מתכלים בתוך עולם בלי כללים
שואלים מחפשים מנסים
להתבונן פנימה
|
רגע נשאר בתוך כתם שבועט
זכרון שתלוי בפינה
מהדהד שוב חזק ולא עוזב
|
|
|
כבד את אביך,
כבד את אביך,
כבד את אביך...
נו, כוסאמק ערס,
אם הוא לא מוריד
ממני ת'מאכלת
אני קורע לו
ת'צורה!!!
מחשבות של בן
מקראי, שנייה
לפני נקודת מפנה
מפתיעה בטקסט |
|
