|
רק על עצמי לספר לא ידעתי.
(טוב נו אז קצת...)
מאיה הדבורה נולדה באפריל 1987 אי שם בעפולה, לא
והיא לא מכירה שם אף אחד כי היא עברה משם בגיל עשרה
חודשים.
היא כותבת כבר המון זמן וזה התחיל מסיפורים מפדחים
בגיל שמונה, אותם היא לא מוכנה לפרסם!
אוהבת תיאטרון (וזה אומר מחזות, הצגות וגם לשחק
בעצמה), טלויזיה (כמה שטחי), לשמוע מוזיקה (רוק!)
וסתם להיות עם החבר'ה.
מאיה היא מאוד צומי לכן היא מקווה שתשאירו לה
תגובות!(זה מאוד חשוב לה!)
המלצת המערכת: נר (שירה)
Skin the sun
Fall asleep
Wish away
The soul is cheap
Lesson learned
Wish me luck
Soothe the burn
Wake me up
Nirvana- Dumb
הייתי בטבע, היו שם המון סלעים ענקים וצמחיה ירוקה. ישבתי ליד
ילד אחד בן 11 בערך, אבל בוגר לגילו.
|
זה היה כמו ביום הזכרון שלפני שנה,ישבנו בשורה הראשונה בטקס.
לחצו לנו ידים המון אנשים מכובדים כאלה, עם עניבה.
אמא שוב בכתה ואני השתעממתי. לא אהבתי שמרחמים עלי.
|
עליתי לאוטובוס וישבתי על הכסא שפונה אחורה, כך שיכולתי לראות
כמעט את כל הנוסעים.
|
תמיד חיפשתי אדם
שיכיר אותי באמת,
שידע עלי הכל.
|
אינני צועקת באמת
רגשותי חבויים בין השורות.
|
חושבים שאתם יודעים עלי הכל,
מדקלמים אותי בעל פה,
מדקלמים את עצמכם.
|
בואו נשמח,
נחייך כל היום עד שיכאבו הלחיים
|
בוקר,
השמש העולה מבעד לאופק.
|
אל תדברו איתי זקנה ומוות,
אל תתנו בידי את הזכות להרוג,
אל תאמרו לי המתת חסד,
כי בסוף הכל ימוג.
|
כשאמות,
האים תחשבו עלי?
האים תתגעגעו אלי?
תבכו עלי?
|
חורף,
הימים הקרים כבר כאן.
|
בורחת,
מן המציאות הקודרת.
|
שוכבת על הרצפה ללא נוע.
נותנת לכם לדרוך עלי,
נותנת לכם לבעוט בי.
|
אכלוהו בתאוווה, צמאי דם שכמותכם
שתו את שיכר דמי, צחקו.
|
כמו אליסה
תועה בארץ משונה
בה אנשים ממהרים לשום מקום בפקודתה של המלכה.
|
הירח,
היחיד שמאיר את החושך הזה-
בלילות,
בחיים.
|
מתרחקת
אל בדידות כואבת
מכוסה בעננים המביאים איתם את גשם דימעותי.
|
שרויה בעלטה,
בתוך חדרי-
עולמי.
|
תכאיבי, תכאיבי ילדה
לכל האנשים שפגעו בך.
|
.בואו נבנה לנו עולם חדש
עולם ורוד, עולם יפה.
עולם שיהיה שונה לגמרי מהעולם הזה
|
היא ידעה שהיא עצובה,
הקרובים אליה גם ידעו שהיא עצובה,
למרות שפעם נהגה להסתיר את הבכי בחיוך...
|
זה שוב מתחיל.
לאט לאט
טיפות הרעל
חודרות לגופי.
|
תמה התמימות
אין אנשים מבינים באמת
אנו חיים בעולם של אויבים
|
בוא אלי רגע של חסד,
דווקא עכשיו- כשקר.
|
שעת בין ערביים מבעד לחלוני
השמים צבועים בגווניה של שקיעה חלומית
|
בוהה בשקיעה,
הגסיסה היפה של השמש שלי.
|
חמש הדקות הללו נראו לי כמו נצח. ישבתי על הספה ובהיתי בתקרה,
נזכרת בכל הדברים הטובים שקרו לנו ביחד...
|
שוב מתעלמת מהמחשבות האלה. הולכת לחדר ומנסה לכתוב. לא, אין לי
מוזה. חבל. מסתכלת במחברת שלי- שירי דיכאון מתערבבים בניסיונות
פטאתיים ליצור סוף- סוף משהו אופטימי. אני כל כך טיפשה!
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
אני פותח אתר
חדש שנקרא במה
ותיקה
מי שרוצה שיפנה
אלי, גם
משקיעים
חזי מ144
מאוכזב במה חדשה |
|