|
"נשים כותבות שירה
זה דבר דחוס מתוק
כמו סוכר חום מותך מתוך ספר בישול צבעוני
מראות זו לזו שירים
הן כמו משוות שדיים
מול המראה הגדולה בחדר השינה
פטמה נוגעת פטמה
עור סמרמר בעור סמרמר
שנאה עצמית בשנאה עצמית בשנאה עצמית בשנאה עצמית"
כשהיא נכנסה, כולם הפנו את מבטם אליה, וכאילו הסתנוורו, כמו
מקרן אור ראשונה של בוקר.
פז היא בת 23, סטודנטית לסוציולוגיה שנה שנייה, עבר עלייה הרבה
בחיים. רונן סיפר שכשהתיישבה לידו בפעם הראשונה באותה מסיבת
סילבסטר אצל פרדי בדירה הוא הרגיש מן חמימות מוזרה
|
עד אז, לא הבנתי את כל משמעות המקום. ישר אח"כ המשכנו ללכת
הלכנו והלכנו, בלי לדבר, בלי כלום, מין שתיקה אצילית ויאה לרגע
הזה בו איבדנו את המקום האהוב עלינו ביותר והחברה הכי טובה
שלנו.
|
Being sorry about love that passed away
Trying to keep it in form of top secret
Talking with someone you even don't know
Taking risks of saying no.
I forbid myself to do this kind of things
I laugh my life
How long I would carry it on.
Smiling
|
Let me be myself
To take it all out
Now that I'm free,
Listen to me:
! I'm out
|
חודשים של יובש ללא טיפת לחות,
כמו מדבר לפני שטפון.
הנה היא - נשמעת באופק.
|
יצאתי לרגע קט משנתי - בתוך עצמי
לעולם הגדול - אל עירי
ראיתי דברים שלא כמותי
אך עכשיו הגיע הזמן לחזור - לביתי.
|
בהמות נוסעות בכביש
דבר אכזרי דיי רגיש
מתסכול לפנייה
אוהבים אותך נורא
ואיפה הרגש ? איפה ?
|
בצל אבק רגשותי הן,
מבוזרות בקינים אחרים -
בונות בשבילי עניניים
אך לא תדענה מפלותיהן.
התדעו תפילותיי,
תשמעו קולי,
תועצו בי,
הן שוות לכן מילותיי ?
|
כשהם לא באים לבד
צריך אותך
לא ביקשתי ממך לבוא בזמן אחר
תבוא כשצריך
לא יותר.
|
הקולות כבר בוקעים
אך הם בי.
לעולם לא תוכל,
אותם לשמוע
|
והולכים בתוך היער
מנסים לא להרעיש
צמרות העצים נעות -
רעש שנבלע בדמיונות.
וצועדים ביער המוות
בין שביל וקרחת
לא יודעים לאן מגיעים -
לקראת מה הולכים.
|
ואכן את חלקי שם הוספתי
על כל טעויותיי כיפרתי
ואכן את חלקי שם הוספתי
ועוד בהרבה מקומות.
|
אם רק היית רואה את הצד השני שלי
היית מבין
שכל מה שחשבת - עכשיו מתהפך.
|
ישן בחדש
כמו אדום בתוך
ציור שחור לבן
פאר מתערבב שם
עם העוני.
כ"כ הרבה הדר
שם ושוני
|
ישבתי בחדר הכתום שלי
שבד"כ נוטה להשרות אווירה עליזה ואופטימית.
ישבתי, ולא היה לי כלום לעשות,
נגררתי לחשיבה על דברים
על החיים.
|
רוצה להתקדם - אך הגוף, לא רוצה.
|
הרבה מים וחול
ושרף הדרדר הכחול.
|
כשבין שמיים וארץ אתה תלוי
כמו דאון סגול
כשבידיך ההחלטה אינה נתונה
כשאתה תלויי כמו סמרטוט על חבל הכביסה
לא לכאן ולא לשם, סתם באוויר
כשיש סיכוי ואף הקטן
שעכשיו תיפול ולא לתוך ענן
אז המערכת מתקפלת
אוטומטית ולא אחרת
סוגרת את עצמה במין
אטימות חשופה
|
...החיים נגמרים -
מסגרת שחורה עם מילים
שיצרו לך החיים
נסתיימו מתים.
|
גם אם נדמה לכם שאתם -
לא עושים כלום
אתם תמיד -
עושים -
תמיד חושבים.
|
ירח בכחול עם עננים מסביב
וריח של תכלת שבא באביב
אני פה אך לא פה,
אם לא פה, אז איפה ?
|
נחנק ולא מרפה
אין לזה מרפא
אין זה בפה.
|
כשהפה נפתח והלסתות נפערו.
השתחררה צעקה שכמותה לא הייתה
רגשותיי שכבלתי, פתאום השתחררו-
נפלתי נפילה רכה.
|
כמו סערה בחוץ
היא שם משתוללת
כל-כך משקפת
את הרוחות בקרקע
|
ועכשיו כשקצת גדלת
תמיד תזכרי מאיפה את באת
תמיד תזכרי לשמור על זכויותייך
על החיוך היפה שתמיד עולה על שפתייך
ועכשיו כשאת אט, אט מתרחקת ממני,
אולי תתחילי להבין את משמעות חייך.
תביני מי אוהב אותך ומי נגדך
מי רוצה יותר לטובתך.
ועכשיו רחוק מכאן,
אל
|
מישהו בא, תמים נורא.
גפרור ביד ואש בו.
בה הצית אותו
והוא עוד לא בה.
מי לו יעזור,
כדי שיחזור להית בה.
מי אותו ישקם
ואיך ?
האם יש מושיע
מושיע לשלום
האם יש מסיט
מסיט מהשלום
|
רדיפה אחר דברים
נעילה בתוך מעיל
להיתקע במעלית
לשיר שירים עם תקליט
לא להיות לבד
לרסס עכבישים
לקפוץ על כסאות
להרחיק ת'אנשים
|
רשתות באוויר,
לא נותנות לעוף,
להשתחרר,
להתאוורר מהבטן השבעה.
להתרוקן מהבטן,.
מהבטן -
מהבטן שלך.
|
מה ברצונך להיות ?
אדום, כחול, לבן, סגול
הכל בידך, הם שלך
תבחר את הרצוי לך.
|
הבור הגדול
הבור הוא של הכל
המוות הוא של כולם
החופש תלוי על סולם.
בשקט הנורא
צעקה וירייה
במהומה הנפשית
שאי אפשר להכניס גם לשקית.
|
עוד יחלפו הזמנים
בו אדום על גופנו -
דם בידינו
תקופת הדמים.
|
Run to the light in the end of the cave
|
אמא, לאן אנחנו הולכים ?
אמא, למה אף אחד לא מדבר?
אמא, במה החיילים משחקים?
אמא, את מי הוא קובר?
אמא, לאן הם הולכים?
אמא, מה החיילים מדברים?
אמא, איפה כל האנשים?
אמא? אנחנו עדיין בחיים?
|
תנחומיי, אתם עומדים להיכנס לעולם שלי. אל תעשו מזה סיפור כזה
גדול, כי זה ממש לא כזה, אני לא מצפה למחמאות, להתחנפויות,
למתנות. להערות- אולי כן ואלי לא.
תחזיקו חזק במעקה, כי לא יציב שם, מתנדנד מצד לצד, לא קבוע ולא
החלטי.
|
בא לי לצרוח
בא לי להקיא
בא לי לקטוע להם את הידים
ובא לי להרביץ
|
להיות אני או לא אני
לחיות או למות
לחיות !
אך בעזרת מי ?
|
מרגישה את זה זורם בתוכי, עובר, מהמוח הטרוד לעיניים ומשם
לשפתיים, לצוואר, לריאות לבטן, לרגליים הרצות, ומשם לכפות
הרגליים וכך זה נמשך, כמו מין זרמים מוזרים ומפחידים כאלה .
והיא מכה בי והזרמים ממשיכים וממשיכים ואני, לא רוצה שזה
ייגמר, אך יודעת שבסוף הכל נגמר
|
ולצרוח ולקטוע
ולרצוח ולתקוע
|
אם אלוהים התכוון אליי כשעשה זאת אני לא יודעת. אם רצה בזה
שאבכה, גם לא.
אני כן יודעת שזה נגע בי.
הסיפור שסיפר לי העציב אותי ובכל משך שיחתנו עברו לי מחשבות
רבות, עליו, אם זה זה, או שזה משהו אחר, אני באמת ? או שזה סתם
לחץ חברתי?
|
באה,
באף מתוח, ראשה מורם, זקופה כולה, מוכנה למלחמה.
נושפת, גועשת, רועשת, צוחקת.
מעל כולם, מאחרת כמו תמיד, מין אחור אופנתי.
באה,
דופקת הופעה, לבושה יפה, ומסביבה גועש.
באה,
מתחלקים לשניים: אוהב. לא אוהב.
|
שבשבת עלים
ואני כבר חושבת
מה נתן להרגשה שכזאת -
לחדור לתוכי
|
סדרה של פופארט בעיבוד ממוחשב
|
'Generalife Gardens' - Alhambra
|
רישום בעפרון על נייר מחברת
|
תמיד יהיה שם מישהו שיסתכל עלייך....
גם אם נראה לך, שבדיוק עכשיו אף אחד, אבל אף אחד, לא מסתכל !
|
אל הארכיון האישי (36 יצירות מאורכבות)
|
|
"אחת בשתיים חמש
בעשר!"
מוכר הסופגניות
בתחנה המרכזית.
בוליביה. |
|
