|
סוג כזה של זיכרונות שלא יוצאים לי מהראש: אני והוא על הספסל
בשכונה ...כל הסודות שסופרו רק לו - ומאז מקום קבורתם לא
נודע...
|
כבר חודשיים שאני מסתגרת בבית
עושה תצפית על טום קרוז
כל בוקר באותה שעה...
|
"האשה הזאת יום אחד תישרוף את עצמה"
הייתה אימי ממלמלת תמידית
ואף פעם לא הייתי בטוחה האם אמא אומרת את זה כי היא שונאת
סיגריות
או שהיא שונאת את סבתא מרים.
|
והנחשול פרץ
כאילו כלום
כאילו לא שתק שנים
|
מה קורה לך היום, פתאום?
את היית הילדה השמחה - אז למה עכשיו?
|
בין שינה לערות הוא הבטיח לשוב
רציתי לצעוק אך המילים
נשארו ארוזות, עטיפות זוהרות,
למה נתתי למה הסכמתי?
|
... שהצביטה הקטנה והגסיסות הקטנות
יהפכו למוות מושלם
ממנו תישאר רק מצבה וזיכרון.
|
קול עמום מפלח את הדממה
חשבתי שכבר לא נשמע כלום בחור הזה
|
העולם הגדול נראה צר כל כך
כשהדברים חדלים.
|
שמעתי משהו נשבר
ולא הייתי בטוחה...
|
תמיד ידעתי שאליו אני רוצה להגיע, היה זה מן חלום ילדות
שכזה...
"אבא אני רוצה לאוקיאנוס" הייתי מקשה...
והוא בנחישות של הורה מסור מה לא עשה...
|
רצים מתעייפים ממשיכים לרוץ
לאן?
|
הוא תקוע לי בגרון כבר כמה שנים טובות
וכמה שאני מנסה להקיא אותו הוא כאילו תמיד שם.
|
|
|
תמיד תזכרו:
אפילו איינשטיין
לא התקבל בהתחלה
לאוניברסיטה
שהוא רצה |
|
