|
היא תודעה נשית גברית רב צדדית שמתהלכת
כאן ועכשיו כמה שנים כמה ימים אלפי דקות מאות על
גבי מאות של רגעים חוקרת וכותבת מצבים תחושות ובו
בזמן חווה אותם בכל הגוף. חיים ובו בזמן התבוננות
בהם
הכיוון הוא לעבר משמעות קיומית אבל בלי לוותר על
ההנאה מהחיים מ- אוכל אהבה שיחה קריאה התעלסות
אמהות ידידות עבודה . היא לא פוחדת מהמוות
להיפך מחיים נטולי סוף זה יותר מפחיד -
האינסופיות אינה ממידתו של האדם רק המחשבה יכולה
לגעת
באינסופי. הזיקנה מפחידה ולכן היא מכינה עצמה
לקראתה
כדי לא ליפול למצב של חולי וחוסר שליטה עצמית
וסבל.
עד כמה שאפשר.
מתעניינת בכל מיני טקסטים - פילוסופיה יהודית
וכללית, תנ"ך , שירה ופואטיקה. אמנות פלסטית קולנוע
ומוסיקה . עובדת בספריה עירונית של תל אביב
פרסמה כ- 12 ספרים בהם שירה וספר פרוזה אחד
ספר שירה ראשון יצא בהוצ' עכשיו 1978
האחרון: תדרים 2005
מחזה שעתיד לעלות בקרוב וטכסטים מוזמנים שונים
צלמת חובבת לשעבר בוגרת קאמרה אובסקורה
הפיקה עם קאמרה סי.די שנקרא: שיר אופטי . שירים
בלווית עבודות וידאו של תלמידי צלום -2000
דיסק בצוע שירים בקולה.
שירים מולחנים של מבחר שירים בבצוע שלומית אהרון
'אישי ואהובי' הד ארצי 1989
מדריכה סדנאות שירה
מתגוררת בתל אביב
לכתוב על מחול
זה כמו
להדביק טפטים על הים.
ארקוד על קיר של נייר את השיר שברגליי
וארשום בגיר:
הריקוד האידיאלי הוא זה שאינו מסתיים
כמו זה של האבן.
|
|
תראה, אני חש
חיבה מסוימת למה
שעשית עם השמש
והכל, אבל
השמיים זו ממש
פשלה. כחול? לא
היה לך צבע יותר
מקורי לעזאזל?!
-פינקי בשיחה עם
אלוהים |
|