|
long live originality
כלבה מסוג גזעי כזה, אפילו לא חשוב מאיזה סוג...
|
אני יושבת, היא לידי והמבט הכי אבוד מקיף את הפנים שלי, כמו
הילה, רק לא של טוהר, וקדושה, אלא כזו של רחמים,פחד,כעס
אשמה,מנת האוכל היומית של השדים, כמו השניצל והפירה אצל
הפולנים...חהה...קרוב.
|
נמאס לי כבר לשכוח
את מכאיבה לי כבר יותר מדיי
בשביל
לברוח
|
...אני הייתי מחכה לך
נותנת ממתקים
אם היית לוקח אותי
מאותם צדיקים...
|
...כל אחד ודרכו,
כל אחד וחייו,
אני פחדתי להשאר אדם עצוב ונעזב.
|
אני חושש שהמעטתי
מערכך יקירתי..
|
כל הכתיבה הזו היא ביזבוז
שמעתי את עצמי לא פעם אומרת,
והייתי כותבת שעה שעתיים,
פולטת אנחת רווחה...אך נזהרת..
|
אני אוהבת את השירים
כי הם עוזרים לי להתעורר
את איך שהם אוספים מילים
ונכתבים שאזכר.
|
לפעמים אני לא יודעת איך לדבר,
זה מוזר לומר דבר כזה ועוד תוך כדיי דיבור,
|
...את החום המלטף כשהיא עולה במעלה זרימת הדם,
ונצמדת לדופן שריר הלב בהמתנה,
לשאוב את כל החלקים החמים שהיא מסוגלת להכיל
ממנו...
|
אתם חושבים, שאם אני ארדם פה עכשיו, מישהו ישים לב?
|
יש לי בוס, קפדן נורא, יש לו הרגל להסתכל ישר אלי לפחות כמה
פעמים ביום.
|
אני שונאת ציניות,
אני אלרגית לציניות,
הציניות אוכלת אותי בזמן האחרון,
כבר לא נשאר לה ממה לשבוע.
|
ושעה עוברת, קצוות אחדות משיערך כבר נרטבו ממש מהחלון, ואת
מרגישה איך הקור חודר מבעד לריאותייך השבריריות, את נעשית לאט
...לאט..חסרת תחושה.
כולם נרדמו מבחינתך, ואת לא יכולה להירדם, אחרת איך תשמרי
שהפיטמות שלך לא ינשרו מהקיפאון שאחז אותן כבר לפני 10 דקות
|
פתאום נפל לי שקל ברחוב,
כשהלכתי ברחוב הראשי של תל-אביב.
הרחוב היחיד שמקבצי הנדבות מרויחים בו יותר מבעלי החנויות.
|
|
|
- אבאש'ך
ערומקו?
- וואו! הפתעת
אותי, משוגע...
- משוגעת...
- סליחה?
- משוגעת, אני
בת.
- וואו, איזה
אבסורד. |
|
