|
אני אוהבת לצייר, להתמסר לציור, כמו שרקדניות בלט הכמהות
לריקוד לא רוקדות את הריקוד, אלא נותנות לריקוד לרקוד אותם כך
אני נותנת לידיים להוביל אותי לבד לצבעים.
|
הלב שדופק ועוד שנייה פורץ מהחולצה שלך החוצה, הפרפרים באויר
שכאילו כולם נשאבו בואקום מטורף לתוכך, את יודעת שאת חיה
|
עם החום הקשה ואגלי זיעה נוטפים על צווארה ומתחת לאפה המחודד
לאורך תוי פניה היפהפיים, נשמעה דפיקה בדלת. "מי זה"? שאלה
בקול לוחש. "מי זה?" הפצירה שוב, הפעם מרימה קצת את קולה,
מפחדת שקולה יענה לה כהד, מפחדת לקבל תגובה, אפילו מעצמה... לא
היה קול ולא עונה.
|
אנחנו הבנות, מכה, פשוט מכה... זורקים אותנו לכלבים אחרי תקופת
אשליה ממושכת: "אני מתגעגע אלייך... איזה כיף שנכנסת לי
לחיים... בדיוק לך חיכיתי..." נשיקה אחת במצח ואנחנו נמסות....
|
והאוויר... האוויר הקר הפך את העור למצומרר ועשן הסיגריה כאילו
חיפה על הקור, השלים את הרגעים השקטים... השקט שהיה מובן
מעצמו, לא יודע מה להגיד, ממאן להגיב... מעדיף בעצמו לשתוק.
|
מסגרות מרובעות עטפו וחיבקו
מסגרות שתחומות ב- 4 קוים....
|
להסתכל עליך, מבעד לעינייך הישנות
קו מתאר שפתיך מבקש את שפתיי לדעת
להחזיק את גופך ולא לתהות
מחבקת ואין בכוחי לכסות על הרגשות
|
אמרו שכל לילה יש כוכבים
אמרו שירח מפציע בין עננים
אמרו שיש אהבה נכזבת אחת
|
מתנדפת כאבק הכוכבים
לבד עם עצמי מחשבותיי
ושקט כמו נכלאתי בבועה
טוב ורע לי ודממה
|
החרטה הכי גדולה שלי -
שעזבתי אותו.
|
איך בלי הוא לחיות
איך מהזכרון לברוח
|
כמו הלכת בלא שוב
כמו נפל כוכב עצוב
ראש פונה מעלה לשמים
|
רוצה להתפרץ
לחדר מלא
לכולם לספר
לרוץ ברחובות עירומה
לצעוק את הבשורה
שלי...
|
פעם כשהיינו קטנים
בלי דאגות, חששות... תמימים.
|
והיא...
רק מושכת
סוחבת, לא מרפה
לא נותנת לגלגל להעצר
לא נותנת להשחיל דמעה...
|
אצבעותיה העדינות, האינסופיות של הרקדנית
מרחפת בין עבר הווה
בצעדי ריקוד מלטפים
|
התרגשות של אלפי פרפרים
התרוממות רוחנית כמעט
ועכשיו נותרו מהם רק מעט.
|
מי תהום גועשים
כמימי הים
צורבים את הלחי
קובעים חותמם
|
ריצה מטורפת שחולשת על כל האיברים
ריצה מטורפת על כל החיים
ואין יותר אוויר ואין נשימה
|
והבגד שהיא לא קיפלה
ויומן החיים שלא סיימה
והחבר שמחכה לשמוע "בוקר טוב"
וההורים שרואים בה רק את הטוב
|
אם היית יודע כמה דמעות הורדת מעיני, כמה אדומות הן נהיו,
כאילו מקבלות ושומעות את מחמאותייך ומסמיקות בלי סוף.
|
עיניי נפתחו והרגשתי אותו.
הוא השעין את ראשו על ראשי, צוארו מתחכך בי כמו גור חתולים
המבקש חום והגנה.
נושם לתוך אוזני, נשימות עמוקות עמוקות כאילו מנסה לשאוף את
כולי אליו.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"אני לא רוצה
לשמוע עוד מילה
בנושא, ברור?"
מתוך: מאה
משפטים שלא כדאי
להגיד לשוטר
תנועה |
|
