|
"דבר אחד ייאמר בזכות הישיבה על הקרקע:
אתה בטוח לחלוטין
מנפילה"
(ריצ'ארד באך מתוך הבריחה אל הלא בטוח)
-"את שונאת אותו?"
-שתיקה.
-"אז את בעצם אוהבת אותו?" שואל בעיניים ירוקות ומאוכזבות.
-"לא... פשוט..." מגמגמת.
-"את אוהבת אותו?!" שואל בעיניים ירוקות ומושפלות לריצפה.
-"אני אוהבת אותך." עונה בעיניים עצובות ופרצוף מתחנן של
כלבלב.
|
זה נראה לי מוזר כי אני יודע שהיא שונאת אדום והיא מעדיפה בדרך
כלל ללכת ערומה מאשר ללבוש את הצבע הזה אבל אני דווקא חשבתי
שהוא ממש יפה לה. אבל זה לא ממש אובייקטיבי כי אדום זה הצבע
שאני הכי אוהב בעולם ובכל מקרה בעיני - הכל נראה עליה מדהים.
|
הפעם הראשונה שדיברו עליה אצלם בין החברים, הייתה מתישהו בכיתה
ח'. חלק מהבנים אמרו שהיא כל כך מדהימה שלאף אחד מהם אפילו אין
סיכוי, בעוד חלק אמרו שהיא בכלל לא משהו והיא לא שווה את
המאמץ. ואופיר? אופיר האמין בלב שיום אחד הוא יפגוש בה ואת
היום הזה הוא לא ישכח
|
הגוף שלי זעק מבפנים, זעקה אילמת, חרישית. זעקה אוהבת, מלטפת.
'אני כאן.' אבל מעין לא שמעה. מעין לא הקשיבה ללב שלי לוחש לה,
מבקש ממנה, מתחנן, זועק. מעין הקשיבה לגשם.
|
"אבל ברק, יש לך כוכב תקוע בשיער" קראתי וניסיתי שוב להושיט יד
ולעזור לו. יללות הכוכב הקטן הרעידו לי את הלב. הכוכבים האחרים
כבר מזמן היו במקומם ונצצו באור כל כך חזק שכשהבטתי בהם
הסתנוורתי. פחדתי שהכוכב הקטן לא יספיק להגיע ואולי הוא בכלל
לא יודע איך לחזור
|
"את ממש מוזרה אריאל, את יודעת? בחיים לא הכרתי מישהו שלובש
מעיל כזה ועוד באמצע הקיץ. את בטוחה שהכל אצלך בסדר?" היא
נזכרה בגיחוכים של חבריה לכתה כשיואב שאל אותה באחד הימים
האחרונים ללימודים. היא זוכרת איך התביישה ואיך ברחה במהירות
הבזק לעבר שירותי הבנות
|
"מצחיקול! מי שמדבר, אולי תנסה להפחיד אותי באמת עם כל המטר
שבעים וקרמבו שלך?" היא חייכה והיה לה את הברק המאושר הזה
בעיניים, הברק שבגללו התאהבתי בה מלכתחילה.
|
איה רצתה לצעוק עליו שהוא הבטיח שהוא לא ילך ושהוא הבטיח שהוא
לא יסע ויעזוב אותה כאן ושאם הוא אוהב אותה אז הוא חייב להישאר
אבל במקום זה היא רק לחשה שהיא אוהבת אותו גם ונתנה לו נשיקה
מתוקה על השפתיים.
|
היא מאוד משתדלת שלא יראו שהיא מתגעגעת לתום, אפילו לא קצת.
היא לא מדברת עליו עם אף אחד, לא שואלת עליו שאלות וגם לא עונה
לאנשים ששואלים אותה. היא לא מסתכלת באלבום התמונות שלה ולא
קוראת את כל הפתקים הקטנים שתום נהג להשאיר לה בבית כשלא הייתה
נמצאת.
|
היא ידעה שאם היא תתחיל לדבר, הדמעות שזלגו מהעיניים שלה
בקביעות מדאיגה לאחרונה, יתחילו שוב לחנוק לה את הגרון ולהציף
לה את העיניים והיא לא רצתה שתום יראה אותה ככה וחוצמזה, איה
לא בוכה.
|
דיברתי איתך יגאל, לפחות פעם ביום, דאגתי לך. פחדתי שאתה לבד
ושקר לך. בחורף הייתי שוכבת שעות ולא נרדמת, חושבת מה אתה שותה
שם, בלי השוקו החם שלך ואם בכלל אכלת משהו היום ואם אתה רועד
מקור בגשם של פברואר.
|
שעכשיו אני רוצה שהירח יעמוד
שעכשיו אני רוצה גם שהשמש תעצור
שעכשיו אני רוצה שהכל יהיה כמו פעם
שעכשיו אני רוצה שיונתן יחזור
|
הלילה ראיתי את יונתן
הוא צעד בדיוק מולי ברחוב הצר
אני הייתי עסוקה במשהו ממש לא חשוב
כמו חיטוט בתיק או סירוק השיער
יונתן צעד בראש זקוף
|
כשהוא פתח את דלת אחד החדרים הוא לא ידע אם לצעוק או לתפוס את
תמיר ולהעיף לו את המכות של החיים אז במקום זה הוא פשוט תפס את
הרגליים שלו ועף משם. הוא ירד למטה ותפס איזה שלוש פחיות בירה
מאחד ששכב על הריצפה ויצא החוצה ושתה אותן בחמש דקות.
|
בבוקר קמתי, כולי מוכן לקראת המסע החשוב שעמד בפני. ניסיתי
ללכת בעקבות הלב שלי עד הצהריים אבל הוא כל הזמן התחמק ונעלם
ולא הצלחתי לתפוס אותו.
|
השמועה עברה מהר. הבנות והבנים רעשו הכיצד יתכן כי הבחור
המתנשא, היהיר, שאין אף נערה בה חושק ליבו הקר נפל לבסוף ברשתה
של נערה ועוד בידיה של רוני, הנערה היפהפייה שכל הבנות נתקנאו
בה וכל הבנים קיוו לזכות בה, ברוני, סמל השטחיות והרדידות.
והכיצד יתכן שתיפול הי
|
'ואיזה מגעילה את, כי אני התקשרתי שוב ושוב, בלי הפסקה, כי
רציתי להבין מה קורה כאן ולמה את כל כך עצובה.'
|
בלב היא חשבה שזה קצת מפחיד מה שאיתי אמר, כי בסרטים בדרך כלל
כשמישהו אומר ששום דבר לא יפריד בין השניים אז בדיוק מגיע ממול
איזה אוטו או משאית ומתנגש בהם או שאחר כך פורצת מלחמה והם
צריכים להיפרד או אפילו אחד מהם טובע במסתוריות בביצה באמצע
יער
|
על מה נפשך לך תתייפח? ועל שום מה תבכה אהובי אליאב?
על קורו של הרוח הבא מרחוק ויופיו של הנוף בבוקר של סתיו?
על שום מה תבכה אליאב אהובי? ועל מה תתייפח לך נפשך?
על טובות עינייך ובהיר שערך, על יופי מראך וגבה קומתך?
|
השמש אשכולית צהובה
כתם באמצע התכלת
ריח של דבש וסוכר
נישא באוויר
|
כשגיא בוכה,
אז הפרחים בחצר הגן נובלים ומתכופף להם הגבעול
בשביל שגיא יראה שגם להם עצוב וגם להם נמאס מהכל
|
אל הארכיון האישי (15 יצירות מאורכבות)
|
|
ישבתו מערבבי
הצבעים לאלתר! |
|
