|
סתם, אם מישהו יוצא לו לקרוא את זה, או להגיב
בציניות על הכתוב, אני אעריך את זה.
גשם קל החל לטפטף ברעפיו של הבית כשהתיישב לכתוב את צוואתם,
ליד שולחן עץ האלון הכבד בסלון הרחב.
|
עצוב לך? כן. קצת.
כבר כמה זמן שזה ככה. כן. אבל הזמן עובר.
אתה מקשיב לי כל הזמן? אני משתדל.
|
סבא הולך לו, חשב לתומו ארנון, ועוד כמה ימים כבר לא יתאושש
כמו שהיה נראה בהתחלה מהתמוטטות הענף עם השובך, בחצר של הבית
שלו. סבתא מרים תשאר לבדה עם כל העבות הזה שצומח שם.
|
עצמתי עיניים במקום להסתכל לתוך האמבטיה המתמלאת לאיטה. הדלת
נותרה פתוחה. הלחץ הנמוך העביר לי עשר דקות שנראו כמו נצח עד
שהתיישבתי בתוכה והרגשתי שהייתי צריכה להוסיף עוד קרים. זה
צריך לקרות כשנוח לי, ונעים.
|
|
|
במנהטן
שבניו יורק
כשקר - באמת קר
וכשחם - באמת חם |
|
