|
לילה שירד שיחרר לפתע זיכרון.
ואיתו כאב חדש הופיע וחלחל,
אך לא, הוא לא האחרון.
|
ואת שם, אני מרגיש זאת, המרחק בינינו מתארך ומתקצר,
והתחושה השולטת היא געגוע - הכאב המתוק ביותר.
|
עומד בחשכה,
מביט אל האופק האפל.
לא רואה את המחר,
לא רוצה להסתכל.
|
|
|
רבים שואלים
אותי: תגיד,
אבאש'ך ערומקו?
ואני אומר, שוב
ידידי אמנון
ז'קונט מדליף
סודות
לתשקורת?!
אפרוח ורוד,
בניגוד לשמועות. |
|
