|
כן. זה ייתכן;
פשוטים, פשוטים הדברים,
ומותר בם לנגוע,
ומותר ומותר לאהוב.
("את תלכי בשדה", לאה גולדברג)
המערכת המליצה על "לרוויה".
האחרונים (בינתיים): "כל שנה בסתיו", "חצי הכוס
הריקה".
מה?
מה כבר
ביקשתי?
למצוא אחד...
|
יודעת שיש מקום אחר, אי שם
שבו אלמד לחייך
לרכך
|
תלטף אותי,
במקומות שרק אתה יודע
שגורמים לי לגרגר
בתענוג.
|
ביום שכזה,
שבו הכול מתגמד
והכול מתעצם
והכול מתנדנד ומסתחרר ומתהפך
והכול נבלם באחת
|
היו בי שמחה ועצב,
תשוקה וכעס,
אהבה וכאב.
היה בי אושר.
|
השמש לא תיאבק הפעם
על מקומה;
היא יודעת כי האביב כאן
כדי להישאר.
|
אתה לי געגוע לחלום שלא חלמתי עד כה.
|
הכי אני אוהבת את החיוך
של פגישה מחודשת,
כשנפקחות העיניים בבוקר
ומביטות אהבה.
|
כבר הפרחתי עלי כותרת לתפארת
בכל הצבעים, הצורות והגדלים
שהעליתי על דעתי
ובכל זאת אהיה מוכנה להמציא זן חדש
אם לא די בכל אלו
|
קשה להיות עצובה
כשמתחיל האביב
|
ילדה קטנה צריכה חבר.
גדול כזה, חכם כזה, שיודע הכל כזה.
שילמד אותה משחקים חדשים
וידבר איתה כמו שמבוגרים מדברים
ויתחפש איתה ויתחבא איתה
ויראה לה איך בונים מגדל
|
כשהימים מתקצרים
אני משירה את עליי
השלכת טובה להאבקה
כך אין חוצץ בין הרוח המלטף לבין פרחיי
|
עולה וגואה וממלא נשימתי
גולש וגודש וגועש נשמתי
מחיה.
|
צהרי יום שישי
שלווה של טרום שבת ובית
שיטוט במרכז העיר
בדרך למיזוג המיוחל.
קרוב מדי, הקניון רעד ורעם.
בעצם, נשארתי שם.
|
תחדור אליי
תוכי יתמלא בך
אני ואתה יחד
נגד הכל
בעד הכל
אנחנו הכל
|
בלילות התל אביביים,
באורות העמומים,
כולם דומים.
|
כשתפסעי,
יחפה,
על החול הלוהט,
ועל אף הצריבה והזפת הנדבקת
תמשיכי ללכת ולנשום
|
אל תספר לי על שבירת גלי האור
כשאשאל למה השמיים כחולים
אל תסביר לי איך עובד שוק ההון
כשאשאל במה נמדדת הצלחה
|
שוב ושוב את מטיחה בפניי
"מה את רוצה ממני?"
או שאני מטיחה בפניי, בשמך,
"מה אני רוצה ממך?"
|
לאסוף יחד פקאנים שנשרו מהעץ בחצר, וללמוד ממך איך לפצח אותם
במכה אחת.
לדעת עוד לפני שמגיעים, שנמצא אותך ליד ארון הממתקים, מקדים את
פנינו.
|
הרכבת לא מחכה לאף אחד.
אפילו לא לך.
יש לוח זמנים.
יש אנשים אחרים שצריכים להגיע למקומות אחרים.
ויש דברים שצריך לעשות.
|
|
|
אני לא באמת
מצונן, זה
מהקוק.
- שפן קטן
מתוודה במרכז
גמילה |
|
