|
"יש עוד אפוא רגעים יפים
כשאתה יושב וקורא בעיתון,
מחפש את מתיך על כוס קפה.
יש אפוא רגעים יפים,
יש עוד תקווה ויש אמונה,
כי האל הטוב, המוקף טייסים במרום,
הוא ינחמנו במקצת מתים של יום-יום."
(רגעים יפים/חנוך לוין, מתוך הספר: "מה איכפת
לציפור?")
היא הייתה שחורה, קטנה, מרובעת והדיפה ריח טוב של עור אמיתי.
"אולי היא הייתה שם כל הזמן?", שאל את עצמו. הוא השמיט את
כתפיו ולקח אותה לעבודתו המשעממת. "תמיד רציתי להיראות כמו
ג'יימס בונד", אמר במילמול לא מובן.
|
עני קותב בשגיעות קטיב. עני יודא זא עולי מבלבל עבל עין מא
לאסות. העמת הי שבבכינות בגרות בבית הצפר זא דבקא אזר...
|
אתה חושב על העתיד
אתה חושב על בית הספר...
אתה חושב על בית הספר
אתה חושב על העתיד
|
בריאת אדם,
בריאת חווה,
בריאת עולם,
בריאתי.
|
כל המלחמות, כל ההרוגים, כל הפצועים.
האם אתה איש גדול יכול לשנות את העולם?
|
גופך טמון באדמה
ואיתו גם כד החרס
|
אנחנו נמשיך לרקוד בשבילך,
נמשיך להזיע.
אנחנו נמשיך לרקוד בשבילך,
|
קראתי בעיתון...
...אין לי מושג מה אני עושה כאן.
|
ואני כמו סושי.
לכל הכיוונים -
מבפנים,
מבחוץ,
|
בארץ שומקום חי אדם
קצת מוזר, אפשר לומר...
...הרבה אנשים, אני חייב לציין
אבל שחושבים על זה
אין על מה לוותר.
|
שקט.
דממה.
השעון הפסיק לתקתק.
|
שמעתי אותה מדברת על שיר שמתחיל
"קווים של עשן..."
פסיחה
"אבי עטוף..."
פסיחה
"אבי הזקן, העייף..."
|
מה שאתם רואים כאן זה בנאדם מת. מת במשמעות של "לא חיי" לא
במשמעות נסתרת או מטפורה. אני חייתי לפני 32 דקות בדיוק, עד
שמתתי.
|
צד ב': הרי זה מגוחך! אם יש מלון, מסרק ושולחן אז צריך להיות
לנו חיים. חיים זה חלק מכל השאר, חלק מהמוות...
צד א': הגיוני למדי.
|
איש חילוני: אתה זוכר איך הגעת לפה?
איש דתי: מה?
איש חילוני: (צורח) אתה זוכר איך הגעת לפה?
איש דתי: דבר ראשון-לא צריך לצרוח. דבר שני-הדבר האחרון שאני
זוכר זה שישנתי עם אישתי במיטה ואז מצאתי את עצמי פה....
איתך!!
|
זה מעיין מחווה ל"מחכים לגודו" של סמואל בקט ו"הזמרת הקרחת" של
אז'ן יונסקו.
אלכס: אוי, הסתכל מה כתוב... בלו מת.
ברכט: מי זה בלו?
אלכס: בלו זה האח של בלו, בן דודו של בלו, שמת לפני עשור, לאמו
קראו בלו, בת משפחת בלו.
ברכט: אז קוראים לה בלו.
אלכס: אמת.
|
|
|
המשחק של
אנדר!
פרובוקטור. |
|
