|
הפסקתי לכתוב שירים לבמה.. החלטתי לשמור אותם
לעצמי.
סיפורים אני עוד אמשיך לכתוב..
הוא היה בן 17, גם היא. הוא היה מאוד מבטיח בתחום ההתאבקות,
אולי המבטיח ביותר בעיירה שלו.
היא, לא איכפת לה מכלום, חיה את החיים בקלילות, בדיוק עברה
לגור בעיירה שלו.
הם הכירו בבית הספר, שנים באותה כיתה- י"א. הם כל כך לא התאימו
ואולי בגלל זה הם כל כך נמשכו א
|
"איזה מעצבן הוא אה?" אני שואל את גיא באהדה לא מרובה לשי...
"הוא מעצבן אבל אתה לא חייב להגיד את זה כל שניה", אמר גיא
בניסיון להגן קצת על חבר שלו. "אבל כל זאת הוא לא עיצבן אותך
אף פעם?" ניסיתי לחלץ טיפה של רכילות. "מה המצב?" כפיר
המעצבן...
|
"היי מתן... לא קר לך עם גופיה?" שירה שאלה תוך כדי שהיא נתנה
לי חיבוק ונשיקה, שירה היא חברה שלי.
"לא ממש, נעים היום".
"כן ממש אחלה יום לקומזיץ.. אתה בא לעזור להכין את הפיתות?"
|
היה היה ילד, פרנקלין שמו.
פרנקלין חי בבועה, בועה אמיתית, לא בועה דמיונית.
|
תהיות. תהיות עוברות ושבות. כמו מחפשות ולא מחפשות תשובה. כמו
רוצות ולא רוצות את האמת.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
זה לא שאתה טיפש
או לא נראה טוב.
אתה פשוט לא
מאמין בעצמך
מספיק - ולכן זה
לא עושה לי את
זה.
מיכלי מסבירה
לאלטמן את
עובדות החיים
חלק א' |
|
