|
מתן, יליד 84'. יולי. גדל בתל אביב, אחר כך בפתח
תקווה. נשם עשן רוב חייו. כותב סיפורים קצרים
ושירים. אוהב לצייר, אבל יודע שיש עוד המון מקום
לשיפור. בשלב כלשהו בחיים הוא ילמד פוטושופ ויעבור
לציור ממוחשב. דתי לאומי, על כל המשתמע, עם כל
הקונפליקטים.
אוהב מוזיקה, מכל הסוגים, לא מסוגל לשמוע שיר יותר
משתי דקות. פלייליסטים רק בSHUFFLE.
מחפש.
והיא מדברת הרבה, המון, אבל היא לא מפטפטת, לדברים שלה יש
מנגינה של אדם שבטוח בדרכו, יודע מה הוא עושה, מציג לי אג'נדה
תיאולוגית מלאה ורחבה, אם רק הייתי יכול לקלוט אותה
|
אמא הגיעה אחרי שעה, זמן סביר לכל הדעות, במיוחד כמו שהיא
נוהגת. הוא לא חשב שכל הנשים נוהגות גרוע, אבל הוא ידע שלנסוע
עם אמא שלו, זו חוויה, כמו רכבת הרים, רק עם מאזדה.
|
באותו זמן, הוא עצמו לא היה בחדר, הוא שייט לו במרחבי זמן-חלל
חדשים ומפתיעים, שאליהם אף אדם מעולם לא הגיע. ...והמורה פונה
אליו פעם ראשונה, ופעם שניה..
|
הוא צריך להיות בטוח שזואי לא תפגע בו בדרך כלשהי, למרות שהיה
לו ברור שהיא תנסה. עם קצת מזל,והרבה תזמון, הוא יצליח לצאת
מזה בשלום, או לכל היותר עם שריטה / נשיכה / איבר קטוע , הוא
יסתדר.
|
נפגשים שוב, כל החברים, במועדון השיש
ביום השכול הלאומי.
|
הקאבר הישראלי לתמונה המפורסמת של ג'ימי פייג
|
ציור של כוח ושל יופי, מהסוג שקיים בשפע בספורט
|
|
|
הזדיינתי עם
הרבה
אבל אתה הראשון
שלי |
|
